שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סערה בכוס: כך מגיעות למים שאריות תרופות שאנו צורכים
    בעוד אנו מתאמצים למחזר פלסטיק, לצרוך פחות בשר אדום ולהתבסס על אנרגיה ירוקה, ברחבי העולם הולך ונרקם איום אקולוגי חדש: קוקטייל שאריות של תרופות במקורות המים. איך מגיעים נוגדי הדיכאון, הסטטינים וההורמונים למי השתייה שלנו והאם מדובר בסכנה בריאותית שטרם הכרנו?

    שתו רק מים. המסר הזה מככב בהמלצות של גופים שונים לאורח חיים בריא בשנים האחרונות, והאמת שדי בצדק: הם טבעיים לחלוטין, אין בהם סוכר, אין בהם צבעי מאכל, אין בהם חומרים מלאכותיים, והגוף שלכם זקוק להם לשמירה על בריאותו.

     

    אלא שבעשור וחצי האחרונים הולכות ומצטברות עדויות שהמים הולכים ו"מאבדים מצלילותם", וכי נוסף על כל מיני מזהמים אחרים שהיו בהם ולמדנו לסנן, הם מכילים שאריות של שלל תרופות. כן, כל אותן תרופות שהפכו לבנות לוויה של חיינו בעידן הנוכחי, שעוזרות לנו להתמודד עם מחלות, קשיים ומשברים, מרוות גם את האדמה, הירקות והפירות, ומגיעות גם אל מי השתייה.

     

    למעשה, נכון להיום רבים הסיכויים שכשאתם פותחים את הברז ומוזגים לעצמכם כוס מים, אתם מקבלים איתם גם קוקטייל של שאריות תרופות. אילו בדיוק? התשובה אינה אחידה כמובן ומשתנה מזמן לזמן, מאזור לאזור וממקור מים אחד לאחר. עם זאת, בדיקות שנעשו בעשור האחרון במקומות שונים ברחבי העולם גילו נוכחות של שאריות תרופות כמעט בכל מקום על פני הגלובוס.

     

    מה באמת יש במים שלכם? (צילום: shutterstock)
    מה באמת יש במים שלכם?(צילום: shutterstock)

     

    כך לדוגמה, במחקר גדול שערכה סוכנות הידיעות האמריקאית בשנת 2008 נמצאו שיירי תרופות במי הברז של 24 אזורים עירוניים באזורים שונים ברחבי ארצות הברית, החל בקליפורניה, דרך ניו ג'רזי ועד קנטקי. ואין מדובר בתופעה שמאפיינת רק את ארצות הברית, וגם לא רק את הבארות המקומיות. מחקרים מדעיים שונים שבדקו דגימות של מים חשפו שיירי תרופות בנהרות, באגמים, בבארות, במי תהום ובמאגרים ברחבי העולם כולו: אסיה, אוסטרליה, קנדה, אירופה והים הצפוני.

     

    "המצב בישראל אינו שונה מהמצב בשאר העולם", קובע פרופ' דרור אבישר, מנהל המרכז לחקר המים בבית הספר למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב, שחוקר את הנושא. "בישראל, כמו בכל העולם, מגוון שיירי התרופות שבמים הוא עצום. יש שם עקבות של אנטיביוטיקות, הורמונים, משככי כאבים, תרופות למניעת אפילפסיה, נוגדי דיכאון, תרופות להורדת שומנים בדם, חומרי ניגוד מבוססי יוד לבדיקות רנטגן ועוד".

     

    במחקרים שביצע פרופ' אבישר במעבדה שלו על דגימות מי תהום מאזורים מסוימים בארץ נמצאו סוגים של אנטיביוטיקה בבארות הסמוכות לבריכות דגים תעשייתיות ליד חופי הכרמל (מקורן בבריכות הדגים), וסוגים אחרים של אנטיביוטיקה במי תהום שבהרצליה וגליל ים, בבארות שכבר אינם בשימוש, אבל שהיו כנראה בשימוש בזמן שכבר היו בהן תרופות.

     

    קראו על סכנות המים

    מים מסוכנים: איך קרה שהתחלנו לשתות יותר מדי

    תוצאות מדאיגות: סקר בדק כמה מים אנחנו שותים ביום

    מומחה מזהיר: מסוכן לשתות יותר מ-2 ליטר מים

     

    עליית המזהמים החדשים

    איך מגיעות התרופות למים שלנו? אם תסתכלו סביבכם תבינו שהשאלה המתבקשת היא: איך לא. בעידן המדיקליזציה התרופות מלוות אותנו בכל מעגלי החיים. זה מתחיל בריטלין לילדי בית הספר, ציפרלקס נכנסת לתמונה עם חרדות ודיכאונות גיל הנעורים וחוברת לגלולות למניעת היריון לנערות ולנשים צעירות, ועל הדרך אנו נוטלים משככי כאבים כדי לשאת את כאבי הראש או ההתקררויות, אנטיביוטיקות נחוצות, וכאלה שאינן, ונוגדי דלקת לפציעות הספורט ולשאר פגיעות.

     

    בעשור החמישי של החיים הרשימה מתארכת בעזרת כמה תרופות למניעת מחלות - הורמונים לגיל המעבר, סטטינים להורדת הכולסטרול, תרופות נגד יתר לחץ דם, תרופות לטיפול באוסטיאופורוזיס ועוד.

     

    והצריכה הזאת אינה מבוטלת. על פי נתונים של המרכז לחקר ובקרת מחלות בארצות הברית, בשנת 2012 48.7% מהאמריקאים צרכו לפחות תרופה אחת במהלך החודש, ו־21.8% צרכו שלוש תרופות ומעלה. סביר להניח שאת הנתונים האלה אתם מכירים היטב גם מעצמכם. די אם תציצו בארון התרופות, בשלל המרשמים על המקרר ובחשבון ההוצאות. אך העובדה שהתרופות האלה הצליחו לחדור אל מי התהום ומאגרי המים - חדשה. ולא רק לכם. היא חדשה יחסית גם למהנדסי מים, רשויות מים, חוקרים ומתכנני מסננים.

     

    את תשומת הלב לתופעת שיירי התרופות במים אנו חייבים לכימאי מהמשרד להגנת הסביבה באמריקה בשם כריסטיאן דאוטון. מאמר שפרסם ב־1999 הפתיע את קהיליית האחראים על סינון המים וטיהורם. תשומת לבם הוקדשה עד אז לרשימה של מזהמים קונבנציונליים כמו בקטריות, נגיפים, חומרי ריסוס, דלק ושמנים, חומצות ומתכות.

     

    דאוטון הפנה את תשומת לבם לכך שיש קבוצה גדולה נוספת של כימיקלים פעילים במים שיש לתת עליה את הדעת - שיירים של תרופות וחומרי קוסמטיקה והתוצרים שאליהם הם מתפרקים. דבר נוסף שמאמרו של דאוטון הבהיר הוא שבעוד אנו נוטים להזדעק בשל כמויות גדולות של מזהם כזה או אחר המוזרם למים, הרי ששיירי התרופות עלולים להיות אפקטיביים למרות הכמויות המזעריות שלהם, וזאת בשל נוכחותם המתמדת במים וההשפעה המצטברת שלהם.

     

    לאחר הפרסום זכו שיירי התרופות לשם החדש: Emerging Contaminants (המזהמים החדשים) והחלו לכלול גם אותם ברשימת המזהמים האפשריים. במקביל החלו חוקרים רבים להקדיש את מחקריהם לחיפוש שיירי תרופות וחומרי קוסמטיקה במים, והחיפוש, כפי שאפשר לראות, לא היה לשווא.

     

    "כשאתם נוטלים תרופה 90% מהחומר הפעיל של התרופה נפלט מהגוף על ידי השתן", מסביר פרופ' אבישר. "החומר הזה, או תוצר פירוק שלו, מגיע לביוב, או נכון יותר: למכוני טיהור השפכים. אמנם מכוני טיהור השפכים בישראל הם מכונים מתקדמים שמטפלים בהצלחה בכל מה שמוטל עליהם לסנן, אבל הבעיה היא שהמזהמים החדשים לא הובאו בחשבון כשהם תוכננו, כך שלמעשה הם אינם בנויים לפרק אותם ביעילות ולהרחיקם.

     

    מעבר לכך, גם התקנות שקובעות את איכות המים לאחר הסינון בארץ ובעולם עדיין אינן מתייחסות לריכוז החומרים התרופתיים המצוי בהם. לכן המים שלאחר הטיהור, מי הקולחין, נחשבים למים באיכות מעולה הראויים לשמש להשקיה. וכך, מי הקולחין האלה, כולל קוקטייל החומרים הרפואיים שבתוכם, הופכים למי השקיה. הם מציפים את שדות ישראל ומוצאים את דרכם ברמה כזו או אחרת לירקות ולפירות, וגם אל מי התהום מתחת לשדות הירק. משם חלקם כנראה ימצאו את דרכם בשלב כזה או אחר גם אל מי הברז".

     

    וזו אינה הדרך היחידה שבה תרופות מוצאות את דרכן אל מי הביוב. מסלולן של תרופות שאנו רוכשים ולא משתמשים בהן, ושבלא מעט מקרים מושלכות בסופו של דבר ישירות אל הפח או האסלה, זהה לזה של תרופות שעוברות דרך גופנו - רק שבמקרה הזה 100% ולא 90% מהתרופה מגיע אל הביוב.

     

    תרומה נכבדה נוספת מגיעה מכיוון בתי החולים, שמזרימים את השפכים שלהם, ובהם תרופות עוצמתיות ורעילות כמו כימותרפיה, אל מכוני טיהור עירוניים. מכוני טיהור אלה, בניגוד למכוני טיהור תעשייתיים, אינם מיועדים, ואינם מסוגלים, לסנן סוג זה של חומרים כימיים. וכך קורה שגם החומרים האלה מצטרפים אל שאר החומרים התרופתיים האחרים במי הקולחין ומוצאים את דרכם לתוצרת החקלאית ולמי השתייה.

     

    שאריות של התרופות מוצאות דרכן למים שלכם (צילום: shutterstock)
    שאריות של התרופות מוצאות דרכן למים שלכם(צילום: shutterstock)

     

    השפעת נוגדי הדיכאון על הנפש של הדגים

    השאלה הגדולה כמובן היא האם הנוכחות הזאת של חומרי רפואה במי השתייה אכן מזיקה לנו? ובכן, למרות ההוכחות הרבות על נוכחותם של חומרים תרופתיים במים, ייתכן שאין מקום לדאגה של ממש. אחרי הכל, כמויות התרופות שנמצאות במים זעירות ונמדדות בננוגרמים או לכל היותר מיקרוגרמים (לליטר).

     

    הכמויות האלה נחשבות לנמוכות מהכמויות האפקטיביות של תרופות, ובהחלט ייתכן שהגוף שלנו מסוגל להתמודד איתן ולהתעלם מהן כפי שהוא מסוגל להתמודד עם מאות כימיקלים אחרים שהוא נחשף אליהם. חשוב לציין גם שבישראל המים שאנו שותים אינם מגיעים רק ממי תהום אלא מהולים עם מי התפלה, שהרכבם הכימי שונה.

     

    עם זאת, בדומה לבעייתיות המוכרת של יצירת קשר של סיבה ותוצאה במקרים אחרים של השפעות סביבתיות, גם במקרה הזה דבר אחד בטוח: כלום לא בטוח. אנחנו כנראה הדור הראשון שמגדל את ילדיו על הקוקטייל החדש. קוקטייל שלמרות שהוא מכיל רק ננוגרמים/מיקרוגמים של תרופה לליטר, הרי שהוא מכיל תמהיל חדשני וחסר תקדים של עשרות תרופות ותוצרי פירוק שלהן, שהשפעתו הכוללת על גוף האדם לא נבדקה מעולם.

     

    בתחקיר של איגוד העיתונאים האמריקאי מ־2008 למשל, מצאו בפילדלפיה קוקטייל של לא פחות מ־56 תרופות במי השתייה. במילים פשוטות: אין חוקר אחד בעולם שיכול להגיד מה באמת קורה לאנשים ששותים לאורך כל חייהם מים עם תרופות, או ליתר דיוק: איך גדלים ילדים שגופם נחשף לקוקטייל הזה מהימים שבהם גופם נבנה ברחם אמם, דרך הינקות, בואכה גיל ההתפתחות המינית והפוריות ועד גיל העמידה והקשישות. לדברי פרופ' אבישר, כרגע מדובר בניסוי ענק שבו אנחנו חיות המעבדה.

     

    אבל יש חיות נוספות, קטנות יותר, עם מחזור חיים קצר יותר, שנחשפות לתרופות במים במינונים גבוהים יותר, שאולי מספקות רמז לאן זה הולך. מדובר כמובן בדגים, שיחד איתנו צורכים שלא מרצונם כמויות גדולות של תרופות לאורך חייהם. סדרה גדולה של מחקרים הראתה למשל שדגים שמשכשכים מינקותם בגלולות נגד היריון ותוצרי הפירוק שלהן מגלים סימנים מדאיגים.

     

    שינויי מין ובעיות פוריות הם כנראה אחת מתופעות הלוואי הבולטות של החשיפה של דגים לתרופות. לאחר שגילו ב־2003 שבאשכים של חלק מהדגים הזכרים שבמפרץ צ'ספיק נמצאות ביציות של נקבות, החלו חוקרים מהמכון הגאולוגי של ארצות הברית לבדוק את הנושא לעומק. מה שמצאו וסיכמו בדו"ח שהתפרסם ב־2012 היה שהרבה מדגי הבס בנהרות וירג'יניה הופכים לדו־מיניים בעקבות החשיפה לתרופות.

     

    אחד הגורמים רבי ההשפעה בתהליך הפיכת הדגים לדגות הוא ללא ספק כמויות האסטרוגן שמקורו בגלולות נגד היריון והורמונים לגיל המעבר שמגיעים למים, אף על פי שגם חומרים אחרים שמופרשים מפלסטיק וקוסמטיקה ידועים כמשבשי פעילות הורמונלית.

     

    מפתיע יותר היה הגילוי של פרופ' רבקה קלאפר, חוקרת מים מאוניברסיטת ויסקונסין, שפרסמה בשנה שעברה מחקר שהראה שגם דגי אגם מישיגן, שנחשפו לתרופה לטיפול בסוכרת בשם מטפורמין, גילו סימנים של אינטרסקס (השם לחיות שהן גם זכר וגם נקבה). פרופ' קלאפר חקרה גם מה השפעת שאריות הפרוזאק על הדגים, ובכנס של איגוד הכימאים והטוקסיקולוגים ב־2013, גילתה שדגיגים שנחשפו לריכוזים מזעריים של פרוזאק התעלמו מנקבות, וגם התנהלו בעצלתיים, מה שהפך אותם לטרף קל לדגים הגדולים. תחת מינונים גדולים יותר של פרוזאק הנקבות נעשו פחות פוריות, והזכרים נהפכו לאגרסיביים ורצחניים.

     

    חוקר ימי אחר בשם אלכס פורד פרסם בשנים האחרונות כמה מאמרים שהראו שנוגדי דיכאון משפיעים לא רק על דגים פשוטים אלא גם על חיות הים האחרות - דיונונים, סרטנים וצדפות, וכי הפוריות שלהם נפגעת וגם צבעם משתנה לפעמים.  

     

    שלום, וסליחה על הדגים

    אנחנו, תודה לאל, לא דגים, וכאמור יחלפו עוד שנים עד שחוקרים יצליחו להבין אם וכיצד משפיע קוקטייל התרופות שבמים על הילדים של היום. אבל כבר כיום יש כמה מחלות שנמצאות בעלייה באנשים, שמזכירות קצת את אלה שמתרחשות בלהקות הדגים ונחשדות כקשורות גם לשאריות התרופות שבמים ובסביבה בכלל.

     

    "העלייה בבעיות הפוריות, ספירות זרע ירודות ואיכות זרע פגומה, הכמות הגדולה של מקרי סרטן שד אצל נשים וגם אצל גברים, התופעה של התבגרות מינית מוקדמת שמתרחשת אצל מספר הולך וגדל של בנות בבית הספר היסודי - כל אלה עשויים להיות תוצאה גם של קוקטייל התרופות שנמצא במים ובמזון שלנו", אומר פרופ' אבישר.

     

    אז מה עושים? נכון להיום אין מה לעשות. צריך להמשיך לשתות את המים האלה שבברז. לדברי פרופ' אבישר, בדומה למסננים התעשייתיים גם מסנני המים הביתיים לא מציעים מענה אפקטיבי משום שלא תוכננו לסנן שיירי תרופות. ומה עם מים מינרליים? ובכן, הם אמנם שאובים ממעיינות שאליהם התרופות לא הגיעו אבל סובלים מבעיות אחרות. מאחר שהם מובלים לקהל הצרכנים בגלונים ובבקבוקי פלסטיק, הם נחשפים במשך זמן רב לשמש היוקדת, ובעקבות זאת זולגים מתוכם חומרים הידועים כמשבשי פעילות הורמונלית אל המים.

     

    כך שבינתיים אנחנו צריכים לקחת כוס מים ולהירגע ולזכור שנזקי הקידמה מולידים בדרך כלל, גם אם באיחור מה, את הפתרונות המתאימים. למעשה, כבר כיום יש מרוץ מחקר שמנסה להציע פתרון לבעיה. פרופ' אבישר ופרופ' הדס ממן, ראש המעבדה לטיפול במים מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, מפתחים בשנים האחרונות מערכות ייחודיות לפירוק שאריות של תרופות והריסתן לפני שהן מגיעות למי הקולחין וכמובן - למי השתייה.

     

    אבל בזמן שאנחנו מחכים לפתרון מערכתי, אפשר לערוך גם קצת חשבון נפש ולראות איפה כולנו יכולים לחסוך קצת בשימוש בתרופות. אחרי הכל, ים התרופות שבתוכו אנו שוחים התחיל בנו. ולמרות העובדה שיש תרופות מצילות ומאריכות חיים, אולי כדאי שנלמד לפחות להתמודד לעתים עם כאב ראש במקום ליצור כאב ראש נוראי לדור הבא.

     

    ומה אתם יודעים על התרופות שאתם קונים ברשת?

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "סערה בכוס: כך מגיעות למים שאריות תרופות שאנו צורכים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים