תפסיקו להציע לנכה לצאת עם בחורה נכה

אומרים שאני איש אמיץ. ככה אומרים אלו שמכירים אותי. שאני אגיד את זה על עצמי? לא יודע. יכול להיות שהיו לי כמה אתגרים בחיים - חוסר חמצן בלידה, שיקום, פיזיותרפיה, שחייה, כדורסל, עלייה לבמה מול קהל של ערסים בשתיים וחצי בלילה, דייט עם פולניה... אין ספק שהלכתי פה מהקל אל הכבד, ועדיין, עם כל הניסיון, לכתוב טור ל-ynet יחסים על זוגיות לכבוד יום ההתרמה לאיל"ן זה באמת אתגר מסוג אחר.

לך תכתוב על משהו שבעצם אין לך. לפחות לא באופן מסודר. באותה מידה יכלו לבקש ממני לכתוב טור על אגרות חוב לכבוד יום הכלכלה הבינלאומי או משהו כזה. אני יכול לאלתר, אבל זה לא אומר שיש לי. ועדיין, החיים לימדו אותי שאם יש אתגר, צריך לכל הפחות לעשות את המקסימום שלך. הרי כבר אמרו חכמים: אם החיים נתנו לך לימון, תעשה לימונדה. לימונדה? נחנקנו כבר עם הדימוי הזה. כמה לימונדה בנאדם סביר יכול לשתות?! לימונדה עושה צרבת ואז צריך לקחת אומפרדקס כל יום וזה הופך להוצאה לא פשוטה. אז די. שחררו. לפחות בחיים שלי למדתי למזלי שאפשר להכין גם סורבה לימון ואפילו ריבה. ככה אני גם אומר בסדנא ליצירתיות שאני מעביר לאנשים מדי פעם.

רגע, סדנא? על מה אתה מדבר? מי אתה בכלל? אז אוקיי, לא הצגתי את עצמי עד עכשיו: אני דדי גל, בן 44. רווק מן הסתם, גר ביפו עם כלבה מקסימה שקוראים לה ונוס (אלת האהבה. מין חוש הומור שכזה), מרותק לכיסא גלגלים מלידה עקב שיתוק מוחין. אבל רגע, חכו עם הרחמים - מרותק לא אומר כבול בשלשלאות לכיסא. עד שכבר יש לי משהו עם מישהי פעם ב... אני מעדיף לרדת מהכיסא ברשותכם. אני מתאמן במרכז הספורט לנכים של איל"ן רמת גן, חבר נבחרת ישראל בבוצ'יה (לא, זה לא ענף שהמצאתי, זה ספורט אולימפי לנכים שדומה לפטאנק. משחק כדור. איפה עוד יכולתי לשחק נגד מספר 2 בעולם?), אמן סטנד-אפ, זמר ויוצר, ואפילו מעביר סדנאות ליצירתיות (עוד פעם הלימונדה הזו).

חוץ מזה שאני בעל חוש הומור אני גם נראה לא רע בעליל, רגיש, סימפטי וספונטני. טוב, בהתחשב בזה שבמצבי קשה להיות בררן ושהקשר האחרון שלי היה עם מישהי שהחליטה לבוא מעכשיו לעכשיו באחת וחצי בלילה כי ככה בא לה, אי אפשר לא להיות ספונטני. אבל זה לא אומר שאני לא מנסה. פה ושם יש דייט. פה ושם? התכוונתי פעם בשנה. שזה כמו יומולדת רק עם תאריך לא קבוע ובלי נר על העוגה. מאמר שקראתי ממש כאן, ב-ynet, קבע ש-50 אחוזים מהציבור הישראלי לא היו מוכנים לצאת עם בעלי מוגבלות. מפחיד לחשוב שאלו רק ה-50 אחוזים שהצהירו. בטח יש עוד איזה 25 אם לא 30. זה אומר שמישהו למעלה כבר עשה את הסינון בשבילי. מ-25 אחוזים זה מצטמצם עוד ועוד, עד שזה מגיע לדייט בשנה.

דדי גל. "זה מגיע לדייט בשנה"(צילום: באדיבות איל"ן)

קיצר, אני רווק מבחירה. לא יודע כמה הבחירה הזו היא שלי, אבל ניחא. בואו נגיד את זה בדרך אחרת: נשים יותר חכמות מגברים, כי בניגוד לגברים, נשים פוגעות בנו בדרכים חוקיות, כמו התעלמות למשל. לא אלימות, התעלמות. הייתי באיזו הרצאה והמרצה החכמה אמרה שהתעלמות מאדם אחר היא רצח. רצח! לא פחות. ואני חשבתי לעצמי: וואו, אם ככה, כמה פעמים כבר נרצחתי בחיים שלי? ואולי אני בכלל רוח רפאים, כמו השקופים של אריה דרעי, לכו תדעו.

בכלל, מה זה דייט? אף אחד לא באמת אוהב דייטים. אלא אם כן מרגישים את הכימיה כבר בטלפון. זה יכול לקרות, אבל פחות. דייט הוא כמו ריאיון עבודה הדדי. כל אחד עונה לשאלות ומציג את קורות החיים שלו. לפעמים משלב המלצות, אם יש. דייטים זו עבודה שכמעט אף פעם לא מתקבלים אליה, וזה בסדר, כי גם ככה לא בטוח שרצית לעבוד שם. זה גם לא אומר שאני לא רוצה. אולי מפחד להיפגע כמו כולם בערך, אבל עדיין שומר על אופטימיות מסוימת.

אגב, כבר הייתה לי זוגיות עם בחורות נכות וגם עם הולכות על שתיים (ואפילו גבוהות, שערו בנפשכם). ניסיתי הכל, כולל דברים שהשתיקה יפה להם. עם המיינסטרים זה לא תמיד עובד. אז לפעמים יורדים לשוליים (ולא, לא עברתי צד, וכמו שסיינפלד כבר אמר מזמן, לא שיש בזה משהו רע). קשה להפתיע אותי. הכי מצחיקים אותי אלו שבאים ואומרים לי: "תגיד לי, למה אתה לא יוצא עם בחורה נכה?". וואו, בנאדם, איך לא חשבתי על זה לבד? אתה גאון. אבל היי, למה נכה צריך בהכרח לצאת עם נכה? מה אנחנו? תיבת נוח?

חוץ מזה, קבלו סקופ. מכל הבחורות, אלו שהכי קשות כלפי הן דווקא הבחורות הנכות. סיפור אמיתי. פעם הייתי בפאב ושמעתי בחורה נכה בכיסא גלגלים מתחילה עם מישהו. הראתה לו תנועות עם הרגליים, אקרובטיקה, גמישות של מתעמלת, הבטיחה לו סקס מטורף. כשהוא קם לשירותים ניגשתי אליה, הצגתי את עצמי והפצצתי עם משפט הפתיחה הכי מקסים שאני מכיר. היא דפקה בי מבט של "לא, לא, עזוב אותי. אני משותקת. אוקיי? לך מפה".

ועדיין, מוכרחים להיות שמח. זורמים עם מה שיש. יש ריאיון עבודה? סליחה, דייט? אין בעיה. אני אתלבש יפה ואשים בושם ואעשה את המקסימום. את רוצה לבוא באחת וחצי בלילה כי ככה בא לך? סבבה. אחרי זה היא תיעלם לשבועיים, או לשנתיים. למי אכפת. אני אדאג לעצמי עד שתגיע הבחורה הנכונה, הרגישה והעוצמתית. זו שלא מפחדת ממני ולא מפחדת עליי. בקיצור, זו שאני אפחד ממנה. זו שתדע להתיישב עליי ולהחזיק אותי מספיק חזק. זו שכשאני אתחבק איתה אני ארגיש בבית, ואדע שאין יותר מה להסתובב בחוץ. לאחת כזו אני אתן את כל העולם כולל אבנים מהירח ואוצרות מלב-ים. אני רק מקווה שהיא אוהבת לימונדה. רבאק, כמה לימונדה בנאדם סביר יכול לשתות?

דדי גל הוא אמן סטנדאפ, זמר, מלחין ויוצר.

ביום שלישי ה-31 בינואר יתקיים "מצעד הפרוטות"- יום ההתרמה השנתי של איל"ן – איגוד ישראלי לילדים נפגעים. טלפון לתרומות: 03-5248141 או דרך אתר איל"ן