מעשיות בלי צנזורה: בחזרה ל"סיפורי עמים"

את הסדרה הבריטית הפיק יוצר הבובות המפורסם בעולם - ג'ים הנסון. אותו אחד שאחראי גם ל"חבובות" ול"רחוב סומסום". בזכותו היצורים הרבים שכיכבו בסיפורים היו מוצלחים כל כך, מהשדונים האדומים ועד הכלב המדבר, שדובב על ידי בריאן הנסון, בנו של ג'ים.

בתפקיד המספר הוצב ג'ון הרט, שהלך לעולמו לאחרונה והזכיר במותו עד כמה מילא היטב את הכיסא שליד האח - שנשמר בימים קדומים למספר הסיפורים. או כך לפחות סיפר לנו הפתיח. אפילו הוא היה מוצלח. בתחילה הנסון רצה שגם המספר יהיה בובה, בדומה לכלב, אך לבסוף השתכנע להציב במקומה אדם ממשי - בליווי המון איפור ואף ענק עם אופי משל עצמו. וכך זכה הרט בתפקיד. 

הדמויות של הנסון היו משכנעות והמפלצות באמת הילכו אימה, אבל קסמה של הסדרה לא נבע רק מהפקה בעלת סטנדרטים גבוהים – "סיפורי עמים" התבססה על מעשיות של ממש (רובן נלקחו מאוסף הסיפורים המפורסם שאספו האחים גרים) בלי ניסיון ליפייף או לרכך אותן. כי סיפורי עם לא נכתבו על ידי אדם אחד – הם צמחו ממש מתוך העם וביטאו פחדים ותשוקות. יש בהם יסודות שאגדות תוצרת דיסני מחקו, כאלה שמתאימים יותר ל"משחקי הכס".

אותה סדרה מתוקה לילדים ידעה להשתמש בכל האימה והתשוקה הזו מבלי להגזים. הצער של הנער שנולד כחצי אדם חצי קיפוד נגע ללב כמו שהגעיל, לכלוכית ברחה מאביה כדי שלא להתחתן איתו והביאה למסך גילוי עריות הרבה לפני שמשפחת לאניסטר עשתה זאת, אך גם הוכיחה עוצמה נשית. היה בה הכל.

ג'ון הרט. במקום בובת אדם

"סיפורי עמים" עלתה לשידור ב-1988 וכללה תשעה פרקים בלבד, כל אחד מבוסס על סיפור עם אירופי. בהמשך שודרה סדרת ספין אוף עם ארבעה סיפורים מהמיתולוגיה היוונית. הכלב היה שם אך הרט לא, ולמרות החומרים המשובחים שהתבססה עליהם - היא לא התעלתה לרמה של סדרת המקור.

מבין אותם תשעה פרקים, בלטו כמה מעל כולם ובראשם זה שעסק בנער בר מזל ובמפלצת לא נעימה במיוחד שכונתה הגריפין. בפרק שנקרא "בר מזל", שומע מלך אכזר נבואה שמטריפה אותו - ילד בר מזל יירש את כסאו. הוא יוצא בעקבותיה לחפש את אותו ילד ומוצא תינוק של איכרים פשוטים שנחשב לממוזל במיוחד. בניסיון להיפטר ממנו הוא משליך אותו מצוק, אבל תינוק בר מזל הוא תינוק בר מזל - וגיבורנו מצליח לשרוד ואיכשהו אפילו מגיע בסוף לארמון של אותו מלך ומתאהב בבתו.

"בר מזל"

המלך עושה ניסיון נוסף להיפטר מהבחור המחויך ושולח אותו להביא נוצה מהגריפין הנודע לשמצה - מפלץ שאוהב לאכול בני אדם ונראה קצת כמו הכלאה בין ביג בירד לדרקון. בקטע טוב. לבסוף הבחור חוזר עם הנוצה ועוד כמה אוצרות, כי כאמור - לא חסר לו מזל.

זה סיפור עם כל החומרים הנכונים - אימה שמרוככת בהומור (הגריפין משעשע), גיבור אמיץ, אהבה טהורה וגם רשע שמקבל בסופו של דבר את כל הקארמה המלוכלכת שלו בחזרה. ובבתים הונגריים מסוימים מאוד התגאו לגלות שהגריפין הוא גם חובב גולאש.

הגריפין. חובב גולאש ואנשים

עוד סיפור עם כל החומרים הנכונים הוא ההוא על החייל והמוות. הפרק הראשון בסדרה סיפר על חייל ששב מהמלחמה וכל רכושו שבעולם הוא שלושה ביסקוויטים. בדרכו הוא פוגש שלושה קבצנים ונותן להם את הביסקוויטים, מאחד הוא מקבל שריקה, מהשני ריקוד ומהשלישי, שזוכה לביסקוויט שלם אף שהחייל רעב בעצמו, הוא מקבל מתנות שמשנות את חייו - קלפים שתמיד זוכים עמם במשחק, ושק שמכריח כל אחד להיכנס לתוכו. בזכות הקלפים והשק הוא מצליח להביס חבורת שדונים שהשתלטו על ארמון הצאר, והופך לאדם עשיר.

השנים חולפות והחייל מקים משפחה, אך על אושרו מאיימת מחלה שמפילה למשכב את בנו. באמצעות כוס מיוחדת שקיבל מאחד השדונים הוא מצליח לצפות דרכה במוות (יצור קטן שנראה לא מזיק באופן מפתיע) ולהציל את הבן, וצובר עוד תהילה כמרפא שמסתובב בעולם ומרפא אנשים. לבסוף, במטרה להביס את המוות שמאיים עליו עצמו - הוא כולא את המוות בשק שלו. וכאן מסתיימת תהילתו של הגיבור, כי המוות הוא חלק ממעגל החיים, ואנשים זקוקים גם לו. וכך גם מסתיים לו סיפור טוב ללא סוף טוב - עם הכרה בכוחו של המוות עלינו.

הסיום המקורי, אגב, היה שונה - אם כי לא בהכרח אכזרי יותר. "החייל והמוות" התבסס על סיפור עם רוסי אך גם שאב השראה ממעשייה גרמנית שנכללה בספרם של האחים גרים, ונקראה "הסנדק מוות". מעשייה זו עסקה גם היא במרפא שיכול היה לראות את המוות, וניסה לרמות אותו כדי להציל חיים. בניגוד לגרסת הסדרה - בסיום המעשייה המוות נוקם במרפא ולוקח את חייו שלו.

"החייל והמוות"

הפי אנד קיבלנו בפרק אחר שהתבסס על סיפור עם מוכר מאוד, המוכר ביותר בסדרה - "לכלוכית" קראו לו אצלנו. לסיפור על סינדרלה היו גרסאות רבות בכל רחבי העולם, והוא הועלה לראשונה לכתב בסין - מה שיכול להסביר את העיסוק בנעליים קטנטנות. גרסת סינדרלה של הנסון הייתה קצת שונה מהאגדה המתוקה עם הדלעת, הפיה והנסיכה הבלונדינית שדיסני צרבו בתודעה, אבל בהחלט היו שם נסיך ונסיכה וגם שמלות מנצנצות ואחיות בלתי נסבלות. 

לכלוכית של "סיפורי עמים" היא נסיכה, בת שלישית למלך אלמן. שתי האחיות שלה מתעמרות בה כל הזמן וממציאות לה שמות גנאי, אבל היא מתנחמת בחברתן של חיות וציפורים. המלך מחליט שעליו לשאת אישה, ולפי החוק בממלכה טבעת הנישואים של אשתו המנוחה צריכה להתאים למלכה החדשה. זה תנאי הקבלה. האחיות המרשעות חוששות שמלכה חדשה תבוא ותגזול מהן את הירושה, ומנסות לענוד בעצמן את הטבעת ללא הצלחה. למרה הצער, דווקא ללכלוכית היא כן מתאימה. חוק הוא חוק, וחוקים צריך לכבד גם במחיר הכבד של נישואים בין אב לבתו. כדי לחמוק מגורל דוחה שכזה לכלוכית נעזרת בחברותיה החיות שמרכיבות לה תחפושת של נוצות ופרווה המשווה לה מראה חייתי משהו.

"לכלוכית"

בתחפושת הזו היא נודדת הרחק ומשתכנת בארמון אחר, הפעם בתפקיד המשרתת. מבין הכלים ושטיפת הרצפות היא מבחינה בנסיך, שלא בדיוק מחזיר לה חיבה ונגעל מהמראה שלה. היא מחליטה לפשוט את התחפושת ומגיעה לנשפים שלו בשמלות מרהיבות ערב אחרי ערב. הנסיך המוקסם מתאהב וההמשך מוכר לכולנו - לכלוכית בורחת בסיומו של ערב, מותירה אחריה נעל ולבסוף מתגלה כי הנעל שייכת למשרתת וכי המשרתת היא למעשה נסיכה. סוף טוב הכל טוב, בהנחה שהיא תשכח איך התייחס אליה בימי הנוצות והפרווה.

מתחת לפרווה והנוצות מסתתרת נסיכה

היחס למראה (ולחיות) נידון גם בפרק העצוב "הנס הקיפוד", שסיפר על איש-קיפוד שנולד כדמות דוחה מבחוץ ונעימה מבפנים. אמו רצתה ילד כל כך, עד שאמרה שלא אכפת לה איך ייראה או אם יהיה מכוסה בקוצים - וזה, כמובן, התינוק שנולד לה. האם אוהבת את הבן המוזר למראה, אבל אביו לא יכול לסבול אותו, והסביבה כולה מתאכזרת אליו, עד שלבסוף הנס מחליט לעזוב את הבית ולנדוד. הבן רוכב לו על תרנגול ענק ונעלם, והאם מתה מצער.

"הנס הקיפוד"

שנים לאחר שהנס עזב את ביתו ונעלם, הוא מציל יום אחד מלך שאיבד את דרכו - מארח אותו ומסייע לו לשוב לביתו. המלך מבטיח לו שיוכל לקבל בתמורה את הדבר הראשון שיברך אותו בשובו. המלך חושב שזה יהיה הכלב שלו, אבל בתו משיגה את הכלב. מין גרסה משונה לסיפור בת יפתח המקראי.

בלב כבד המלך נאלץ להשיא את בתו האהובה לאיש קיפוד מכוסה קוצים, ופה נגמר הדמיון לסיפור המקראי ומופיע דמיון לאחד אחר - "היפה והחיה". כי הקיפוד משיל בלילה את הקוצים והופך לגבר יפה. נסיך. הוא מסביר לנסיכה שמדובר בכישוף, ושאם יישמר בסוד - יוכלו לשבור אותו. אבל הנסיכה נכשלת במעשיה, וגוזרת על בעלה להמשיך בסבלו. הוא נמלט שוב, והפעם היא יוצאת בעקבותיו. לבסוף האהבה מנצחת, ואחד הסיפורים העגמומיים ביותר בסדרה מסתיים גם הוא בהפי אנד, ללא קוצים.

הפרק הזה מתבסס גם הוא על מעשייה מספרם של האחים גרים בשם "Hans My Hedgehog". העלילה די דומה, אבל בגרסה של האחים גרים האבא היה זה שרצה בן יותר מכל, ובסיומה השניים מתאחדים. שינוי נוסף ומשמעותי הוא הנס עצמו שמתואר פחות כקורבן ויותר כאכזר ונקמני - בתחילה הוא פוגש מלך שמבטיח את בתו וחוזר בו מהבטחתו. כנקמה הנס מפשיט את הבת, דוקר אותה בקוציו, ושולח אותה מדממת ומבוישת לביתה. בהמשך הוא פוגש מלך אחר שמקיים את הבטחתו ומשיא לו את בתו. במקרה הזה, "סיפורי עמים" התעלמה מהצד האכזרי והמזעזע של הסיפור. בכל זאת, היא הייתה סדרת ילדים.

הנס הקיפוד. סוף טוב לסיפור עצוב

היו כמובן פרקים נוספים - ההוא על אל-פחד שלא ידע מהו פחד, ההוא על שלושת האחים שהפכו לעורבים או על העלמה שנמלטה מאחיזתו של טרול באמצעות אריה לבן (בפרק הזה אפילו משתתף השחקן שון בין - קצת לפני שהפך לשם נרדף לאביר בזכות דמויות הרואיות כמו בורומיר "משר הטבעות" ונד סטארק מ"משחקי הכס") וכמובן - הפרק על מספר הסיפורים שנותר ללא סיפורים, שתמיד הרגיש קצת כמו פרק לקט. כולם היו מוצלחים, כל אחד בדרכו שלו.

וכך, באמצעות בובות ענק וסיפורים נוסח האחים גרים, עסקה הסדרה בפחדים, בתאוות, בשנאה לאחר וגם באהבה. ההומור ריכך את האפלה המרומזת שעלתה מהם, האנגלית בפיו של הרט והשחקנים התאימה לאופי האגדי המיוחד, והמפלצות היו משכנעות. גם היום, בעידן של טלוויזיה מושקעת ואפקטים מרהיבים, עדיין נחמד לצפות בה ולהיזכר בימים שבהם המקום הטוב ביותר ליד האח נשמר למספר הסיפורים. היה הייתה סדרה, והיא הייתה מופלאה.