שופט: בעיה בזיכרון לא פוסלת את הצוואה

קשיש שהלך לעולמו הותיר שתי צוואות. אחת מ-2001 שהורישה את רכושו לבתו החורגת, והשנייה מ-2008, שם צווה הרכוש לחבריו. מה קבע ביהמ"ש?

עו"ד אילן אלטר טלפורסם: 11.02.17 , 08:06

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הכריע לאחרונה בתביעה שעסקה במאבק ירושה בין בתו החורגת של קשיש שהלך לעולמו, לבין חבריו הקרובים שטיפלו בו בשנים האחרונות לחייו. כל אחד מהצדדים הגיש צוואה אחרת שהותיר המנוח, ולבסוף החליט השופט מנחם הכהן להכריע לטובת הצוואה המאוחרת.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

המנוח ואשתו עברו תאונת דרכים קשה בעת טיול בחו"ל באפריל 2008 והאישה הלכה לעולמה חודש לאחר מכן. בעודו שוהה בשיקום, בתה של המנוחה מנישואים קודמים החליטה בחשאי לשרוף את גופת אמה מבלי שעדכנה אותו על כך, והאלמן נפגע מכך קשות.

תביעה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

מערכת PsakDin

אישה ללא ילדים הורישה לכאורה את כל רכושה לשני אחיה ולאחיינה. אבל ביהמ"ש קיבל את עמדת בן זוגה וקבע: היא לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

כשש שנים לאחר מכן, בגיל 86, הלך גם הבעל לעולמו, ולרשם הירושה הוגשו שתי בקשות נוגדות לקיום צוואה: האחת מיולי 2001, שהוגשה על ידי בתה של אשתו המנוחה, ולפיה רכושו של המנוח אמור לעבור לידיה. השנייה הוגשה בידי חבריו הטובים שטיפלו בו עד מותו. מדובר בצוואה שנערכה כחמישה חודשים לאחר התאונה, ובה מונו החברים למנהלי העיזבון והתבקשו להשקיע שני שליש ממנו להנצחת רעייתו.

בבית המשפט טענה בתה של המנוחה שיש לפסול את הצוואה המאוחרת משלוש סיבות: הראשונה הייתה אי כשרות, שכן לטענתה המנוח סבל מבעיית זיכרון ולא ידע על מה הוא חותם. השנייה הייתה שחבריו השפיעו עליו באופן לא הוגן וניצלו את תלותו בהם. השלישית הייתה מעורבות החברים בעריכת הצוואה.

הבת צירפה מסמכים רפואיים וחוות דעת מטעם הגריאטר שטיפל במנוח, שלטענתה אישרו שלא היה מסוגל להבין את משמעות השינוי בצוואה בשל הפגיעה בזיכרון.

החברים טענו מנגד שהמנוח היה כשיר לחלוטין ולדבריהם, חוות הדעת הרפואית לא מוכיחה חוסר מסוגלות לעריכת צוואה. בנוסף הם התנגדו לטענה כאילו הם נהנים מהעיזבון, בין היתר משום שהמנוח לא הוריש להם דבר. לטענתם, הצוואה המאוחרת שיקפה את רצונו של המנוח בשל הפגיעה העמוקה שחש לאחר שריפת הגופה של אשתו.

ואכן, השופט מנחם הכהן קבע שלא ניתן להסיק שהמנוח לא היה כשיר בעת החתימה על הצוואה השנייה. בעיה בזיכרון לטווח קצר, ציין, לא מעידה בהכרח על פגם בכשרות לצוות, ומעדות הגריאטר עלה כי כושר השיפוט של המנוח היה תקין. הוא גם דחה את הטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד החברים, מאחר שהם מעולם לא מנעו ממנו להיות בקשר עם אחרים, כך שלא היה כאן אפקט של בידוד הנדרש להוכחת העילה.

בנוגע לעילת המעורבות ציין השופט הכהן שדעתו אמנם אינה נוחה ממידת המעורבות של החברים בצוואה (הם ניסחו אותה, התקשרו עם עורך הדין והיו העדים היחידים לה), אך עם זאת, העובדה שמונו למנהלי עזבון לא הפכה אותם ל"זוכים" בצוואה. מה גם שכמנהלי עיזבון הם נתונים לפיקוח של האפוטרופוס הכללי ובית המשפט, כך שאינם יכולים לעשות כרצונם בכספו של המנוח.

לסיום ציין השופט שהוא התרשם שהסיבה לשינוי הצוואה אכן הייתה כאבו העז של המנוח על שריפת גופתה של אשתו והיעדר מצבת קבורה, על כן הוא ביקש להנציח אותה בצורה מכובדת. לפיכך נקבע כי הצוואה הראשונה בטלה ואילו השנייה תקפה.