מי עשה את השנה בתרבות? 2016 - הבחירה שלכם
האם הארי פוטר ניצח את היטלר, למי פינתה סיה את הבמה וכמה באמת אהבתם את חאליסי וחבריה ל"משחקי הכס"? בשבועות האחרונים דירגתם את הסרטים, הסדרות, ההופעות והספרים שעשו לכם את 2016. הנה הזוכים שלכם
כמו בשנים שקדמו לה, גם ב-2016 המשיכה מגמת הפיכתו של המסך הקטן לשם נרדף לאיכות. "תור הזהב הטלוויזיוני", זה שהתחיל אי אז בסוף שנות ה-90 עם "הסופרנוס", ממשיך כבר למעלה מעשור וחצי - והשנה הביא עמו יבול של יצירות טלוויזיוניות נהדרות. היו בה עונות חדשות וטובות ל"בית הקלפים", "המתים המהלכים", "בנות", "סמוך על סול", "נרקוס" ועוד, כשלאלו הוותיקות הצטרפו חדשות שעוררו המון הייפ - רובו בצדק.
"ליל האירוע", למשל, על אף שיש מי שיטען כי היא התחילה טוב יותר משהסתיימה, ריתקה במתח צופים אל המסך. "דברים מוזרים" ("Stranger Things") החמודה שיחקה על קלף הנוסטלגיה לסרטי האייטיז, "ווסטוורלד" הוכתרה כיצירת מופת לאחר עונה אחת בלבד, ו"ויניל"... ובכן, הלב שלה היה במקום הנכון. חבל רק שהביצוע לא היה ממש מסעיר. עוד ב-2016 שבו לחיים סדרות עבר רבות שאהבנו. לפעמים זה יצא טוב, כמו במקרה של "בנות גילמור". במקרים אחרים, נניח "צער גידול בנות" - זה היה מראה די מחריד.
אז מה הייתה הסדרה שאתם הכי אהבתם השנה? לפי הסקר שלנו, התשובה מוחצת וחד משמעית: "משחקי הכס" שולטת ביד רמה בטעם הצפייה האישי שלכם, והיא עומדת בראש הרשימה עם לא פחות מ-54% מקולות הבוחרים.
כן, היינו אומרים שמדובר בניצחון סוחף. אחריה, במרחק רב עד אבסורדי, נמצאת "ווסטרוולד" הטרייה עם 15% מהקולות. הסדרה תשוב אלינו בשנה הבאה, ומעניין לדעת אם תעמוד במבחן העונה השנייה או שלא תצדיק את ההייפ שעשתה בתחילתה, כמו "מר רובוט" למשל. לא הרבה אחריה נמצאת "נרקוס" עם 13%, ולמען האמת היא הייתה יכולה להגיע גם למקום יותר גבוה, שכן היא עמדה בסטנדרטים שהציבה עונתה הקודמת - ובואו נגיד שקשה להאמין שהעונה השלישית תצליח לשחזר את הקסם. ככה זה שנפרדים מהדמות המובילה בסוף העונה השנייה.
מאחוריהן, בתיקו של 9% מהקולות הגיעו מ"בית הקלפים" ו"המתים המהלכים". אז כן, אמנם רק סדרה אחת שנוצרה השנה נמצאת ברשימה, אבל לפחות בכל הנוגע לטלוויזיה, 2016 סיפקה את הסחורה, ובעיקר - וזה חשוב - לא גרמה לנו להיפרד מיותר מדי שמות שעומדים מאחורי דמויות אהובות (סליחה, גארי שנדלינג). זה דבר גדול, בהתחשב בשנה שעברה על אמני הקטגורייה הבאה.
2016 הייתה שנה גדושת הופעות בישראל, עם מבול של אמנים מכל העולם. עולם המוזיקה אמנם איבד במהלכה כמה מענקיו, אבל רבים מאלו ששרדו אותה, התעלמו מיללותיו וקריאותיו לחרם של רוג'ר ווטרס, והופיעו על במת ארץ הקודש.
אפילו מי שכבר לא ממש חי בכל זאת היה איתנו - כפי שהוכיחה ההופעה של קווין ואדם למברט, אותה בחרתם כטובה ביותר מבין הופעות קיץ 2016, עם 42% מהקולות. אז מה היה לנו שם? 60 אלף צופים, בריאן מיי ורוג'ר טיילור מקווין המקורית והמיתולוגית, ובחור צעיר בשם אדם למברט, שנכנס לנעליו הגדולות מאוד של פרדי מרקורי. האחרון, אגב, גם היה שם - לפחות ברוחו, כשדמותו הפציעה מדי פעם על מסכי הענק והצטרפה לשירת הקלאסיקות הגדולות.
למקום השני, עם 20% מהקולות, הגיעה ההופעה של אלטון ג'ון. המוזיקאי הבריטי, שכבר כיבד אותנו בעבר בביקורים די מעוררי מחלוקת, היה במיטבו הפעם - על הבמה ומאחורי הקלעים. אמנם חלק ניכר מההופעה שלו בפארק הירקון הוקדש לשירים חדשים, אבל כל הקלאסיקות הגדולות היו שם, לשמחת הקהל הישראלי-הנוסטלגי, וזה השיב לו אהבה ענקית.
מי שזכתה ליחס פחות מקבל הייתה הגברת סיה, שמאיישת את המקום השלישי ברשימה עם 18% מהקולות. אולי זה קשור לעובדה שהיא לא עשתה הרבה בהופעה, אלא הסתמכה על פלייבק ולא באמת תקשרה עם הקהל. תוסיפו לכך את העובדה שהווידאו שהוקרן על המסכים לא באמת הציג את המתרחש בלייב על הבמה (אלא חומרים שהוקלטו מראש) - ותוכלו להבין את זעמם של רבים מבאי הפארק.
מה כבר אפשר להגיד על הוליווד של 2016 שטרם נאמר? שהיא הולכת ומאבדת צופים לטובת יריבתה הטלוויזיונית? שהיא נאלצת לייצר גימיק אחר גימיק בכדי לגרום לצופים לנהור בהמוניהם אל בתי הקולנוע? שהגימיקים הללו בדרך כלל מסתכמים ביצירת עוד סרט סופר-הירוז, ושבסוף זה איכשהו עובד להם?
לא הרבה אחריו, במקום השני עם 30% מהקולות, נמצא גיבור על קצת יותר קלאסי, מהוגן ובוק יש להודות. "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", שהיווה את התשובה של אולפני "מארוול" ל"באטמן נגד סופרמן" (עוד נגיע אליו), קיבץ לא פחות מ-12 גיבורי על והצליח לעשות דבר שרבים מסרטי הז'אנר לא הצליחו: לייצר דרמה, רגש ועניין מנומק ולא רק אקשן רווי פאתוס שמצטלם נהדר. גם המבקרים נטו לאהוב את הסרט, לא דבר פשוט היום, בסרט סופר-גיבורים שהוא לא "עלייתו של האביר האפל" של האחים נולאן.
לא כך הדבר לגבי המקום השלישי ברשימה, "יחידת המתאבדים" עם 13% המצביעים שבחרו בו. הסרט שרבים חיכו לו כל כך, ולו בשביל לחזות בדמות הג'וקר של ג'ארד לטו, נחשב על ידי רבים כשיא חדש של טמטום קולנועי מרהיב. "מכונה צבעונית, דינמית ורועשת שיוצרת לעיתים קרובות מדי תחושה של מחסור באספקת חמצן למוח", כינה אותו מבקרנו שמוליק דובדבני, כזו בעלת עלילה מקושקשת, סדרה של דמויות שסיפורי הרקע שלה מטופשים וג'וקר אחד - שנולד קרוב מדי לזה של הית' לדג'ר (בין זה של ג'ק ניקולסון ללדג'ר עברו 19 שנה) ונחשב לדמות "חיוורת וחסרת חיוניות". מסתבר ששמונה שנים לא הספיקו כדי להשכיח גילום מופתי, בטח כשהוא אפוף בקונטקסט של מוות.
מיד אחריו מגיע "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", עם 12% מהקולות, כלומר רק אחוז אחד מתחת ל"יחידת המתאבדים". אם נשים בצד את גל גדות שמביאה לנו הרבה גאווה בעולם ושגילמה בסרט במשך דקות ארוכות את דמותה של וונדר וומן, השעה וחצי הראשונות של הסרט לקו בקטגוריית האקשן. גם מערכת היחסים בין באטמן לסופרמן לא לחלוטין ברורה, ויש בדמויותהם הסרט נטולות כל עומק רגשי.
על אף הכנסות סוף שבוע ראשון מבטיחות של למעלה מ-160 מיליון דולר בארצות הברית בלבד, צללו ההכנסות בשבוע שלאחר מכן ב-69% (!). מה שהיה אמור להיות הקפיצה הגדולה של אולפני "וורנר" אל עולם גיבורי העל, הפך לאכזבה גדולה. לא, לא היה מדובר בכישלון גדול, אפילו לא בכישלון מונומנטלי ברמה מסחרית. אבל קהל חובבי הקומיקס אליו פונה הסרט, דרש קצת יותר משני האייקונים הגדולים ביותר בז'אנר - בטח בסרט של מפגש הפסגה הענק ביניהם.
את הרשימה סוגר דווקא סרט נטול גיבורי על. טוב, בערך, כי "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" שגרף 11% מההצבעות, הוא עיבוד קולנועי לספין אוף של ג'יי קיי רולינג לסדרת הארי פוטר. כלומר, בין אם נרצה להודות בכך או לא, מדובר בסרט גיבורים, וככזה הוא מנסה לעשות שני דברים במקביל: האחד - לייצר עלילה (כי מהו סרט בלעדיה), והשני - לבנות בסיס לסרטים נוספים בסדרה, שהרי מדובר בפרנצ'ייז ששמו הולך לפניו, בקרב הקהל ובקופות הכרטיסים.
כמה אתם אוהבים את ספרי "הארי פוטר"? המון. מספיק כדי ש-45% מכם יבחרו ב"הארי פוטר והילד המקולל" כספר השנה, למרות שהוא לא ממש נחשב אפילו לספר רשמי בסדרה המצליחה. מצד אחד זה לא מפתיע, שכן הארי פוטר הוא כנראה הדמות הספרותית האיקונית והזכורה ביותר בעשורים האחרונים, שכבר לא מייצרים דמויות כאלה כמו בעבר. מצד שני, מדובר בסך הכל בסיפור קצר שכתבה ג'יי קיי רולינג, שהפך למחזה בווסט אנד והגיע אל החנויות כרוך כספר, כולל הוראות בימוי. כמובן שהתסריט, שכתבו ג'ון טיפאני וג'ק ת'ורן, היה ללהיט ענק. גם אם זו הייתה עוד הזדמנות לסחוט את הלימון המסחרי הזה - יש מעריצים של הארי פוטר שיעשו הכל כדי להאמין שיש עוד ספר בסדרה.
"הסיפור של שם המשפחה החדש", שהגיע למקום השלישי עם 13% מהקולות, הוא ההיפך הגמור מספרות טיסה. זהו הספר השני מתוך ארבעת להיטי הענק של אלנה פרנטה. על פי תחקיר שפורסם השנה, הסופרת המסתורית, שזהותה האמיתית נשמרה בסוד לאורך השנים, היא למעשה אניטה ראג'ה - בת לאם יהודיה ניצולת שואה המתגוררת ברומא. מדובר בספר כתוב היטב מתוך סדרה משובחת, יצירת מופת נדירה לזמנה שהייתה ראויה אפילו למקום הראשון במצעד זה. על הכריכה של ההוצאה העברית יש אפילו ציור של סולן אואזיס לשעבר, ליאם גלאגר.
"הוא חזר" של טימור ורמש (מקום רביעי, עם 10% מהקולות) הוא קומדיה שחורה שמשיבה את אדולף היטלר אל ברלין של ימינו, והוא מלא הומור פנים-גרמני. חרף ההייפ (בעיקר בקרב אוכלוסיות היפסטריות, יש לציין), מדובר בספר חביב ולא יותר, שפונה לחובבי ברלין על כל המשתמע מכך, שמראה שלמרות הכל - גרמניה לא באמת השתנתה הרבה בעשורים שעברו מאז בחרה את האיש המשופם עם הבלורית למנהיג.
את הרשימה חותמת נל הרפר לי, שהלכה לעולמה בפברואר השנה, עם "ניצב כל הלילות" שזכה ב-8% מהקולות. מדובר בספר ההמשך המצופה לקלאסיקה "אל תיגע בזמיר", אבל בניגוד לקודמו מ-1960, קשה להאמין ש"ניצב כל הלילות" יזכה את הסופרת בפוליצר נוסף ויהפוך ספר חובה בכל ספרייה. "אל תיגע בזמיר" נחשבה ליצירה ספרותית חשובה וסמל למאבק לזכויות אדם, אבל ההמשך, שרבים כה חיכו לו, פשוט לא עמד בציפיות. מתברר שלא רק בזמיר לא כדאי לגעת.
והרי התוצאות המלאות:
