סמים מנסראללה, פושעים מאיראן. הפאודה הסורית

ארץ הפשע: המשטר הסורי, וזו עובדה שקצת נשכחת, התנהל כארגון מאפיה והיו בו שחיתויות ופשעים גם לפני מלחמת האזרחים. השלטון בדמשק תמיד התבסס על הפחדת האוכלוסייה, המשטרה החשאית והטרור.

עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ   

רוחות הרפאים של אסד: באים, שוחטים, נעלמים

עידן אסד התאפיין בשלטון המונופול של העדה העלווית (11 אחוזים מהאוכלוסייה) בכלל ומשפחת אסד מהעיירה קרדאחה בפרט. המשטרה מנעה את הפשיעה ואת הסחר בסמים וגם שיתפה פעולה עם העבריינים מדי פעם. בעבר אף נלחמה ממשלת סוריה נגד גידולי הסמים בבקעת הלבנון. אולם התפרקותה של המסגרת המדינית ומצב ה"פאודה" (אנרכיה) בחמש השנים האחרונות החריפו מאוד את השחיתות והפשע ומשכו לסוריה את הגרועים שבעבריינים. חלק גדול מהלוחמים במלחמת האזרחים במדינה הערבית הם גם עבריינים. סוריה היא לא רק מוקד מלחמות, אלא גם מרכז של סחר בסמים, אונס, רצח ואלימות קשה ברמה יומיומית. כיצד מתנהלת מדינה שאין בה משטרה או סמכות אכיפת חוק כלשהי? כיצד משפיע מצב זה על מלחמת האזרחים?

צבא מושחת

הצבא הסורי היה מושחת עוד לפני שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה. הוא תמיד היה צבא עדתי. מאז עליית העלווים לשלטון בשנות השישים, הפך הצבא לגוף המפלה לרעה את כל מי שאינו שייך לעדה השלטת. הקצינים העלווים התעללו בחיילים הסונים הסדירים. החיילים לא רק הוכו על ידי מפקדיהם, אלא גם היו צריכים לשמש כמשרתים ולסייע בענייניהם הפרטיים של הקצינים.

המשטר גם דאג שיחידות העילית והקומנדו יאוישו רק בבני העדה העלווית ובעלי בריתם (נוצרים ודרוזים בעיקר) ויהיו תמיד מאומנים יותר משאר חילות השדה הסוניות ברובן למקרה שתהיה הפיכה נגד המשטר.

לצבא הסורי נגמר התקציב אז הוא התבסס יותר ויותר על תקציב של אנשי עסקים פרטיים המקורבים לשלטון(צילום: EPA)

התמעטות החיילים הסדירים הצריכה הקמת מיליציות אזרחיות - "ההגנה האזרחית" (אל-דפאע אלמדני, כמאה אלף חיילים בערך). מכיוון שתקציבם מוגבל מאוד, גם אנשי המיליציות מתבססים על "השלמת הכנסה" במעברי הגבול ונקודות החיפוש. כדי לעבור מחסום ולמנוע השפלה בחקירה, חייבים האזרחים לשלם "בקשיש", דמי מעבר. מי שאין לו כסף נשאר בבית או מתגייס בעצמו. בנוסף ל"דמי מעבר" לאזרחים, נדרשים הסוחרים בערים לשלם למיליציות עבור ליווי מעברי סחורות ושמירה על עסקים - דמי חסות ("פרוטקשן") לכל דבר.

מכיוון שלצבא הסורי נגמר התקציב, הוא התבסס יותר ויותר על תקציב של אנשי עסקים פרטיים המקורבים לשלטון. הדוגמה הבולטת היא יחידת העילית של קצין המודיעין סוהיל אל-חסן, "הנמר", המורכבת אך ורק מעלווים וזוכה לתקציב מיוחד מאיש העסקים ראמי מחלוף, בן דודו של הנשיא בשאר אסד.

קציני צבא עלווים גנבו כסף וסחטו את האוכלוסייה שעליהם הם אמורים להגן. אסד וחייל סורי

לא פעם משלמות משפחות עשירות מהעדה העלווית או עשירים סונים בערים שוחד לקצינים כדי שלא יגייסו את בניהם לצבא. מדי פעם מפורסמים מקרים של אנשים עשירים המקימים מיליציה פרטית. אם מגיעים חיילים לגייס את בני משפחתם, הם לא מהססים לפתוח עליהם באש.

תקציב המשטר נשען כעת אך ורק על הסיוע הרוסי והאיראני - בכסף ללוחמים ובציוד צבאי. כדי לא לאבד את יתרונו על המיליציות, שומר הצבא הסורי על מונופול על הנשק הכבד. הצבא מספק למיליציות נשק קל בלבד. העוני של החיילים מתבטא בביזה בכל השטחים שהם כובשים. באחרונה התרבו הדיווחים על שוד וביזה של חיילים סוריה בבתים במזרח העיר חלב אחר כיבושה.

מיליציות רבות שגויסו להגנת המשטר מורכבות מעבריינים כבדים. חלק מהמיליציות היוו לפני המלחמה מבריחי סמים ואלכוהול או חבורות שודדים ומאפיות מקומיות. המלחמה אפשרה להם להלבין את פשעיהם ולהפוך אותם ללוחמים "נגד הטרור".

המלחמה והאנרכיה בסוריה מאפשרים לחיזבאללה להגביר את פעילותו בסחר בסמים. נסראללה

נשים רבות המגיעות למחנות הפליטים בלבנון, ירדן וטורקיה עוברות טיפולים רפואיים ונפשיים בעקבות אונס שעברו על ידי כוחות המשטר הסורי. רבות מתלוננות כי עברו הטרדות מיניות בלתי פוסקות. בהיעדר משטרה, אין למעשה הגבלה למיליציות ורבים במחסומים ובפשיטות על אנשים שחשודים בסיוע למורדים מנצלים את יתרונם על מנת להטריד נשים. הטרדת הנשים ומעשי האונס התרבו בקרב הנשים הרבות שבעקבות מלחמת האזרחים נותרו ללא בעל, חשופות וחסרות הגנה.

הסמים של חיזבאללה

מצבם הנפשי של הצעירים בערים והרצון לברוח מזוועות המלחמה משכו אותם אל הסמים. רבים מהפצועים השתמשו בהם כמשככי כאבים. השימוש בסמים נפוץ בקרב החיילים של המשטר והמורדים גם יחד. הסמים נועדו להתמודד עם הפחד ולבצע משימות תוך טשטוש החושים. עם זאת, רבות מהזוועות במלחמה ומעשי הטבח בוצעו על ידי חיילים שהיו תחת השפעת הסמים.

המלחמה והאנרכיה בסוריה מאפשרים לחיזבאללה להגביר את פעילותו בסחר בסמים, שהיוו מקור הכנסה חשוב לארגון השישי מלבנון עוד הרבה לפני שפרצה מלחמת האזרחים. החשיש והאופיום שמגדלים בבקעת הלבנון מועבר דרך סוריה לטורקיה וירדן. הסם השני הנסחר ביותר בסוריה במהלך מלחמת האזרחים הוא הקפטגון המופץ בכדורים. מדובר בסם ממריץ המשפר את יכולות הלוחמים ולכן נמצא בשימוש בקרב ארגונים שונים, לא רק חיזבאללה אלא גם יריביו - "המדינה האיסלאמית" (דאעש) וג'בהת א-נוסרה. הסם מאפשר ללוחמים להילחם שעות רבות ללא מנוחה.

גם בקרב המורדים משתמשים רבים בסמים כדי לשפר את יכולות הלחימה(צילום: רויטרס)

אימת שכירי החרב

יש להניח, כי הגרועים בעבריינים על אדמת סוריה הם שכירי החרב, שאינם חשים כל אחריות לגבי עתיד מדינה זו ואינם חוששים מנקמה על מעשיהם שכן הם מתכוונים לעזוב בעתיד. אנשי המיליציות השיעיות רואים במלחמה בסוריה הזדמנות לנקום באוכלוסייה הסונית. הפגיעה כוללת רצח וגירוש של אוכלוסיות סוניות מאזורים נרחבים. בין הלוחמים השיעים מאות לוחמים הנקראים "פאטמיון" - אפגנים שנשלחו על ידי איראן. רבים מהם הם שוהים בלתי חוקיים באיראן שנתפסו וקיבלו אישור שהות ועבודה להם ולמשפחותיהם בתמורה לשירות צבאי בסוריה.

באחרונה התפרסמו גם ידיעות על שחרור אסירים שנגזרו עליהם מאסרים ממושכים מבתי סוהר איראניים. החנינה מוענקת להם בתמורה לתקופת שירות בסוריה ב"מלחמה נגד הטרור". המשמעות היא שעבריינים כבדים מגיעים לזירה הסורית.

תקציב המשטר נשען כעת אך ורק על הסיוע הרוסי והאיראני - בכסף ללוחמים ובציוד צבאי. פוטין ורוחאני(צילום: AFP)

גם אנשי "המדינה האיסלאמית" הם ברובם זרים (הרוב הם עיראקים, סעודים ותוניסאים) שאינם חשים כל קשר לאוכלוסייה המקומית ומבצעים נגדה פשעים ברמה יומיומית. תופעת העבריינים המשוחררים מאפיינת גם את דאעש, שפתח את רוב בתי סוהר של המשטר בסוריה ועיראק ואייש את שורותיו בעבריינים כבדים שהיו אסירים לשעבר.

ה"פאודה" של המהפכות הערביות הפכה את סוריה למרכז הפשע של המזרח התיכון. השחיתות ונגע הסמים מפרקים את החברה, מחלישים את הצבא ואת אחיזת השלטון לא פחות ממלחמת האזרחים. יחידות מנוהלות כלכלית על ידי אנשי עסקים מושחתים חסרי רקע צבאי. במצב זה המשטר המרכזי מאבד את השליטה ויחידות רבות אינן מקצועיות. יחידות אחרות המקבלות מימון חיצוני מקצועיות יותר, אך נמצאות תחת פיקוד רוסי או איראני מלא, כלומר אין למשטר כל אחיזה בשטחי שליטתן.

רמתן הירודה של המיליציות והשחיתות של קציני הצבא מאריכות את מלחמת האזרחים מכיוון שרמתם הצבאית אינה עולה על זו של מיליציות המורדים. ללא הפצצות רוסיות אין שום יכולת לצבא הסורי לכבוש כל שטח וגם קשה לו לשמור על הישגים צבאיים לאורך זמן. האזרחים הבורחים מאזורי השליטה של דאעש וג'בהת א-נוסרה אמנם מצילים עצמם ממוות על ידי טרוריסטים או על ידי הפצצות אוויריות, אך אינם מגיעים למנוחה ולנחלה כלל. הם נכנסים לשטח של פשיעה, סחר בסמים ואלימות קשה.

בעתיד שעדיין לא נראה לעין, כשתסתיים מלחמת האזרחים בסוריה יצטרך המשטר להתמודד עם פשע בממדים עצומים. במקביל לשיקום תשתיות המדינה, יצטרכו אחוזים ניכרים מאוכלוסיית סוריה לעבור שיקום על ידי טיפולי גמילה ממושכים. צבא כל כך מושחת כמו הצבא הסורי לא ניתן לשקם אלא רק לפרק ולהקים מחדש.

ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010