13 שנות פייסבוק: טקס ההתבגרות של הרשת החברתית

כל מי שאי פעם בא באינטרקציה עם עובדי פייסבוק במקום כלשהו בעולם, כנראה שמע את המשפט הבא: "לחבר את העולם" - המנטרה השגורה בפיו של כל עובד בכיר כזוטר, מוגדרת באופן בלתי רשמי כיעד הסופי והנכסף של התאגיד, שמציין היום (שבת) 13 שנות קיום. הקשר היהודי אולי מחייב טקס השלכת סוכריות פגות תוקף, אבל את חגיגות בר-המצווה מעדיפים לסמל בפייסבוק באמצעות "Friends Day", מסורת צעירה נוספת של גיבוב אלגוריתמי שנועד להחיל סטנדרטים ברורים על משתמשי הרשת החברתית - ומשם להקיש על קשרים בכלל.

הכסות האדיאולוגית מגיעה אמנם עם גיבוי - בדמות פרויקטים שאפתניים במיוחד, קרן פילנתרופית שמנה ("צ'אן-צוקרברג") וחלומות על מיגור העוני מהעולם בחסות הטכנולוגיה. אבל הדרך ל-7 מיליארד משתמשים - גם אם היא רצופה בכוונות טובות, מחייבת מנוע תאגידי משומן - זה שאיתו הולכים לבורסה. חומרי הבערה של המנוע הזה הם המשתמשים עצמם - אנחנו, המידע שאנחנו בוחרים לשתף והמוכנות שלנו לייצר מעורבות ברשת החברתית.

מתחילים לראות את הפצעים

אבל פייסבוק היא כבר, כאילו, כל כך שבוע שעבר. היא מתבגרת יחד עם ציבור המשתמשים שלה, כבר מזמן לא הטינאייג'רית המגניבה ומכתיבת הטרנדים של תרבות הרשת - במקום זה היא פשוט רוכשת את כל מי שכן. אינסטגרם, וואטסאפ, פרינדסטר ואוקולוס - כבר נמצאות ברשימה המתארכת של חברות שנרכשו על ידי פייסבוק או מוזגו איתה - ובמובן הזה מדובר בתהליך צמיחה מהיר אך הגיוני. 7 מיליארד משתמשים לא יירשמו לפייסבוק כנראה, אבל אם כל האלטרנטיבות לתקשורת חברתית יהיו שייכות לה - אז, ובכן, הגענו ליעד ואפילו די בקלות.

תהליך ההתבגרות של פייסבוק עובר בתחנות ברורות: מרשת סגורה של סטודנטים, לאתר אינטרנט, לרשת חברתית במובן שמגדיר ומתווה דרך לרשתות אחרות ומשם לפלטפורמה - מונח שמדגיש יותר מכל את רמת המעורבות של פייסבוק ברשת: אפשר לנסות ולחשוב על כל אתר, רשת חברתית או שירות אינטרנטי שניתנים לחיבור באמצעות כפתור "לוג אין" של F בצבע כחול, או על כל פינה ברשת שמאפשרת בלחיצת כפור לשתף או ללחוץ לייק לכל סוג של תוכן - מיידית אל פייסבוק. 

רובנו מצאנו את עצמנו אי פעם בסיטואציה הבאה: אנחנו בארץ רחוקה ולא מוכרת, מטיילים וסקרנים, אבל גם רעבים ועייפים. אנחנו מעדיפים שלא להתברבר עם מסעדות מקומיות - רוצים ללכת על בטוח, להשביע את הרעב ולהשאיר את יצר ההרפתקנות ליום רגוע יותר. ואז, כמו תפילה שנענית - אנחנו רואים אותו. שלט רחוב עם קשתות זהב שמסמל: "בעוד 400 מטרים יש מקדונלדס". אנחת הרווחה ההיא דומה במשהו לזו שמתלווה ל-F הכחול, שמרגיש לעתים כמו בית, חוף מבטחים בג'ונגל הווירטואלי. תמורה קבועה במחיר קבוע - רק שאת המחיר של פייסבוק לא כולם מוכנים לשלם.

לשתף היום את הזכרונות של מחר

אז מה עושים כדי להשאיר את המשתמשים? מייצרים עוד ועוד שכבות שיסתירו את המנוע התאגידי, ויבהירו מה הדרך "הנכונה" להשתמש בפייסבוק: 1.7 מיליארד אנשים חוגגים בפייסבוק יום-הולדת בדיוק אותו דבר, עם אותו סרטון, אותה מנגינה ואותה עוגה, מציינים בדיוק באותו האופן את תחילתה של שנה חדשה, חוגגים חברויות (של פייסבוק כמובן) ומשתפים זכרונות בדיוק באותה צורה.

פייסבוק עסוקה כל הזמן בפיתוח כלים חדשים שיעודדו מעורבות של משתמשים בתכנים שלהם עצמם - קודם כל כדי להבטיח שנמשיך לייצר אותם. אלגוריתמים של זיכרון ונוסטלגיה מעודדים אותנו לתעד ולשתף היום את מה שנוכל להיזכר בו מחר. הם מגדירים בהכרח מיהו משתמש "טוב" - כזה שהמעורבות שלו בפלטפורמה גבוהה מספיק, שיש לו מספיק חברים כדי לייצר סרטון ומספיק פוסטים במאגר כדי שהאלגוריתם יוכל לתפקד בצורה טובה.

בינתיים, חתן בר-המצווה, הבייבי של צוקרברג - עושה הכל כדי להסתיר את החטטים על הפנים, עם מייק-אפ בגוונים של אידיאולוגיה טהורה. אבל פייסבוק כבר בגיל ההתבגרות, וככל שהפצעים מתחילים להיראות - כך תצטרך הפלטפורמה לעבוד קשה יותר כדי לכסות.