הופסקו תגמולים לחולה נוירולוגי: 'חזרת לעבוד'
בעלי חברת דפוס לקה במחלה במערכת העצבים וקיבל תגמולים על אובדן כושר עבודה. כש"הפניקס" החליטה להפסיק אותם, בית המשפט התערב
בית משפט השלום בירושלים הורה לאחרונה לחברת "הפניקס" לחזור ולשלם
לחולה נוירולוגי תגמולי אובדן כושר עבודה, שהופסקו לפני כמה שנים משום שהביטוח סבר שהוא חזר לעבוד בחברה שבבעלותו החלקית.
לטענתו, ממצאיה של הפניקס אינם מדויקים בעליל. לדבריו הוא מרותק לכיסא גלגלים עקב המחלה ולא יכול לחזור לתפקידו הקודם, שמצריך עמידה ממושכת והתרוצצות בין מכונות דפוס. הוא אמנם ממשיך להגיע למקום לכמה שעות בודדות ביום מתוקף היותו בעל מניות וכיוון שהוא רוצה לשמור על מסגרת חברתית, אולם הוא פוטר כבר לפני עשור ואינו מקבל שכר.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- השופט זעם: "אין מסגרת לאנורקסיות בדרום"
- תביעה: לקה באירוע מוחי בגלל משמרת לחוצה
- תירוץ בבית הדין: "בגדתי בגלל מחסור בסקס"
- הסיבה לפיטורי העוזרת: רקטה פגעה בבית
לפני כשבע שנים לקה המבוטח, אז מנהל ובעלים של חברת דפוס, במחלה נוירולוגית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית, והפסיק לעבוד. באותה תקופה הוא הפעיל את פוליסת ביטוח החיים שלו ב"הפניקס", והחל לקבלת תגמולי אובדן כושר עבודה. לפני שלוש שנים הוא הופתע לגלות שהפניקס הפסיקה לשלם לו את התגמולים ושלחה לו דרישות לתשלום פרמיות. במענה לפנייתו בנושא נענה שנערכו לגביו בדיקות סמויות שהעלו כי חזר לעבוד בבית הדפוס. הכחשותיו לא עזרו, והוא נאלץ לתבוע את חברת הביטוח.
תביעה
"הפניקס" שינתה פוליסה ללא ידיעת המבוטח
עו"ד אליהו קייקוב
בעקבות פריצה לביתו, שבה נגנבו ממנו תכשיטים יקרי ערך, גילה הלקוח שחברת הביטוח שינתה תנאים באופן שמנע ממנו פיצוי. מה קבע השופט?
הפניקס התעקשה מנגד שהמבוטח לא "סתם" מגיע לבית הדפוס. לחילופין היא טענה שהוא כבר לא עומד בקריטריונים של הפוליסה כיוון שהוא מסוגל לעבוד בעיסוק סביר ההולם את כישוריו.
אלא שהשופטת שושנה ליבוביץ, שעיינה בדוחות החוקרים שהפניקס שכרה כדי להתחקות אחר מעשיו של התובע, קבעה שאין בהם שום ממצא חריג המעיד על כך שחזר לעבודה. לעומת זאת, המסמכים הרפואיים מעידים שהתובע סובל ממחלה קשה וחמורה: ביטוח לאומי קבע לו 89% אחוזי נכות קבועה ודרגת אי-הכושר שלו הועמדה על 75%.
נקבע כי נתונים אלה מדברים בעד עצמם ומעידים על כך שהתובע לא מסוגל לעבוד כרגע, ודאי לא כמנהל של בית דפוס. לכך מתווספות עדויותיהם של עובדי בית הדפוס ובעליו, שתמכו בגרסת התובע שלפיה הוא מבקר בעסק אך לא עובד בו.
השופטת ליבוביץ ציינה כי התובע אמנם כשיר לעסוק בעבודה משרדית שעות ספורות ביום, אך לנוכח העובדה שהוא מוגבל בניידות ברור שבמצבו יהיה לו קשה להתקבל לתפקיד ניהולי שווה ערך לעיסוקו הקודם. משכך נקבע כי הוא לא יכול לחזור לעסוק בעבודה שמתאימה להשכלתו, לניסיונו ולהכשרתו, ולכן הוא זכאי לתגמולים בגין אובדן כושר השתכרות.
לפני סיום ציינה השופטת שלא התרשמה שהפניקס פעלה בשרירות או בחוסר תום לב לנוכח העובדה שכן איתרה את התובע במקום עבודתו. משכך היא החליטה שלא לחייב אותה בפיצוי בגין עוגמת נפש.
לפיכך התביעה נגד הפניקס התקבלה בעניין התגמולים בלבד, והיא חויבה לשלם לתובע רטרואקטיבית מ-2013. מעבר לזה היא תישא בשכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובע: עו"ד מיכאל צור, עו"ד לאוניד לנדאו
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אמיר כצנלסון
- עו"ד לינוי אולניק עוסקת בדיני ביטוח
- הכותבת לא ייצגה בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
