שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    השחיתות באפריקה - תופעה שתלך ותצטמצם
    הדימוי של עשיית עסקים באפריקה מתקשר אצל רובנו לשוחד לאנשי ציבור, מעטפות מתחת לשולחן ועסקאות נשק מפוקפקות. פרשיות בני שטיינמץ וקובי אלכסנדר רק מחזקות דימויים אלו. האם אפריקה משתנה?

    עקבתם אחר התביעה כנגד איש העסקים בני שטיינמץ? זה סיפור מעניין שמתנהל בחודשים האחרונים במסדרונות להב 433 לצד משטרות שוייץ, ארה"ב וגינאה. עיקרי הדברים הם כי שטיינמץ ומקורבים אליו שילמו, כך על פי החשד, סכומים מצטברים של עשרות מיליוני דולרים לעובדי ציבור בכירים בגינאה שבמערב אפריקה, בתמורה לקידום עסקי היהלומים של חברת הכרייה BSGR.

     

    החשד: שטיינמץ שיחד את נשיא גינאה לשעבר

     

    הפרשה עצמה היא עניין לחקירה שמן הסתם תגבש את מסקנותיה בבוא הזמן, אך מה שמעניין הוא ההצצה שהמקרה הזה איפשר לכולנו אל עשיית עסקים במדינות אפריקה. הדיווחים בעיתונות על הפרשה כללו ראיונות עם אנשי עסקים ישראלים שהסבירו כי כך זה פועל שם, ולדבריהם כל איש עסקים וחברה המבקשים לקדם את ענייניהם במדינות אפריקה השונות עושים זאת בעזרת שוחד, החל מכמה שטרות לידיו של השוטר בצד הכביש, דרך מעטפה על שולחנו של פקיד ממשלתי, וכלה בהעברות בסכומים גדולים לחשבונות בנק של שרים, מנכ"לים ונשיאים.

    בני שטיינמץ, נחשד במתן שוחד לעובדי ציבור בגינאה (צילום: מוטי קמחי)
    בני שטיינמץ, נחשד במתן שוחד לעובדי ציבור בגינאה(צילום: מוטי קמחי)

    כאשר עיתונאי שואל אנשי עסקים בעלי נסיון ביבשת אפריקה לגבי הדרך לחדור אל השווקים שלה ולפעול בה, הם נותנים תשובות לציטוט ויש גם תשובות שאינן לציטוט. התשובה שאינה לציטוט מגדירה בדרך כלל שהמדינות האפריקאיות נשלטות על ידי ראשי מדינה ומקורבים השולטים באישורי יבוא, יצוא והקמת פרוייקטים, הכל עובר דרכם ואישורים ניתנים תמורת מעטפות על השולחן או מתחתיו. באותן תשובות שלא לציטוט גם נאמר בדרך כלל כי הביזנס האפקטיבי היחידי באפריקה הוא של נשק, וחברות רבות סוחרות בו אך מחזיקות בחזית, אל מול עיני התקשורת ונציגי החוק, מיצג של פרוייקטים חקלאיים המהווים רק כרטיס ביקור ולא יותר.

     

    האם זאת כל המציאות? כנראה שלא. כלומר, זה תיאור שהוא כפי הנראה מדוייק במקרים רבים, אבל הוא לא נותן תמונה מלאה, יש צדדים נוספים לאפריקה. נכון, השחיתות באפריקה מגיעה לשיאים שאפילו באמריקה הלטינית ובהודו לא מוצאים כמוה, והיו מקרים של מדינות שהשליטים שלהן גנבו במידה כזאת שהמדינה הגיעה למשבר כלכלי ואפילו לפשיטת רגל. בימים אלה עזב את גמביה שבמערב אפריקה השליט שהפסיד בבחירות, יחיא ג'אמיע. הוא העביר לפני עזיבתו מאוצר המדינה סכומי עתק לחשבונותיו שמחוץ לגמביה, ולקח איתו מטוס עמוס ברכוש יקר, כולל מכוניות יוקרה, הכל על חשבון המדינה. המחליף שלו, הנשיא הנכנס מר ברואו, הודיע כי הנזק הוא כזה שסכום הגניבה יכול להכניס את המדינה כולה למשבר כלכלי.

     

    בזימבבואה שבדרום שומר השליט רוברט מוגבה על שלטונו לאורך שנים בעזרת השחיתות שהוא מאפשר לאלה שתומכים בו, ואם הארזים נפלו בשלהבת מה יגידו אזובי הקיר? ההתנהלות הזאת מהווה דוגמה לשאר עובדי הציבור.

     

    שחיתות היא עניין תרבותי

    צריך להבין כי שחיתות היא עניין תרבותי והגישה אליה משתנה ממקום למקום. בסין נהוג לומר כי "דגים לא יכולים לגדול במים צלולים לחלוטין", חישבו רגע על המשפט הזה. בצ'כוסלובקיה של ימי המשטר הקומוניסטי נהוג היה לומר כי "זה שלא גונב מהמדינה גונב מהמשפחה שלו". מאחורי השאלה התרבותית אם שוחד הוא דבר פסול או דבר ראוי עומדת שאלת הנאמנות: אל מי אתה מחוייב? במערב עברנו תהליך ארוך של יצירת מחוייבות כלפי המדינה, ולמדינה שוחד הוא דבר גרוע שפוגע ביעילות ובצדק, ועל כן אדם מוסרי לא יקח או יתן שוחד (ונכון, לא כולם מוסריים, זה ידוע).

     

    במרבית אזורי אפריקה, לעומת זאת, המחוייבות אינה כלפי המדינה. המוסד הזה חדש, עד שנות השישים מדינות אפריקה היו קולוניות של מדינות אירופאיות, קודם לכן הן היו חלק משבטים, ועדיין לא גובשה נאמנות אל המדינה, הגוף הזה עדיין נתפס כמשהו ערטילאי שנמצא אי שם בידיים של הנשיא ושל הצבא. אל מי האפריקאי הממוצע מחוייב? ובכן כמובן שהוא מחוייב לעצמו ולמשפחתו, ולצד זה הוא מחוייב כלפי השבט שלו. הוא רואה עצמו כקיקוקיו, כמסאי, כזולו, כהאוסה וזאת הקבוצה אשר לה הוא חש שייכות וכלפיה הוא מחוייב, ולא כלפי המדינה.

     

    על כן, האיש שיש בידו כוח עושה שימוש בכוח הזה למען עצמו, למען משפחתו ולמען המקורבים שלו, שהם בדרך כלל בני השבט שלו. כך זה עובד למשל בנמיביה , כפי שעלה מהדיווחים על שהותו בה של קובי אלכסנדר. אם המדינה הפקידה בידו של אדם אחריות מסויימת והוא יכול לעשות בה שימוש למענו, למען המשפחה ולמען אנשים מהשבט שלו – מה טוב, זה לא נתפס עדיין כדבר פסול במרבית השכבות בחברה ובמרבית המדינות.

     

    המצב הולך ומשתנה

    זה המצב אך כאמור התמונה מורכבת, כל זה הולך ומשתנה, זה לא נעלם, זה לא עומד להיעלם אבל בהחלט אפריקה משתנית. אפריקה היא יבשת ולא מדינה, יש בה מדינות שונות, חלקן אמנם ממשיכות לפגר מאחור, אך רובן עולות בשנים האחרונות על נתיב איטי של דמוקרטיה ושל צמיחה, זה כולל את גמביה שהוזכרה כאן, שבה התנהלו בסופו של משבר חילופי שלטון מסודרים, וזאת לצד מדינות מתפתחות דוגמת גאנה, חוף השנהב, אתיופיה ועוד.

     

    ניתן לזקוף חלק מההמשכיות של הדמוקרטיה בניגריה לשגשוג שחוותה עקב ההכנסות מנפט עד לאחרונה. בגאנה, לצורך הדוגמה, נרשמו בשנים האחרונות אחוזי צמיחה כלכלית מהגבוהים ביותר בעולם כולו. כן, יש התעוררות כלכלית ויש מעבר לדמוקרטיה ושני אלה ידועים כדוחפים להורדת מימדי השחיתות.

     

    כאשר הכלכלה צומחת המדינה מקבלת כלים טובים יותר כדי לדאוג לתושבים שלה, כאשר התושבים מקבלים מערכות טובות יותר של בריאות, תחבורה, רווחה ובטחון אישי מידי המדינה מתחיל תהליך איטי, שבמערב כבר התרחש קודם לכן, של נאמנות כלפי המדינה, מחוייבות למדינה.

     

    ובכן, אם לסכם את התופעה לידיעתו של איש העסקים הישראלי הפועל במדינות אפריקה, יש בעיה מוסרית עם מתן שוחד ואת זאת אנו יודעים, היא גם אסורה הן על פי חוקי ה-OECD המחייבים אותנו והן על פי חוקי מדינת ישראל גם מחוץ לגבולותיה, ולצד זאת גם הלגיטימיות שלה בעיני התושבים המקומיים, אשר תוארה לעיל, הולכת ומאבדת שטח, לאט לאט. לא ביום אחד היא תוסר מהמפה אבל התהליך כבר החל ויש לקחת זאת בחשבון.

     

    טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי אפריקה ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "השחיתות באפריקה - תופעה שתלך ותצטמצם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים