יריבות מופלאה / טור

האגדה התחילה ב־1968, ומאז נערכו 53 משחקים בין השתיים (המאזן עומד על 22:31 לריאל). כשאני מנסה לשחזר את מה שהיה אז, הכל נראה לי אחרת, מאוד הזוי, כמו לקוח מתוך חלום.

בת"א כבר היה קיים היכל יד־אליהו, אבל במתכונת מצומצמת יותר, פתוח ופרוץ לגשמים ולרוחות. הייתם מאמינים שבימי חורף סוערים המשחקים נדחו? גם הפביליון במדריד לא היה כליל השלמות, ובמשך השנים הוא הפך לאתגר ענק בשביל טל ברודי, מיקי ברקוביץ' ושאר החבורה.

מצד שני, כל ביקור של ריאל בארץ הפך לאירוע ענק. אז עוד לא היו רשתות חברתיות וערוצים רבים בטלוויזיה, וגם מי שלא היה בדיוק אוהד כדורסל רצה להיות בין המיוחסים שהשיגו כרטיסים.

בשנים הראשונות מי ששלט בממלכת הכרטיסים היה גזבר המועדון, ברנרד חווסט ז"ל, שהיה מופקד על המכירה בקומה השנייה של המועדון ברח' מכבי, ליד קולנוע אוריון. למטה היה מגרש הכדורסל הפתוח והמיתולוגי של המועדון.

היו ימים, עוד משחק גדול בין מכבי לריאל(מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")

לפני משחקים נגד ריאל הגיע התור לכרטיסים עד רחוב המלך ג'ורג', קרוב לשוק בצלאל. חווסט המנוח, כמו שריף, סינן את האנשים. היו כאלה שכבר עמדו שעות בתור והוא אמר להם במבטא פולני כבד: "אתם לבוא לברנרד בעוד ארבע שעות, בסבלנות לחכות".

אלו שלא השיגו כרטיסים הסתננו להיכל כשהם מטפסים על חבלים שזרקו להם חברים מבפנים, ומי שלא הצליח נאלץ להסתפק בצפייה תמורת תשלום סמלי בבריכת "גלית" הסמוכה, ליד החנייה, שם הועבר המשחק בטלויזיה במעגל סגור.

גאודלוק מול דרייפר במשחק הקודם בהיכל(צילום: עוז מועלם)

עם השנים, נח קליגר (היו"ר בדימוס), חווסט ואחרים פינו את מקומם, ול"הפקות" הגדולות של המשחקים נגד ריאל הצטרפו שמעון מזרחי, צבי רול ז"ל ואחרים.

מזרחי דאג לחברו

, דון סנטיאגו ברנבאו, הנשיא והאיש הכל יכול בריאל, וכשזה הגיע עם הקבוצה למספר ביקורים בארץ, שר הביטחון דאז משה דיין, שהפך לידיד המחלקה, היה מציג בפניו בביתו את אוסף העתיקות שלו.

היורוליג וריאל עושים כבוד לוותיקים, ולמסיבת העתונאים לפני המשחק הוזמנו שני כוכבי העבר, אולסי פרי ו־וויין ברבנדר. אבל אלו לא היו רק הם – גם ד"ר חואן קורבלאן, קליף לויק, פבלו לאסו, ברקוביץ', ברודי, ארל וויליאמס, לי ג'ונסון, מנהל מכבי ת"א דאז שמלוק מחרובסקי ועוד רבים וטובים נתנו נופך מיוחד ליריבות. רובם נשארו עד היום בקשר. היו ימים, אני מאוד מתגעגע.