ההורים שיודעים הכל

זאת הפעם הראשונה שהחלטת לצאת מהבית עם התינוקת. בדקת את הטמפרטורה בחוץ עם מדחום, עם המרפק, התקשרת מחסוי עשרים פעם לדני רופ והוא הזמין לך משטרה. אחרי כעשר שעות של אריזת כל חפצי הבית שאולי תצטרכי בחמש הדקות שלא תהיי שם, את הולכת במקום ציבורי עם עגלת תינוק וכולם מתייחסים אליך אחרת.

יש את החייכנים שמהנהנים לך בלי מילים ואת יודעת שהם מנסים לומר "איזה תינוק מתוק" (חייבת להפסיק להלביש את הילדות שלי בבגדי יוניסקס), או "וואוו! לא רואים עליך שהרגע ילדת! את נראית סוף" (די! תמשיכו), או - "יש לי דמנציה קלה, אני מחייכת בלי שום קשר אליך".

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

יש את האמהות האחרות עם עגלות תינוק שפונות אליך בחופשיות ושואלות "איפה כדאי להניק פה?", "איפה קנית את המנשא?" ו"יכולה שנייה לשמור לי על התינוק כשאני בשירותים ולחתום לי על המשכנתא?". ויש גם את המעירים, הנוזפים, מגלגלי העיניים והאמהות שחייבות להשוות ב"וואוו, בת כמה היא שהיא מרימה ככה את הראש? שלי בת עשר ולא עושה את זה".

אז איפה כדאי להניק פה?(צילום: אלבום פרטי)

מה יש לנו שאנחנו תמיד חייבים להשוות את עצמנו לאחרים כדי להרגיש סבבה עם עצמנו? כשחברות שלי שהפכו לאמהות לא מזמן פונות אלי לייעוץ כאמא מנוסה, אני תמיד מייעצת עם סייגים ברורים של "זו רק דעתי" ו"תעשי מה שמרגיש לך נכון". אמא חדשה מנסה לקבל מידע בכל דרך אפשרית. קוראת ספרי הורות, הולכת לסדנאות החתלה למתקדמים ובמקרה הצורך פונה לד"ר גוגל. היא צריכה להדוף מייעצים על ימין ועל שמאל כדי לחשוף איזו אמת הורית פנימית שמסתתרת בה. בילד השלישי את כבר שוחה גב באמהות ויודעת לחשב מתי תגיעי לקצה הבריכה בלי להיתקל באישה דעתנית עם כובע קשקשים ששואלת "למה הילד בלי גרביים?".

אם שואלים אותי שאלות מתקילות כמו: "באיזה גיל הולכים לגן?", "מתי מפסיקים להניק?" ו"כדאי לעשות חיסונים?", אני תמיד מספרת עליי ועל רוני. רוני ואני חברות הכי טובות מהתקופה שעדיין לא היינו אמהות, מהתקופה שאף אחד לא העז לקרוא לי "גברת", מהתקופה שללכת עם פאוץ' על המותן היה נחשב מגניב. תמיד תהינו איך נהיה כאמהות, ובתור שתי סטודנטיות לפסיכולוגיה שמחנו למצוא חיזוקים מדעיים לתיאוריות שלנו על איך ההורים שלנו דפקו אותנו ונשבענו שנעשה הכל אחרת מהם.

לטורים הקודמים:

- שרי אלפי: "כל שנות נעוריי התביישתי בשמי"

- 10 דברים שאמהות שונאות לשמוע

- לגדול עם בנים ולגדל בנות

היום שתינו אמהות לשלושה, ובניגוד לכל מה שאי פעם דמיינו, אנחנו עושות בחירות שונות בתכלית האחת מהשנייה בגידול הילדים שלנו. שתי הסטודנטיות שהיינו נשארו מאחור, אנחנו מכבדות אחת את השנייה על הבחירות השונות, לא מצקצקות ולא אומרות "אבל מחקרים מוכיחים ש..." כדי להצדיק את הטיעונים שלנו. כי למרות שאנחנו עושות הכל אחרת, נראה שהילדים שלנו מאושרים באותה המידה.

אין אמת ודאית כמעט בשום תחום בגידול ילדים (אולי חוץ מ"לא לרוץ בבית עם מספריים" ו"לא ללקק את ידית הדלת של השירותים"). אם הייתה אמת ודאית כזאת, כולנו היינו עושים אותו הדבר, כי כולנו רוצים לשמור על הילדים שלנו ולעשות את הטוב ביותר בשבילם. כל אחת עושה את הבחירות שלה ואת הטעויות שלה, ולכולנו יש איזה כאב בטן קטנטן ורגשות אשם שצריכים להשתיק מדי פעם.

יש קלישאות של הורות בלי אחיזה במציאות. האהובה עליי היא "ילד שלישי מגדל את עצמו" (בדוק - זה לא קורה). אבל "הורים מאושרים - ילדים מאושרים" בדרך כלל עובדת. אז יש אמהות שמניקות עד התיכון ויש כאלו ששולחות למעון בגיל חודש, וזה גורם לכם אי נוחות כי לא ככה אתם רוצים לגדל את הילדים שלכם, כי אתם יודעים הכי טוב.

אתם באמת יודעים הכי טוב אבל רק בנוגע לילדים שלכם. תנו לי לחיות כמו רוני ואני אשתגע, תנו לה לחיות כמוני ויאשפזו אותה לידי. אז רחמו על כל האמהות מסביבכן ואל תטיפו. פרגנו לעצמכם, כי אתם באמת ההורים הכי טובים עבור הילדים שלכם. ותנו גם חיבוק גדול להורים שלכם, כי אם תסתכלו טוב במראה, תראו שאתם דומים להם לא מעט.

הכותבת היא זמרת, יוצרת ותסריטאית. נשואה לאיש חתיך ואמא לשלוש בנות קסומות

שרי אלפי בגרסה חדשה לשיר "Father and Son" של קט סטיבנס. האזינו: