yed300250
הכי מטוקבקות
    קרן פלס
    7 ימים • 08.02.2017
    האהבה הישנה
    פתאום מצאתי תמונה שלנו, שני ילדים, מחובקים בתוך ארגז של קלמנטינות
    קרן פלס

    הבלתי אפשרי שלי החליף מספר. חיפשתי אותו בפייסבוק, אבל הוא ביטחוניסט. לאנשי צבא סודיים כאלה אסור לשוטט ברשת ולי אין דרך להעביר לו את התמונות שמצאתי. שני ילדים, מחובקים בתוך ארגז של קלמנטינות.

     

    היו ימים שבהם לא ישנתי בלילות בגללו. עכשיו אני כבר לא חולמת עליו אפילו בהקיץ. אנחנו לא נועדנו להתגשם. אבל התמונה… חבל שהוא לא רואה את עצמו מחייך שם לידי. בכל זאת, לא הבאתי לו רק דמעות. היו לנו גם כמה רגעים כתומים ומתוקים בפרדס.

     

    בצפון, בעמק הירדן, חלקנו יחד שעמום. תמיד בסוד. אוכלים פלאפל בטבריה ומכחישים כל קשר לקשר. החברות שלי לא ידעו עליו, והחברים שלו לא שמעו עליי, וככה נשארנו החברים הכי טובים הכי גרועים שיש. רציתי לכתוב שלט חוצות ענקי ולתלות על הירח: "הוא שלי ואני שלו" אבל משהו תמיד הפריע לנו להיות. הטיימינג, הפרשי הגילים, הרקע השונה, כל הסיבות הרגילות שדואגות להשאיר אותנו בגבולות הנורמה.

     

    אחר כך עברתי לתל־אביב וזה התאים לו בול. המרחק דאג סופית לכך שיהיה בלתי אפשרי להמשיך להתראות אפילו בסתר. גם לא היה יותר מה להסתיר. קצת געגוע פה ושם בחזה עוד לא הרג אף אחת. פעם שלח לי תמונה שלו עם עדר כבשים. בדיוק סיימתי להצטלם לאיזו תוכנית טלוויזיה והבנתי שהמרחק בינינו כבר יצא לגמרי משליטה. הוא הפך לרועה צאן כמו שחלם תמיד, ואני מפורסמת כמו בסיוטים הכי גדולים שלו.

     

    בכל זאת נפגשנו שוב, כי לא היה אפשר שלא. אני כבר לא ממש זוכרת איפה או מתי, רק שהיה שם בקבוק ענקי של אוזו. אה, ושלמרות השנאה שלי לאניס, זה היה הבקבוק הכי טעים שסובב לי את הראש אי פעם בחיים. 

     

    אז, ברגע ממש לא אחראי של שנינו, הוא הציע לי ברצינות להיוולד איתו מחדש. "בואי נעבור שוב את הילדות, אבל הפעם נתאהב כבר בגיל 12. נקדים, כדי שנוכל להספיק להתחתן עוד לפני שנבין שזאת טעות". הוא רצה ממני לפחות עשרה ילדים, אבל מאוחר מדי. כי כבר בגיל 12 היו לשנינו דברים חשובים יותר לעשות מלהיות ילדים. שלא לדבר על לעשות אותם.

     

    מיליון שנה חלפו. רצה הגורל והתגרשתי. ועל מי חשבתי יום אחר כך? ברור. אז כתבתי אליו שוב, אבל הפעם הוא כבר לא היה שם. המייל שלו שלח לי תשובה אוטומטית, משהו כמו: "היי נשמה, אני מפוצץ בהודעות מאלפי נשים בלתי אפשריות בדיוק כמוך, שמאוהבות דווקא בו. אז אין באמת סיכוי שהגבר של חייך יראה את המכתב המביך הזה שעכשיו כתבת. בהצלחה עם למצוא תורם זרע".

     

    לא ניסיתי אפילו להשיג אותו בדרך אחרת. וידעתי שגם עכשיו משהו יעמוד בינינו. בטח מישהי. אולי בכלל שווייצרית, כי היו שמועות שעבר לאיזו שליחות בחו"ל.

     

    חתול ועכברה, חתלתולה ועכבר. תמיד כשאני הייתי פנויה, הייתה לו חברה רצינית. ותמיד כשהוא החליט סוף־סוף לתפוס שכל ולקחת אותי ברצינות, כבר אהבתי אחר. ואז, דווקא כשהתייאשתי ממנו, תמיד היה צץ. והלב ישר נפתח. כי עם בלתי אפשרי שכמוהו, זה פשוט בלתי אפשרי אחרת.

     

    בפגישה האחרונה שלנו ישבנו יחד, גרושה חסרת עתיד ונשוי בלי עבר, בדיזנגוף סנטר. כנראה המקום הכי לא רומנטי בארץ. שברתי לכבודו דיאטה עם פיצה לא מספיק מוצלחת והשתוממתי מהבחירה ההזויה שלו באנשובי. מכל סוגי התוספות, דווקא את זה?

     

    גם הפעם לא זרמתי איתו על כל מיני תרכובות כימיות. אם בנעורים זה עוד נראה קצת הרפתקני, עכשיו פתאום הוא סתם נראה לי חסר אחריות. בגיל מופלג כזה עדיף להפליג פחות ללה־לה־לנד. בוא נתבגר. תמיד היה צוחק על הילדה־טובה־יבנאל שלא נגעה אפילו בסיגריה. "אצלנו בקיבוצים", סיפר, "היו מסיבות מטורפות, כולם שכבו עם כולם, עירבבו חומרים, נרדמו על הכנרת בלי בגדים ובבוקר לא זכרו איך ועם מי כל זה קרה".

     

    אבל אני הייתי מאלו שדווקא כן זוכרות. קראו לי קרן והיה לי חלום להגשים, אז הייתי חייבת להיות ממש רצינית לגביו. איך קרה שהתאהבתי דווקא ביושב ראש קל הראש? 

      

    מוח עפיפון בלי חוט חוזר לי לפעמים בתוך תמונות. אבל ממש לעיתים רחוקות והזיכרון כבר מטושטש. חיים רק פעם אחת, ככה היה אומר. כשישבנו, שני נערים, בבית העלמין של המושבה כנרת, ליד הקבר של רחל המשוררת, ניסיתי להסביר לו שזה נכון, באמת חיים רק פעם אחת, אז למה אתה מבזבז את הזמן שלך על אהבות שגויות? בוא תהיה צודק איתי. אני אעזוב את שי, או גיא, או איתי, איפה אתה חי? אתה החיים שלי. הרי ברור שנועדנו זה לזה.

     

    הוא לא פיספס הזדמנות להציע, ותמיד אמרתי לא. לא נגעתי בכלום, חוץ ממנו. ולאחרונה כשיצא לי להיזכר בו, הבנתי. גם בו לא באמת נגעתי מעולם. תמיד כיסה אותו מעיל. מרוב שהעדיף לחיות את הרגע, הרג את כל יתר הרגעים.

     

    גם אותנו הוא הרג. אם רק ידעתי איפה הוא, הייתי כבר שולחת לו את התמונה הזאת שמצאתי. פעם קלמנטינה אחת הייתה פותרת הכל. היום, לכו דעו באיזו מדינה הוא בכלל מסתובב. ומי מקלפת אותו בלילה. איך נראים הבקרים של ההנגאובר בגיל 40.

     

    אולי הוא כבר נגמל. אמן. למרות שמעולם גם לא שפטתי אותו. אני יכולה להבין מכורים, כי שנים הייתי מכורה אליו. וידוע שאין סם מסוכן יותר מאהבה בלתי אפשרית. אולי רק אהבה אפשרית מדי.

     

    agvaniot@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 08.02.17 , 17:59
    yed660100