417 אלף ש' ליורשי פלסטינית שמתה אחרי ניתוח בארץ

תושבת עזה שסבלה מכאבים בגבה הופנתה לביה"ח אלמקאסד במזרח ירושלים. אלא שמצבה הידרדר ואחרי מותה הגישה משפחתה תביעת רשלנות

עו"ד ענת גינזבורגפורסם: 22.02.17 , 23:12

בית משפט השלום בירושלים קבע לאחרונה שבית החולים אלמקאסד במזרח העיר יפצה ב-417 אלף שקל את משפחתה של פלסטינית תושבת עזה, שמתה אחרי ניתוח שעברה בגבה. השופטת יעל ייטב קבעה קיבלה חוות דעת מומחה שקבע שהניתוח בוצע באופן רשלני.

את התביעה הגישו בני משפחתה של האישה ב-2010, בשם עיזבונה נגד בית החולים ונגד אחד מרופאיו. לדבריהם, כשנה קודם לכן היא החלה לסבול מכאבי גב חזקים ואובחנה עם שבר באחת החוליות וחשד לאוסטאופורוזיס. היא הופנתה לבית החולים אלמקאסד ושם עלה חשד לתהליך ממאיר בחוליות, ולכן בוצעה ביופסיה שלא העלתה ממצאים.

תביעה

420 אלף ש' לגבר שאיבד אשך כשהיה פעוט

עו"ד דפנה צדיקריו אלי

לפני יותר מ-30 שנה הגיע פעוט ל"שיבא" עם תלונות על כאב בטן. אבחון שגוי גרם בהמשך לנמק באשך שמאל. ביהמ"ש קבע: מדובר ברשלנות

420 אלף ש' לגבר שאיבד אשך כשהיה פעוט

ביולי 2009 היא נותחה על ידי רופא בית החולים והוכנסו ברגים ופלטות לכמה חוליות. לאחר שחרורה מצבה השתפר מעט אך כשלושה חודשים לאחר מכן היא הפכה משותקת בפלג גופה התחתון. בבדיקה נמצא מסמר בתוך חוט השדרה שגרם לזיהום, והיא נותחה פעם נוספת להסרת הקיבועים מהניתוח הראשון. לאחר הניתוח השני היא נותרה משותקת וכעבור כמה ימים מתה.

לטענת המשפחה, הניתוח הראשון היה מיותר ורשלני והוא זה שגרם למותה. הם הגישו חוות דעת שלפיה לפני הניתוח היה צריך לברר אם הסיבה לשבר בחוליה הוא תהליך אוסטאופורוזיס, מצב שבו העצמות מתפוררות ואינן יכולות להחזיק את הברגים שהוכנסו בניתוח. הם הוסיפו שהניתוח בוצע באופן רשלני: החוליה השבורה כלל לא טופלה והקיבוע הונח בצורה רופפת.

בית החולים והרופא הגישו מנגד חוות דעת שלפיה על רקע החשש לגידול ממאיר הייתה הצדקה לבצע את הניתוח, והוא נערך בגישה המקובלת. לדבריהם, בכל מקרה המנוחה לא מתה כתוצאה מהניתוח, ובחודשים שלאחריו חל שיפור במצבה והיא "עמדה והלכה למרחקים ארוכים תחת השגחה". לטענתם, בתחילת ינואר 2010 היא ניסתה לקום ממיטתה ונפלה וזה מה שהוביל לשיתוק הפתאומי.

לא סטנדרט מערבי

השופטת יעל ייטב מינתה מומחה מטעם בית המשפט שציין שמאחר שהביופסיה שנערכה לאם לא העלתה ממצאים, היה מקום לבצע ביופסיה חוזרת. לדבריו, ניתן היה לטפל בכאבי האם באמצעות זריקה לחוליה השבורה ש"בונה אותה מחדש" וללא צורך בניתוח. הוא הוסיף שהשימוש בקיבוע באמצעות פלטות וברגים לא התאים למצב האישה, שסביר להניח שסבלה מאוסטאופורוזיס, מה שהוביל לבסוף לקריסת הקיבוע לתוך עמוד השדרה ולשיתוק.

לדבריו הרופא ביצע את הניתוח באופן רשלני ועל סמך אבחנה שגויה ו"לא פעל על פי הסטנדרט המקובל בישראל ובעולם המערבי". המומחה הוסיף שסיבת המוות הייתה ככל הנראה תסחיף ריאתי והסביר שזה סיבוך מקובל אצל אנשים משותקים.

השופטת ייטב אימצה את חוות דעתו במלואה וקבעה שהנתבעים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי המנוחה תוך ביצוע הליך כירורגי רשלני שגרם לשיתוק ולמוות.

היא פסקה לעיזבון המנוחה 400 אלף שקל על כאבה וסבלה של האם וכן 10,000 שקל עבור הוצאות רפואיות ו-7,000 שקל על הוצאות קבורה. מאחר שהתובעים לא הוכיחו שהאם עבדה, לא נפסקו הפסדי שכר. בסיכומו של דבר חויב בית החולים לפצות את בני המשפחה ב-417 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% והחזר הוצאות.