שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לנהוג עם נמרים
    ההגה בימין, נוהגים בצד שמאל, ובשמורת הטבע אסור לצאת מהרכב. למרות כל החששות, דנה נבון יצאה לטיול ג'יפים בנהיגה עצמית בטנזניה. הכי קרוב לטבע שאפשר

    בשיתוף מאגמה

     

    יש אנשים שתמיד יש להם תכנית ברורה. אני בעיקר נותנת לדברים לקרות ומשתדלת לא לפספס דלתות שנפתחות רק בגלל שבאותו רגע לא חיפשתי דלת. ככה הכרתי את בעלי, ככה קנינו בית, ככה נהייתי עצמאית וככה התגלגלתי למסע בטנזניה. תקופה כזאת שבה הרשיתי לעצמי רגע לבהות בחיים בתוספת תשוקה להגיע למקום שעוד לא הייתי בו.

     

    סעי לאפריקה. מציע האיש שלי. אפריקה? אני שואלת? איך נסתדר עם כסף ? עם הילדים ועבודה ובית ספר?

     

    לא צריך לעשות סיפור מכל דבר. סעי לקצר. אני אסתדר עם הילדים. כסף בא וכסף הולך. אתה לא בא איתי?

     

    סעי ותהני ואת חייבת לי. הנה דלת נפתחת - לא אכנס?

     

    ככה מצאתי את עצמי במפגש קבוצה של מסע לטנזניה בנהיגה עצמית פלוס קינוח בדמות זנזיבר. האנשים נראים נחמדים ומגוונים, כל אחד והסיבות שלו לצאת ואני מתחילה לדמיין תמונות, שמות ומקומות. מנחם עבדי, מנהל בחברה ומדריך ותיק באפריקה מפרט ומסביר עניינים של תרבות, שפה ומזג אויר ואז הוא הגיע לדבר על הנהיגה במסע: "ההגה בטנזניה בצד ימין, הנהיגה בצד שמאל, התנועה בכבישים הפוכה משלנו, צריך לנהוג במשנה זהירות ובתוך השמורות אסור לצאת מהרכב, גם לא לפיפי, כי זה פשוט מסוכן" אחרי כל אלה הוא מבטיח שעוד נגלה שנהיגה עצמית באפריקה זה ה-דבר.

    אני מציע לך לתפוס את ההגה (צילום באדיבות מאמגה)
    אני מציע לך לתפוס את ההגה(צילום באדיבות מאמגה)
    בהפסקה אני ניגשת אליו.

     

    תגיד, יש מצב שאתה מארגן לי נהג?

    עבדי מחייך. רוצה לראות את אפריקה האמיתית? אז אני מציע לך לתפוס את ההגה. את לא רוצה להיות ברכב תיירות מסחרי עם עוד 10 אנשים שאת לא מכירה ואת לא נוסעת עד אפריקה כדי לעמוד בפקק בתור לפיל. הג'יפים זו חוויה אחרת ותגידי לי בסוף המסע אם צדקתי.

     

    אוקי, אני באה, אפילו לא ידעתי לאן.

     

    הלו אפריקה

    רכבי לנדקרוזר מפנקים עם גג נפתח קיבלו את פנינו בטנזניה ומרגע שהפגוש של הג'יפ עבר את שער היציאה מהחניה נכנסנו לארץ ההפתעות וההרפתקאות. אנחנו משתלבים בתנועה, נוהגים בצד שמאל, לומדים לאט ובטוח הרגלי נהיגה חדשים ואז מגיעים לשמורות ונשמתי נעתקת. מאות אנטילופות, צבועים ואריות, פילים ונשרים. צ'יטה אורבת לטרף, ג'ירפה בת יום צועדת את צעדיה הראשונים, הכל מקסים, מרגש וחד פעמי. בטבע אין רגע דל והג'יפים מביאים אותנו הכי קרוב שאפשר אליו.

    בטבע אין רגע דל והג'יפים מביאים אותנו הכי קרוב שאפשר אליו.  (צילום: דניאל פלג)
    בטבע אין רגע דל והג'יפים מביאים אותנו הכי קרוב שאפשר אליו. (צילום: דניאל פלג)

     (צילום באדיבות מאמגה)
    (צילום באדיבות מאמגה)
    בעלי החיים לא מפחדים מאיתנו, חוקי הנהיגה וההתנהגות בשמורות של טנזניה שומרים עליהם ועל בתי הגידול הטבעיים שלהם כך שהיצור ההולך על שתיים (או נוסע על 4) הפך להיות חלק מהנוף.

     

    וככה, אנחנו משתלבים בנוף האפריקאי המופלא. זריחות, שקיעות, צ'יטות, זברות, קפה על גזיה בדרך עם החבר'ה מהשיירה, ערב שירה בלודג' עם ההוא שהביא גיטרה, שיחות נפש עם הצוות שלי בג'יפ, מרחבים אינסופיים שאנחנו נטמעים בתוכם, ועוד בעלי חיים, ועוד נשימה. יש איזו ניידות וגמישות שלנו כשיירת ג'יפים עצמאית, שהופכת את כל המסע הזה לחוויה כל כך אמיתית וקרובה. הכל נדמה לי כמו זמן אינסופי שאני שותה, ואפילו לא ידעתי כמה אני צמאה.

    משתלבים בנוף האפריקאי המופלא. (צילום: מאגמה)
    משתלבים בנוף האפריקאי המופלא.(צילום: מאגמה)

    באחד הימים אנחנו מקבלים מידע על "ירח דבש מלכותי" שם קוד להזדווגות של אריה ולביאה. אנחנו חותכים מהדרך לשביל צדדי ומגיעים קרוב ככל האפשר מבלי להפריע לאינטימיות של הזוג. הם רחוקים מהלהקה וללא ספק נראים מאוד עסוקים. אין הרבה תנועה, מדי פעם האריה נושך את צווארה של הלביאה, במה שנראה פחות כמו משחק מקדים ויותר כמו "אל תזוזי". ללביאות אין עונת ייחום קבועה בשנה, כל לביאה מתייחמת בזמנה, פעם בשנה. בלהקה יש אריה אחד ומספר לביאות, כך שהאריה פעיל מאוד, לאורך כל השנה. מה הפלא שהוא ישן 20 שעות ביממה? ייחום של לביאה אורך 6-7 ימים, שבמהלכם הזוג המלכותי יזדווג כל עשרים דקות במטרה לעורר את הביוץ.

     

    ואחרי כל זה, הוא פשוט ממשיך ללביאה הבאה? אני שואלת. ככה זה בטבע, עונה עבדי. יותר הישרדות, פחות רגשות.

    אין לי ספק שלשם עוד אחזור (צילום: מאגמה)
    אין לי ספק שלשם עוד אחזור(צילום: מאגמה)

    "פחות רגשות" זה אולי הדבר האחרון שאני יכולה להגיד על המסע הזה. כי אפריקה מלאה רגשות, ריחות, צבעים, בעלי חיים וטבע מפעים. לא יאמן שבזמן שאנחנו בארץ מול מחשבים, בפקקים, מסיעים לחוגים ומחליפים חורף קיץ בארונות כל הפלא הזה ממשיך לקרות שם.

     

    ולסיום? הקינוח של זנזיבר. אמנם בלי הג'יפים אותם השארנו (די בצער) בטנזניה. אבל עדיין, פיסת גן עדן מושלמת של חופי זהב ומי טורקיז והמקום הנפלא והמדויק בשבילי להתחיל לתכנן את הדלת הבא שאני פותחת. שולחת תמונות לבעלי ומודיעה לו שבשנה הבאה אנחנו כאן ביחד.

     

    אני חוזרת מהמסע גדושה בחוויות, בהתרגשות, בחדוות חיים ובחיבור מחודש וחזק במיוחד לטבע וגם לעצמי. "ואת רצית לנסוע ברכב של תיירים", מקניט אותי עבדי בדרך חזרה ואני מחייכת. לא ידעתי לקראת מה אני באה, אבל אין לי ספק שלשם עוד אחזור.

     

    המסע הבא לטנזניה יוצא בפסח - הפרטים כאן

     

    בשיתוף מאגמה

     


    פרסום ראשון: 16.02.17, 16:12
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "לנהוג עם נמרים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים