שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דודג' וייפר מתה ולקחה עמה את הטירוף
    אגדת הרכב הקיצונית והאגרסיבית מכולן לא תיוצר עוד על-ידי קונצרן קרייזלר. בעידן של תקנות זיהום ובטיחות מעל לכל, למנוע בנזין עצום ואופי הפכפך אין מקום על הכביש. שיר פרידה

     

    דודג' וייפר ACR

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    דודג' וייפר היא אחת ממכוניות הספורט הקיצוניות שיוצרו בהיסטוריה, ומחזיקה ללא ספק בתואר האמריקאית הקיצונית ביותר. כי בזמן שמכוניות ספורט אירופאיות כמו פרארי, פורשה, אסטון מרטין ואפילו למבורגיני, הפכו למלאכת מחשבת אלקטרונית עמוסת טכנולוגיית-מירוצים והיי-טק שלא מהעולם הזה, כאלה שהתייחסו לכישרון והמיומנות של הנהג כהמלצה בלבד, הווייפר - גם כאשר צוידה ב-ABS ובקרת יציבות, דרשה יכולת שיא כדי לנהוג מהר. ולא פחות חשוב, הרבה אומץ. לא במקרה היא נקראת על שם נחש ארסי (Viper, נחש צפע).

     

     

    • 2001: הנחש מכיש שנית

     

    קרייזלר ניסתה למכור את הזכויות על הווייפר בשלהי העשור הקודם, כאשר מצאה עצמה לראשונה בצרות פיננסיות קשות, אך לא מצאה רוכשים מתאימים והמשיכה בייצור. בימים אלה, חצי יובל לאחר שהושקה ויותר מ-30 אלף יחידות ממנה עלו על הכביש (רובן בשנותיה הראשונות), ואחרי הפסקת ייצור זמנית של כשלוש שנים, מכריזה קרייזלר כי תפסיק את הייצור. לכבוד האירוע, קבלו מופע פרידה.

     

    נולדה בשיחת מסדרון

    וייפר קונספט מ-1989
    וייפר קונספט מ-1989

     

    כמו אגדות רכב אחרות, גם הווייפר נולדה בעת שיחה שגרתית בין שני בכירים בתעשיית הרכב - כך האגדה כמובן. בוב לוץ (אז ראש מחלקת הפיתוח בקרייזלר), קארול שלבי (מייסד סדנת השיפורים המפורסמת שהלך לעולמו לפני מספר שנים) אשר רצו להחיות את רוח ה-AC קוברה של שנות ה-60, עם טכנולוגיה מודרנית של שנות ה-90. למרות שנשיא קרייזלר האגדי, לי איקוקה, לא היה משוכנע בהצלחת הפרויקט, התגובות הנלהבות לה זכה הקונספט, אשר נחשף לראשונה בתערוכת הרכב של דטרויט ב-1989, שכנע אותו לאשר את הייצור הסדרתי.

     

    • 2002: מפסיקים את ייצור הקופה, משאירים גג נפתח

     

    בוב לוץ והוויפר ששימשה מכונית קוצבת במירוץ אינדיאנפוליס 500 ב-1996
    בוב לוץ והוויפר ששימשה מכונית קוצבת במירוץ אינדיאנפוליס 500 ב-1996

     

    הוויפר הושקה שלוש שנים לאחר מכן, ורגע לפני שאיקוקה עצמו הסיר ממנה את הכיסוי, אמר "אם זה לא מרגש אתכם, תבדקו את הדופק שלכם כי אתם כנראה לא מרגישים טוב היום". 25 שנים לאחר מכן אמר בוב לוץ על הפסקת הייצור כי "הווייפר איבדה את זכות הקיום. הגרסה המקורית הייתה חזקה יותר ומהירה מכל דבר אחר על הכביש. אבל כיום היא נחותה משברולט קורבט ואפילו ממשפחת דגמי הספורט הלקאט של קרייזלר עצמה".

     

    • 2007: דודג' וייפר בגרסה קיצונית במיוחד

     

    מנוע של טנדר

     

    כדי לבדל אותה משאר מכוניות הספורט, בחרה קרייזלר לצייד אותה במנוע V10 ענק וייחודי. לקרייזלר אמנם היה מנוע כזה, ה"מגנום" בנפח 8.0 ליטר בטנדר ראם, אך הוא היה כבד מכדי להניח אותו באזור הציר הקדמי של מכונית ספורט. הרבה יותר מדי כבד. אז המנוע "הונדס" מחדש על-ידי למבורגיני האיטלקית, שבאותה תקופה הייתה בבעלות קרייזלר, וכך הוא קיבל גוף וראש מאלומיניום שהפחיתו את משקלו באופן ניכר, ואפשרו חלוקת משקל כמעט מאוזנת בין הצירים.

     

     

    400 כ"ס עברו לגלגלים האחוריים דרך תיבת 6 הילוכים ידנית עם ביצועים פסיכיים לתקופה - 4.2 שניות ל-60 מייל לשעה (97 קמ"ש) ומהירות מירבית של 264 קמ"ש.

     

    • 2007: נחש צפע משופר

     

    נלחמה בפושעים

     

    שנתיים לאחר השקתה החליטה קרייזלר על תרגיל שיווק מרשים והפיקה סדרת טלוויזיה סביב המכונית - הווייפר דיפנדר (Viper Defender). במרכז העלילה עמד צוות ממשלתי מיוחד שניסה להילחם בפשעים במדינת קליפורניה, וכלי הנשק העיקרי שלו הוא ווייפר המצוידת בארסנל מרשים אפילו מסרטי ג'יימס בונד כמו מיגון נגד ירי, כלי ניגוח נשלפים, צלצל עם כבלים לגרירה, וכמובן מקלעים, משגרי רקטות, טילי סטינגר ואפילו טורפדו.

     

     

    המכונית עצמה הייתה בעלת יכולת להשתנות, כולל מצב "שטח" עם הנעה-כפולה וגלגלים גדולים בפרופיל קרבי. הסדרה שעלתה לאוויר ב-1994 שודרה במשך ארבע עונות עד 1999 ולא נכנסה להיכל התהילה של סדרות המופת.

     

    תהילת מסלול

     

    כדי להוכיח שלמרות מוצאה האמריקאי היא אינה רק ביצועיסטית של קו ישר, שלחה אותה דודג' לסבב מירוצי ה-GT. הווייפר זכתה חמש פעמים באליפות קטגוריית GT2 בשנים 1997-1999 ו-2000-2001, תוך שהיא מקדימה מתחרות אירופאיות ותיקות ובעלות מוניטין כמו פורשה, פרארי ולמבורגיני.

     

    היא גם ניצחה במירוצי הסיבולת המפורסמים והמפרכים בעולם, למשל 24 השעות של לה-מאן (1998-2000), 24 השעות של נורבורגרינג (1999-2002), 24 השעות של דייטונה (2000), פוג'י 1000 (2001) ועוד.

     

    על שני גלגלים

     

    בתערוכת דטרויט ב-2003 הציגה דודג' את הטומהוק – מעין קונספט לאופנוע קיצוני במיוחד ותרגיל נוסף ביחסי ציבור. הטומהוק נשא בקרבו את מנוע של הדור השני של הוויפר, V10 בנפח 8.3 ליטר עם 500 כ"ס, שהעמיד בין היתר את משקלו של הכלי הדו-גלגלי על כ-680 ק"ג. דודג' טענה כי המהירות המרבית (התיאורטית) של הכלי המופרך היא 600 קמ"ש, אך במציאות הוא הגיע ל-320 קמ"ש "בלבד". הטומהוק נבנה לבסוף בתשעה עותקים בלבד, ללא אישור תקינה לנסיעה על הכביש הציבורי - שלא במפתיע.

     

     

    תהפוך לפריט אספנים

     

    ה-ACR היא הגרסה הקיצונית שיוצרה לווייפר, מכונית מסלול עם רישוי לכביש, שמחזיקה בשיאי הקפה בלא פחות מ-13 מסלולי מירוצים שונים בארה"ב. המנוע נותר דומה לגרסה הרגילה, V10 בנפח 8.0 ליטר עם 645 כ"ס, אבל השיפור המרכזי הוא באחיזה, תודות לשדרוג קיצוני בכוח ההצמדה בעזרת כנף אחורית עצומה ומסיט אוויר מסיבי לפנים, שניהם מסיבי פחם קלי משקל וניתנים לכיוון.

     

    חרכים במכסה המנוע אפשרו להפחית את מערבולות האוויר בבית הגלגל, ולקרר טוב יותר את המנוע. את מערכת המיתלים ניתן לכוון ידנית ולבחור בין שישה מצבי שיכוך והחזרה ושלושה עומסי קפיץ ראשוניים ולקבוע בכך את גובה המרכב.

     

     

    הצמיגים יוצרו על-ידי קומהו במיוחד לדגם (335/30R19 מאחור ו-295/25R19 מלפנים), הבלמים הקרמיים של ברמבו (390 מ"מ מלפנים ו-360 מ"מ מאחור) הציגו מידות עצומות, ובקרת היציבות אפשרה חמישה מצבים - כולל ניתוק מוחלט לאמיצים בלבד. יש להניח שזו תהפוך עם השנים לפריט אספנים מבוקש (ויקר) במיוחד.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "דודג' וייפר מתה ולקחה עמה את הטירוף"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים