וולוו V90 קרוס-קאנטרי על הקרח. כמו בלט, אבל מצחיק

כבר 20 שנה שוולוו מעדכנים את סדרת הקרוס קאנטרי, הסטיישן-פנאי-שטח השבדית והפייבוריטית החדשה שלי בארסנל הדגמים של היצרן הבלונדיני. אגב, סדרה זו פחות מוכרת אצלנו אני מניח מכיוון שמעולם היא לא היתה פופולארית במיוחד כאן. הסיבה המרכזית? היא בנויה יותר לאורך מאשר לגובה, מה שגורם לנהג ולנוסעים לשבת על הכביש בגובה עממי לגמרי, בלי תחושת ההתעלות האהובה כל כך על ישראלים שמכורים לרכב כאילו שטח מתוצרת אסיה.

משתעשעים על הקרח - וולוו V90 

אין ספק: גם אחרי 20 שנות עדכון מכני ועיצובי, לא תתבלבלו בינה לבין פרארי. מצד שני, הביטו סביב ותסכימו איתי שבניגוד לרוב מכוניות הסטיישן בעולם, ה-V לא פוצעת את העין כרובן. ואם בכל זאת אתם חושבים שיש איתה בעיות אסתטיות, היא מפצה עליהן עם עודף פרקטיקה. המון מקום לנוסעים, ולמטען, ולכל מה שתחליטו לסחוב לאן שלא תיסעו.

למעשה, ה-V המעודכנת היא עוד יתד שתקעה וולוו בטיפוסה הסיזיפי על הר המגניבות המעודכנת. שכן בשנים האחרונות מנסים השוודים לתת למכוניות הבטוחות והמשעממות שלהם מפעם, גם שפיץ של קוליות: בפולסטאר למשל, חטיבת הביצועים שהיא גרסת וולוו ל-AMG של מרצדס למשל, עושים הרבה לילות במאמץ להדביק את המתחרים הגרמנים גם במנועים וגם בסממני עיצוב אגרסיביים. אבל הקו הדינמי מורגש לא רק במכוניות קצה אלא גם בסטנדרטיות לכאורה. כאמור, תראו את ה-V.

כל זה לא אומר כמובן שהם זונחים את הבטיחות. להפך: הם עדיין עומדים מאחורי ההכרזה המפורסמת שלהם לפיה במכוניות שלהם ממודל 2020 ואילך, יהיו אפס הרוגים. מה שגרם לי מיד לכתוב לעצמי תזכורת לראשון לינואר אותה שנה: "לקחת לנסיעת מבחן S80 ולקפוץ איתה מצוק מעשה תלמה ולואיז".

בכל אופן, כמות מערכות הבטיחות שלהם גדלה בטור הנדסי על ניטרו: ה-xc90 החדשה, למשל, משדרת לענן נתונים כמו "כביש עם רמת בטיחות בעייתית" או "מכונית עומדת בצד הדרך עם אורות מהבהבים", והענן בתמורה מזהיר את בעלי המכוניות האחיות שלה, וולוו בלבד עדיין, ממפגע פוטנציאלי שמחכה להם בהמשך. נכון שהכיוון 2020 מתייחס למכונית אוטונומית, וכמו שאובר גילו, גם XC90 ממש בטוחה יכולה להתהפך בגלל משתמש אחר וחסר אחריות. אבל יש להם עוד המון זמן לשפר את המערכת.

אז בטיחות זה חשוב נורא, באמת, והייתי שמח להרחיב. אבל אנחנו כאן בעיקר כדי ליהנות, ולכן אני מעדיף לספר לכם על הצחוק הבלתי נשלט שאוחז בך ברגע בו אתה עולה עם אוטו - כל אוטו, אם כי כרגע אני שוב בוולבוו v90 קרוס קאנטרי - על קרח. למשל ב-are bjornen, המקום אליו שוודים נוסעים כשלא מספיק קר להם בשטוקהולם. אגב, אולי לא ידעתם, אבל הסיבה המרכזית לתאונות כאן היא האיל הנורדי הצפוני. לשמחתי אין כאן אפילו אחד כזה באופק, כי אני נוהג עכשיו על אגם קפוא.

בהדרכת החברים הטובים מוולוו אני יוצא לפירואטים נשלטים באופן חלקי מאוד בין תפזורת של קונוסים אדומים, ואז מאבד את זה. התודעה שלי נכבשת באופן מוחלט על-ידי צחקוקי הנאה של נער מתבגר שהולכים ומתחזקים עם כל פניה, בין אם קברתי בשלג את הקונוס שסימן אותה, ובין אם סתם ליטפתי אותו בגסות.

יש שני דברים נפלאים בחוויה הזו, נהיגה על קרח. הראשון הוא שטעויות לא ממש מזיזות לך. בעבר, כשהחמצתי (וזה קרה הרבה) את נקודת הפנייה המדויקת על מסלול אספלט, תמיד ברח לי איזה ׳שיט׳ עצבני. על הקרח, משטח בו ממילא כמעט בלתי אפשרי לגעת באייפקס, זה רק הרחיב את החיוך. אפילו במקרה הקיצוני ביותר, כשמצאתי את עצמי מתרחק מהמסלול תוך כדי סבסוב בלתי נשלט, לא התבאסתי.

ההיסטוריה של הקרוס קאנטרי, לפי וולוו

הסיבה השנייה, והיא בהחלט מוזרה כשמדובר בנהיגה על-גבי מקווה מים גדול, היא הבטיחות המושלמת שבה כל זה קורה. על אספלט, כדי להגיע לקצה גבול האחיזה של מכונית כמו ה-xc90 של וולבו - עברתי מכונית רגע, תפסיקו - צריך, חוץ מנהג כשרוני, גם מהירות גבוהה יחסית, סט חלופי של צמיגים, ולשים את ערימת הברזל הזאת, שעולה חצי מיליון שקל ביום בהיר, בסכנה גדולה יחסית. ופה, כאמור, אני נותן פייט יפה לנבחרת מחליקות רוסית בלי לסכן שערה מהבודדות שנשארו על ראשי. טעית? תמיד מחכה תלולית שלג רכה בצד המסלול ורכב חילוץ עם נהג מגחך.

וטועים, כל הזמן טועים. צריך להיפטר מההרגל המגונה של להתייחס לדוושת הגז כאל כפתור on-off, ולהתחיל להשתמש בה כדי להעביר משקל מצד לצד. שנית, צריך לצמצם את מספר המניפולציות שאתה עושה עם ההגה, ולמעשה להתייחס לדוושה כאל הדבר הזה שמסובב אותך לכיוון המתאים. ואחרי שכבר התגברת על כל אלה, נשאר לך לבהות במבט מתוסכל על המדריך שלפניך כשהוא מחליק מפניה לפניה על הצד כאילו שהוא על מגלשי סקי ויש לו מוטות בידיים. אז פלא שהילדים שגדלים כאן בסביבה הופכים לנהגים הכי טובים בעולם? אם, כמובן, הם לא פוגשים את האיל הנורדי הצפוני.