שתף קטע נבחר

בית הדין: הנבגדת תקבל גט ו-150 אלף שקל

אישה שבעלה יצר קשר עם אחרות באתרי היכרויות דרשה להתגרש ממנו. בית הדין האזורי לא סייע לה, אז היא ערערה לבית הדין הרבני הגדול

בית הדין הרבני הגדול קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה נבגדת על החלטת בית הדין האזורי, שלא חייב את בעלה להעניק לה גט. הדיינים קבעו שהיא לא צריכה לסבול, ולכן בעלה לא רק יעניק לה גט, אלא ישלם על כתובתה 150 אלף שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בני הזוג – שלהם ארבעה ילדים והם פרודים כבר שנתיים - מנהלים הליך גירושים כבר כמה שנים. בעבר הודה הבעל שהכיר נשים באתרי היכרויות, ולאחר מכן עבר טיפול שבמסגרתו התחייב בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין שאם יעשה זאת שוב - יעביר לאשתו את חלקו בדירה. אלא שיום אחד היא תפסה אותו לטענתה מתכתב עם נשים, אך הוא השליך את הטלפון לאסלה, ולא ניתן היה להגיע לקביעות חד משמעיות בעניין.

 

לפני כשנתיים, במסגרת הליך הגירושים, קרא בית הדין הרבני האזורי שנראה שהבעל צריך להתגרש וחייב בכתובה, וקרא לצדדים לנהל משא ומתן על גובה הסכום. כלומר, בית הדין לא חִייב את הבעל להתגרש באופן חד משמעי.

 

על החלטה זו הגישה האישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול. הנושאים העיקריים שעמדו לדיון הם אם הבעל חייב לגרש את אשתו והאם יש לחייבו לשלם את כתובתה במלואה, כולל תוספת הכתובה. האישה ביקשה שמעצם היותה נבגדת, יש לחייב את הבעל בגט ובתשלום כתובה, ולא להסתפק בהחלטה לא מחייבת דוגמת "על הצדדים להתגרש".

 

מנגד, הבעל ביקש שלום בית. הוא טען שאין עילה לחייב אותו בגט, ואף לא לכתוב ש"עליו לגרש את אשתו". בנושא הכתובה, נטען כי מאחר שאינו חייב בגט, ממילא גם אינו חייב בכתובה.

 

מי שנכווה ברותחין

הרב הראשי לישראל דוד לאו, והרבנים אליעזר איגרא ודוד דב לבנון, סקרו דעות ופסיקות שונות של חז"ל לאורך הדורות. הם ציינו כי במקרה הנוכחי "אנו סומכים על בית הדין קמא שחקר היטב את הצדדים והגיע למסקנה הנכונה, אולם אם כך היה צריך לפסוק באופן ברור יותר שהבעל חייב לתת גט לאשתו".

 

הדיינים הוסיפו כי אין ספק שהתנהגות כזאת של בעל שיוצר קשר עם נשים אחרות, גם אם לא בגד ממש באשתו, הוא מצב שאישה לא יכולה לחיות עמו, ולכן הדין הוא שחייב לגרש: "האישה לא צריכה ולא יכולה לסבול מציאות שבה הבעל לא עומד בדבריו, ומאחר שהיא נפגעה כה קשה בפעם הקודמת מהתמכרותו של הבעל לענייני נשים, בבחינת מי שנכווה ברותחין יזהר בצוננים".

 

בנוגע לשיעור הכתובה הדיינים שקלו באריכות לאיזו "דרגת התנהגות" הגיע הבעל, והאם יש לחייבו בכתובה בהיותו מה שמוגדר בהלכה "רועה זונות גמור", או שמא רק למדרגה שהאישה טוענת "מאיס עליי", ואז אין חיוב בכתובה ובתוספת כתובה.

 

בסופו של דבר הם החליטו על חיוב בדרך של פשרה. לפיכך נקבע כי הבעל חייב לתת גט, וחייב כפשרה בכתובה בסך 150 אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המערערת: עו"ד אהרן בניסטי
  • ב"כ המשיב: עו"ד מאיר שכטר
  • עו"ד אריה לרנר עוסק בדיני משפחה
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
עו"ד אריה לרנר
מומלצים