שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גירושים זה לא מה שחשבתם
    כשאתה נשוי יש לך מלא רעיונות בראש על איך נראים גירושים, ואז אתה מתגרש ואתה מבין שלא הבנת כלום. בעיקר בגלל שעבור רוב האנשים, אי ודאות זה אחד הדברים המפחידים והמשתקים שיש - אבל בסופו של דבר מי שקובע אם יהיה רע או טוב זה אנחנו והפרשנות שלנו

    הוא ישב מולי, רגליו על השולחן וגופו מוטה אחורנית, כמו אחד שיודע הכל. "אם אני מתגרש אני יוצא רק עם גרושה", הודיע בביטחון גמור, "לא מתאים לי רווקה, היא לא תבין את המורכבות שיש לי, לא תקבל את זה שלפחות פעמיים בשבוע אני לא איתה, והיא תרצה עוד ילדים. בחיי שאני לא מבין את כל אלה שמתגרשים ויוצאים עם ילדות בנות 25. אני בן 40, זה נראה לי פאתטי".

     

    הוא המשיך לדבר, מספר על חברים שלו שהתגרשו ויוצאים עם "ילדות", וצחק שאשתו מפחדת בכל פעם שהוא נפגש איתם, שחלילה לא יקבל רעיונות. נתתי לו לדבר ושתקתי. בניגוד אליו, הרגליים שלי היו נעוצות חזק ברצפת הפרקט המבריקה וידעתי שאם הוא מתגרש הקרקע נשמטת תחתיו והוא צונח בחבטה שגם הפרקט לא יצליח לעמעם.

     

    עוד טורים של גאיה קורן

    כמה רחוק אפשר לברוח מעצמנו?

    לא הכל מסובך

    התגרשת? זה הזמן להמציא עצמך מחדש

     

    בניגוד לכל התחזיות

    כשאתה נשוי יש לך מלא רעיונות בראש על איך נראים גירושים – אתה אומר לעצמך סופסוף היא זרקה אותי (כלל ידוע הוא שגברים לא עוזבים את הבית אלא אם האשה יוזמת), אורז מזוודה קטנה (זאת הסיבה שנשים לא עוזבות, הן שונאות לארוז, אף פעם אין מספיק מקום) וחושב שיפגוש בת זוג שתהיה ההיפך הגמור מאשתו ותאהב אותו לנצח.

     

    ואז אתה מתגרש. והקרקע, כאמור, נשמטת, ואתה מבין שלא הבנת כלום. האשה, שכל השנים איימה שהנה, עוד רגע, עכשיו, מיד, היא קמה והולכת – קמה והולכת לעורך דין. אתם מבקשים גישור, כי אתם רוצים להיות בסדר, אבל כבר במפגש הראשון מושלך כזה רפש אחד כלפי השנייה, שאין סיכוי שתעברו יחד את הגשר הזה בלי לדחוף מישהו למטה. בניגוד לכל התחזיות האופטימיות שרקמתם, מתחילה מלחמת המינים, מלחמת גוג ומגוג, רוז ברוז, קרקר נגד קרקר. כולם יוצאים חבולים, מרוטים, עם הזנב בין הרגליים (כן, זה זנב).

     

    אותו גבר שקודם לכן נשען על כסאו בחשיבות כשהסניקרס שלו משוויצים על השולחן, נופל אחורה. האגו שלו פגוע, הנוצות שלו דהויות, הוא חייב להחזיר את כבודו האבוד בחזרה. לצאת עם גרושה זו כבר לא אופציה, כי אשה גרושה היא השטן. הוא כל-כך שבור, שגם אם תעמוד מולו הגרושה הכי מהממת, מכילה, יפה מבחוץ ומבפנים – הוא לא יראה אותה.

     

    מה הוא כן יראה? רווקות בנות עשרים פלוס, שלושים מינוס. רווקות שעוד לא נשרטו, שאין בהן צלקות נסתרות מהעין, צעירות שירימו לו את הזנב. הוא הופך לקלישאת הגברים הגרושים שהבטיחו שאם זה ייגמר יעשו את זה יפה ולא יילכו עם צעירות. הוא יודע את זה, אבל הוא לא מסוגל אחרת.

     

    אני מביטה בגבר הזה שיושב מולי, עדיין נשוי, ושותקת. הדלת נפתחת ודנה נכנסת פנימה. היא אחת הנשים היפות שפגשתי, והיא כבויה כמו ג'וינט לפני אי-הפללה. היא בעיצומו של הליך גירושים מתיש, היא איבדה את האמון במין הגברי, משליכה את ההתנהגות של בעלה על כל המין הגברי לדורותיו.

     

    היא מקשיבה לנשוי וצוחקת בעייפות: "מה אתה מקשקש, אין לך מושג איך זה מרגיש", היא אומרת, "המלחמה הזאת מתישה. גם כשאתה רוצה לסיים את זה יפה, ברגע שנכנס כסף לתמונה, זה נעשה מכוער. היום אתה יכול להגיד שתמכרו את הבית ותחלקו ביניכם את הנכסים, אבל חכה שזה יגיע למאני-טיים". הגבר משתתק. "נראה לך שאני אתגרש?", הוא עונה, "נראה לך שאני מוכן לעבור לדירה שכורה ולשלם אלפי שקלים בחודש? זה לא יקרה".

     

    אי אפשר להתכונן לחוסר ודאות

    אני נזכרת בסדרה 'שלושה בדירה אחת' על שלושה אנשים שנמצאים במקומות שונים בחיים אבל כולם יגיעו בסוף לאותה נקודה. גם אנחנו קצת כאלה: לא משנה מה הסטטוס שלנו וכמה נשרטנו, אנחנו מחפשים ספה נוחה ורכה להתכרבל בה, חולמים על אהבה שתחליק את הצלקות. אנחנו רוצים להאמין שיהיה בסדר.

     

    אם למדתי משהו אחד בחיים האלה, זה שאי אפשר להתכונן לחוסר ודאות. את יכולה לתכנן תוכניות מפה ועד "איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים", אבל אין לך מושג איפה תהיי בעוד חמש דקות. להתכונן לגירושים זה כמו להתכונן ללידה – אתם יכולים לקנות את המיטה הכי יפה, המזרון הכי אורתופדי, לנגן לילד מוצארט בייבי, אבל רק כשהילד יוצא לאוויר העולם אתם מבינים כמה לא הבנתם.

     

    עבור רוב האנשים, אי ודאות זה אחד הדברים המפחידים והמשתקים שיש. עבורי, זו נחמה. אני אף פעם לא אומרת "יכול להיות יותר גרוע", אלא "יכול להיות יותר טוב". אם אני ממילא לא יודעת מה יקרה בעוד כמה רגעים, למה שאחשוב על השלילי, כשהחיובי מדויק באותה מידה?

     

    מי שקובע אם רע או טוב זה אנחנו והפרשנות שלנו לכל מחשבה, אירוע או רגש שמתרחשים אצלנו. אנחנו מתכננים מה נגיד ואיך ומתי, מדמיינים איך יגיב זה שמולנו, וברוב המקרים נדהמים שלא קיבלנו את מה שרצינו. הדבר היחיד שוודאי באי-ודאות זה שאין לנו מושג מה עומד לקרות.

     

    הקפה שלי מצטנן, והנשוי אומר "אני דווקא יודע מה עומד לקרות עכשיו. את הולכת לקבל בדיוק מה שרצית".

    מה זה? אני שואלת בחשש.

    "אספרסו חדש".

     

    שלך,

    גאיה קורן


    מנטורית אני מלכה לחיים טובים יותר, מנחת סדנאות לנשים גרושות , עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר.


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "גירושים זה לא מה שחשבתם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גאיה קורן
    צילום: Shutterstock
    מה יהיה אחר כך? רק אתם תחליו
    צילום: Shutterstock
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים