שתף קטע נבחר

עירום מלא בלי הצדקה: דעה גברית ונשית על המופע של "קרייזי הורס"

"נו, אז ראית קצת שדיים ורקדניות ערומות. מה הסיפור?", שואל עמי פרידמן. "זה מופע שיקי שמבקש לפתות את העין הגברית", קובעת לורי שטטמאור. שניהם צפו אתמול במופע הקברט של להקת "קרייזי הורס", שנחת בארץ היישר מפריז, והגימיק שלו פשוט מאוד: הרקדניות ערומות. לגמרי. אז מה חשבו כתב וכתבת ynet?

 

זוג שדיים מקפץ בחושך - בלי סיבה אמיתית

עמי פרידמן

 

"הקברט האגדי מפריז, שסחף אליו מיליוני צופים מכל העולם, מגיע בפעם הראשונה לישראל". כך זעקה ההודעה לעיתונות שבישרה את בואו לארץ של המופע "Forever Crazy" של להקת "קרייזי הורס", שהתקיים אמש (ב') במועדון רידינג 3 בתל אביב. "10 רקדניות מקצועיות ויפהפיות, עם שמות בלתי נשכחים", נכתב בזו, "מציגות במופע יופי ופיתוי צרפתי משובח. הופעתן בולטת יותר הודות לתלבושות מינימליסטיות...".

 

טוב, צרפתיות הן היו, לפחות אם להאמין לפרסומים. ויפהפיות הן גם היו, או לכל הפחות נאות - אם להסתמך על השילוב בין המרחק מהבמה והתאורה המשתנה. ובאשר למינימליזם הגרדרובי – ובכן, הוא אכן היה נוכח בכל רגע ורגע בערב הקברטי והמושקע הזה, גם אם לא ממש ברור למה הוא היה נחוץ.

 

קרברט מושקע. מתוך המופע (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
קרברט מושקע. מתוך המופע(צילום: ירון ברנר)
מה הוא רוצה, הטרחן הזה, תשאלו. הרי מדובר במסורת בת 60 שנה של מועדון פריזאי מיתולוגי. מסורת שכולה "הלל לגוף הנשי ולנשים באשר הן, כשהרקדניות עולות לבמה ולעורן רק עור חשוף, שרירים הדוקים ותעתועי תאורה", כדבר ההודעה לעיתונות. ונכון, השלוחה הניידת של מועדון הקרייזי הורס הצרפתי היא אכן מפגן מרשים של כוריאוגרפיה מושקעת, תאורה צבעונית, משחקי אור וצל ופסקול משובח. אבל מה לעזאזל בין זה לבין שדיים חשופים ומידות גוף התואמות לפרופיל נשי אחד, שמשלב גובה, רזון, ישבן מורם וחזה זקוף?

 

כגברים שהתחנכו בשלהי המאה העשרים, מצופה מאיתנו לתפיסת עולם ביקורתית ורגישה יותר מזו שהוענקה לקודמינו. נשים, כך אנחנו מבינים היום עמוק אל תוך העשור השני למאה ה-21, הן לא ממתק לעיניים. ולבהות בהן בעודן רוקדות בעור חשוף במועדון אפלולי אינו בילוי לגיטימי. 


ישבן מורם וחזה זקוף. "קרייזי הורס" ()
ישבן מורם וחזה זקוף. "קרייזי הורס"
נו, אז ראית קצת שדיים ורקדניות ערומות, תגידו. מה הסיפור? הסיפור הוא שהמהפכה הפמיניסטית, זו שהעלתה יותר מהילוך אחד בעשור האחרון, עם התעוררתן של קבוצות רשת ועלייה תודעתית הדרגתית באי השוויון בין המינים, לא יכולה להרשות זאת. היא זו שמשנה קונספציות עתיקות. היא זו שמעלה באוב מעשי נבלה מעשורים קודמים, בשם צדק אבסולוטי ואמת שצריכה לצאת מן המחשכים אל האור. היא זו הרושפת ביקורת, ומעמתת אותנו עם שנים של עיוותי תפיסה מגדריים.

 

"אלה היו זמנים אחרים, זה היה מקובל אז" אומרת הגווארדיה הוותיקה בניסיון להתגונן, בכל פעם שאחד מגיבוריה נחשף בערוותו (ואפילו לא זו המטאפורית). כאילו אי פעם השפלה, הכפפה וניצול היוו בון-טון תרבותי, קו שיש להתיישר לפיו. אז אחרי המהפכה התודעתית הזו, אתם רוצים להגיד שיש עוד מקום לתרבות מופעי ראווה מבוססת מידות מוגדרות של גוף האישה?


עירום ללא הסבר משכנע. מתוך המופע (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
עירום ללא הסבר משכנע. מתוך המופע(צילום: ירון ברנר)

תלבישו על כך פסקול מעניין, וידאו ארט מרהיב, מסגרת אוונגרדית או אצטלה תרבותית. זה לא ישנה דבר. כל עוד אין הסבר תוכני-מהותי בין הריקוד והפרפומנס שעל הבמה לבין זוג השדיים המקפץ לו בחושך - ההבדל בין מופעים מסוג אלה לבין ערב במועדון חשפנות ברחוב אלנבי הוא מיתוגי וסמנטי בלבד.

 

"פוראבר קרייזי", נקרא המופע הזה (שאגב - לא משך אליו גברים מזדקנים ורעבים למגע אישה, אלא זוגות מבוגרים ורוב נשי מפתיע), כאילו היו השנים הרבות חותמת אישור. אבל העובדה שמשהו מטורף היה נהוג פעם, גם במשך שישה עשורים, לא אומר שהוא רלוונטי, הגיוני או לגיטימי היום. וזה בטח לא אומר שהוא צריך להמשך לנצח.

 

נשים יפות הגיעו לעולם הזה כדי לשעשע אותנו?

לורי שטטמאור

 

הקטע הכי מרענן ב"קרייזי הורס", הקברט הפריזאי הוותיק שהגיע העירה, היה דווקא הרגע שבו רקדן מוכשר וגמיש עולה על הבמה ומסיר את בגדיו באיטיות ארוטית של רקדנית בורלסק. הקהל המשועשע - שהורכב באופן מפתיע בעיקר מנשים - מריע בקול, ולראשונה מאז תחילת המופע נשמעים צחקוקים מובכים.

 

מתוך המופע "Forever Crazy" (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
מתוך המופע "Forever Crazy"(צילום: ירון ברנר)

אתם מבינים? במשך למעלה משעה עלו וירדו מהבמה רקדניות קברט מוכשרות, יפהפיות וערומות(!), שפיזזו בצורה סקסית ותיאטרלית לשירי פופ אמריקניים וצרפתיים מאמצע המאה שעברה ועד זמננו, ודווקא כשהגבר הראשון והאחרון שעלה על הבמה במהלך המופע מחקה את אותן התנועות, הקהל התעורר מהחלום הארוטי והפסיכדלי שאפף אותו, וסוף סוף התפנה להגיב. משהו באלמנט ההזרה, במשחק המגדרי של הדראג, משחק שבו גבר לוקח ברצינות תהומית את תפקידה המתבקש של האישה במופע כמו זה, ומעמיד על ידי כך את כל הגינונים המגדריים בספק, הוא זה שמעורר את התגובה הכי אקטיבית מהקהל.

 

עירום משוכפל ומהפנט. "קרייזי הורס" (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
עירום משוכפל ומהפנט. "קרייזי הורס"(צילום: ירון ברנר)

וזה לא קורה סתם. "קרייזי הורס" הוא אמנם מופע שיקי ומהונדס היטב, אבל הוא עדיין מופע חשפנות שקורץ לעין הגברית ומבקש להפנט ולפתות אותה. אמנם אף אחד מהקהל לא מזמין את הרקדניות ללפ-דאנס ואין עינוגים אסורים בחדרים הצדדיים, אבל מצד שני גם אין איזו חגיגה גדולה של נשיות מועצמת ואפילו לא נקודת מבט אירונית, כמו שניתן לראות במופעי הבורלסק המודרניים. מה כן יש בו? "קרייזי הורס" הוא מופע פסיכדלי של מחול מודרני, ארוטי וקליידוסקופי, שבו כל הרקדניות נראות ורוקדות אותו הדבר. גופן הערום, הרזה והנערי משוכפל כמו בתמונות העירום האמנותיות של ספנסר טוניק, והודות לווידאו ארט הצבעוני קשה עד בלתי אפשרי להבחין ביניהן.

 

למעשה, לנשים של "קרייזי הורס" אין באמת סימני היכר, ואם הייתי מגיעה לתחנת המשטרה והן היו עומדות מולי בשורה כמו במסדר זיהוי,

 בחיים לא הייתי מצליחה להבדיל ביניהן ולשייך אף אחת מהן לקטעים המושקעים שהוצגו במהלך הערב. אותם נמברים או מופעים קטנים שמרכיבים את המופע השלם של "קרייזי הורס", הם בהחלט מבדרים ומשעשעים, לעיתים אפילו מהפנטים וסוחפים, אבל פה הם גם מסתכמים. אין להם שום אמירה, והם בעיקר משמרים את הסדר החברתי הישן והמשעמם, שבטוח שנשים יפות הגיעו לעולם הזה כדי לשעשע אותנו.

 

המופע יתקיים ב-6-18 בפברואר, ברדינג 3, נמל תל אביב.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
"קרייזי הורס"
צילום: ירון ברנר
לאתר ההטבות
מומלצים