שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הגדילו התקציבים למשטרת התנועה
    שיהיה ברור כי במלחמה נגד תאונות הדרכים אפשר לנצח ושוטרי אגף התנועה מוכיחים זאת פעם אחר פעם. במקומות שבהם הם מגבירים את האכיפה בכוחותיהם המצומצמים הם מצליחים להקטין בעשרות אחוזים את מספר התאונות הנפגעים

    הנתונים מזעזעים: בתוך ארבע שנים טס למעלה מספר ההרוגים בתאונות בהתמדה, שנה אחרי שנה: 290 הרוגים בשנת 2012, 378 הרוגים בשנת 2016. על כל שלושה הרוגים לפני ארבע שנים, נוסף הרוג רביעי השנה. אנשים צעירים, טובים, מבטיחים, שלא עשו דבר רע, נהרגים בסיטונות יום אחרי יום ל ח י נ ם! כן, לחינם. תאונות דרכים אינן גזירת גורל אלא מחדל שניתן למניעה. אפילו בקלות. ואם ההרג חסר ההבחנה הזה אינו מחדל לאומי ממדרגה ראשונה, מהו בכלל מחדל.

     

    לכל תוצאה יש סיבה ולכן חשוב, במיוחד כשהתוצאה כה הרת אסון, להתחקות אחר הסיבות לה כדי לדעת איך להתחיל לתקן. דיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת וכן פניות של עמותת אור ירוק למשרד לביטחון פנים מספקים הצצה להתפלגות הפנימית של תקציב המשטרה הכולל. בתוכו מסתתרת אחת הסיבות המרכזיות למחדל הלאומי המחמיר והולך שאנו שרויים בו זו כבר השנה החמישית:

     

    מתברר שתקציבה השנתי הכולל של משטרת ישראל עומד על מעט פחות מ-11 מיליארד שקלים. בכסף הזה אמורה המשטרה לאכוף את החוק, להילחם בפשיעה, להציל חיים.

     

    ואם בהצלת חיים עסקינן, הנה שאלה: כמה מעשי רצח מתבצעים בישראל מדי שנה? בין 110 ל 120. כלומר - על כל מעשה רצח בישראל, נהרגים יותר משלושה אזרחים בתאונות דרכים. מה המסקנה התקציבית המתבקשת מבחינת מנהל אחראי שרואה לנגד עיניו את הנתונים האלו? כמובן, לערוך תיקון פנימי בתוך התקציב. להסיט תקציבים לנקודה בה מתחוללת הדליפה החמורה והאקוטית ביותר בחיי אדם.

     

    לפי ההיגיון הברור מאליו הזה, היה אמור תקציב משטרת התנועה לגדול עוד ועוד, בהתאם לאתגר המתהווה בתחום, נוכח הריבוי המבהיל במספרי ההרוגים. אבל מה שנראה לנו - האזרחים משתמשי הדרך החשופים מדי יום ביומו לסכנות בה, לא ברור כנראה לראשי המשרד לביטחון פנים, המקצים למשטרת התנועה פחות מ 650 מיליון שקלים בשנה בלבד, מתוך, כאמור, קרוב ל 11 מיליארד שיש להם.

     

    אחוז קטן מאוד מסך התקציב, מפנה המשטרה לאגף התנועה. אותו אגף שבתחום אחריותו מתרחש האסון החמור ביותר, לא רק במספרי ההרוגים העצומים, אלא גם במספרי הפצועים קשה, הנכים, והנזק החומרי העצום הנגרם למשק בשל ריבוי התאונות.

     

    אין היגיון, לא כלכלי, לא שלטוני ובוודאי שגם לא ענייני או ערכי, בהחלשה המכוונת הזו של אגף התנועה, באמצעות השיירים והפירורים שנזרקים לעברו בכל שנת תקציב. אין גם פלא שהתשלום על כך מגיע מיד וביוקר, בדמות עוד ועוד אזרחים פצועים, נכים והרוגים, הנופלים קורבן להזנחה הפושעת של משטרת התנועה.

     

    שיהיה ברור לכל כי במלחמה הזו אפשר לנצח ושוטרי אגף התנועה מוכיחים זאת פעם אחר פעם. במקומות שבהם הם מגבירים את האכיפה בכוחותיהם המצומצמים הם מצליחים להקטין בעשרות אחוזים את מספר התאונות הנפגעים.

     

    הגיע הזמן להכיר במצב החירום ולהסיק את המסקנה המתבקשת: יש לתקצב את אגף התנועה בהתאם לרמת האיום שעמו הוא מתמודד. אם בתחום אחריות האגף מתרחש אובדן החיים הרחב ביותר, פי כמה וכמה מכל תחום אחר באחריות המשטרה, יש להסיט אליו את התקציבים הדרושים לו בכדי לעצור את הדימום - תנו לשוטרי התנועה את הכלים המתאימים ונראה ירידה במספר התאונות, הרי מה שהצליח בעולם יכול להצליח גם אצלנו. לא רק אנחנו, החיים, זועקים את הזעקה הזו. גם חברינו וקרובינו, שאינם חיים עוד.

     

    הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הגדילו התקציבים למשטרת התנועה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים