שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הנשים של תעשיית היין
    בעולם יש מספר שווה של נשים וגברים בתעשיית היין, אבל בישראל המצב שונה לגמרי, וזה מתחיל בכלל בחוקי הכשרות שאינם מאפשרים לנשים לייצר יין, אבל בכל זאת מצאנו כמה נשים שעושות כבוד לענף

     

    בתעשיית היין העולמית תוכלו למצוא כמות שווה של נשים ושל גברים, כך גם במרבית בתי הספר ללימוד מקצועות היין. אבל בישראל המצב שונה - כמעט ולא תמצאו נשים יינניות או בתפקיד סוֹמֶלְיֶה, וטועמות יין אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת. יש לכך מגוון סיבות כשהעיקרית שבהן נובעת מחוקי הכשרות הקשוחים שאינם מאפשרים לאישה לעסוק בייצור יין.

      

    אין זה מפתיע, אם כך, שכשהתפרסמה הידיעה על זכייתה של מסעדת "דה נורמן" בתחרות פרסי היין RESTAURANTS WINE AWARDS שהתקיימה לראשונה במסגרת תערוכת "סומליה", היה ברור שמתרחש כאן שינוי מבורך. את תפריט היין של המסעדה בנתה הסומליה שירה צידון (26), שמשמשת כיום בתפקיד זה בכל שלוש המסעדות הפועלות במלון "דה נורמן".

     

     

    "אלו שמחפשים לעשות רושם על האורחים שלהם, יכולים גם להפגין זלזול". צידון (צילום: דייויד לופטוס)
    "אלו שמחפשים לעשות רושם על האורחים שלהם, יכולים גם להפגין זלזול". צידון(צילום: דייויד לופטוס)
     
    צידון, קיבוצניקית ששימשה בעברה כסומליה במסעדת מול ים ולמדה ייננות במכללת תל חי, נכנסה לתחום היין במקרה והתאהבה בו מיד. "אחרי השירות הצבאי נסעתי לטיול באירופה, שם נחשפתי לשגרה יום יומית שבה לא עושים עניין גדול מיין ומביני העניין נטולי חשיבות עצמית או פוזה, בניגוד למה שקורה לא מעט בקרב ייננים בישראל.

     

    "הפשטות והיום יומיות הזו ביחס ליין, גם כשמדובר ביינות גדולות, שבתה את לבי. כשחזרתי ארצה מלצרתי במסעדה בזכרון יעקב, והגעתי לסיור ביקב 'אמפורה'" מטעם העבודה. שבועיים לאחר מכן כבר הייתי רשומה ללימודי יין במכללת תל חי".

     

    כיום היא לומדת לדיפלומה בבית הספר היוקרתי wset ללימודי יין שבלונדון. "לא פעם אני נתקלת באורחי מסעדה שמופתעים למראה הסומליה הצעירה שניגשת לשולחן שלהם, ואלו שמחפשים לעשות רושם על האורחים שלהם יכולים גם להפגין זלזול", היא מספרת וממשיכה. "אבל זה רק עד שפותחים בשיחה על היין, כי ברגע שהם מגלים שעומד מולם פרטנר לשיחה - ההתנגדות מתרככת".

     

    "לנשים חוש טעם מפותח יותר"

    יחד עם צידון לומדת ישראלית נוספת, גם היא צעירה במושגים של עולם היין. מור ברשטיין (34) הייתה בכלל רקדנית שרקדה בלהקה הקיבוצית, ולעולם היין נחשפה בזמן שעבדה במלצרות כדי לממן את לימודי התואר הראשון שלה בפסיכולוגיה. כיום היא משמשת כסומליה ויועצת יין במסעדת "נונו" שבהוד השרון.

    מנסה להפריח את השממה. ברשטיין (צילום: בן יוסטר)
    מנסה להפריח את השממה. ברשטיין(צילום: בן יוסטר)

    "אנחנו מנסים להפריח את השממה וליצר תרבות יין מעבר ל'קו הירוק'", אומרת ברשטיין. "העבודה כפרילנסרית בעולם היין מאפשרת לי לעסוק בכמה דברים בו זמנית, ולהבין את תחום היין בצורה מקיפה יותר מכיוון שאני לא מכוונת כל כולי לתפריט יין של מסעדה, אלא גם מתעסקת בשיווק וביצירת תדמית".

     

    מה דעתך על הייצוג הנשי בעולם היין הישראלי? 

     

    "הייצוג הנשי בתעשיית היין הישראלית אינו שוויוני. זה כבר לא מפתיע אותי כמו פעם, אך המצב הזה הוא בגדר נתון שאי אפשר להתעלם ממנו. למרות שנשים נחשבות לטועמות בעלות חוש טעם רגיש ומפותח יותר מאשר גברים, נדיר למצוא אותן באירועי טעימות. לרוב אני נתקלת באישה אחת או מקסימום בשתיים נוספות מלבדי".

      

    גם מורן עשור (43) התאהבה בעולם היין במהלך לימודי האמנות באוניברסיטה. העניין במשקה האלכוהולי הוביל אותה להירשם ללימודי ייצור יין במכללת תל חי, ובסיום הלימודים החלה לעבוד כסוכנת מכירות בחברת הפצה של משקאות אלכוהוליים. לאחר מכן שימשה כסומליה במגוון מסעדות כמו "אדלינה" שבקיבוץ כברי ו"אורי בורי" המפורסמת בעכו, וניהלה את מחלקת היין של מסעדת "מסה" במשך שלוש שנים.

    "במהלך הקריירה שלי הנחיתי עשרות סדנאות יין, ורק בשתיים מהן המאזן בין כמות המשתתפות לכמות המשתתפים בסדנה הופר לטובת הנשים". עשור (צילום: יח"צ)
    "במהלך הקריירה שלי הנחיתי עשרות סדנאות יין, ורק בשתיים מהן המאזן בין כמות המשתתפות לכמות המשתתפים בסדנה הופר לטובת הנשים". עשור(צילום: יח"צ)
     

    בשנת 2006 היא הייתה האישה הראשונה שזכתה ב"פרס ירדן" בתחרות שיזמו ביקבי "רמת הגולן" לציון חגיגות העשור ליקב ובניסיון לקדם את תרבות היין בישראל, וב-2009 הוכתרה כסומליה הטובה בארץ. בהמשך היא החלה לייעץ, להעביר סדנאות יין, ללוות אספני יין ולשמש כסומליה לאירועים ולחנויות יין.

     

    האם קיים בכלל קהל של נשים בתחום היין בישראל?

     

    "במהלך הקריירה שלי הנחיתי עשרות סדנאות יין, ורק בשתיים מהן המאזן בין כמות המשתתפות לכמות המשתתפים בסדנה הופר לטובת הנשים".

     

    כיום, במקביל לכל עיסוקיה, היא גם מנהלת את מחלקת היין של באשר בחיפה, אותה בנתה בעצמה ממבחר של מעל 100 סוגי יינות ישראלים.

     

    אגו נפוח ויין גברי

    אי אפשר לדון בנשים בתעשיית היין מבלי להזכיר את רוני ססלוב (39), שמצאה את דרכה לתוך עולם היין בזכות המשפחה ונשארה שם מתוך תשוקה אמיתית למשקה האלכוהולי.

    רוני ססלוב (צילום: ירון שרון)
    רוני ססלוב(צילום: ירון שרון)

    ססלוב הצטרפה ליקב "ססלוב" שהיה בבעלות אביה בשנת 2002, ושימשה בו כייננית עד למכירתו ב-2013. למרות שבהשכלתה כבר הייתה ייננית, רק עשר שנים לאחר שהחלה לייצר יין הרגישה מספיק בנוח להגדיר את עצמה כך. 

     

    איך היה לעבוד יחד עם אבא שלך בתחום שנחשב גברי בישראל?

     

    "למרות שפעלתי באופן עצמאי כייננית של היקב, תמיד התייחסו אלי כאל העוזרת של אבא שלי. זה לא תסכל אותי, להפך, זה דחף אותי ללמוד ולהתמקצע יותר כי הבנתי שלידע יש כוח. אגב, קרה לא פעם שגברים עם הרבה פחות ידע וניסיון משלי הפגינו מולי זכאות גדולה יותר ליין, רק בשל העובדה שיש להם אגו גדול יותר וביטחון עצמי מוגזם".

    "לידע יש כוח". ססלוב (צילום: יח"צ)
    "לידע יש כוח". ססלוב(צילום: יח"צ)

    כיום, ססלוב נמנית ברשימת הנשים הפעילות והמוערכות בעולם היין הישראלי. היא מחזיקה בתואר בייננות מאוניברסיטת ברוק, ובתואר ראשון במדעים מהפקולטה לחקלאות ברחובות.

     

    בעקבות מכירת היקב של אביה, פנתה לדרך עצמאית והקימה יחד עם אבשלום כהן (בעליו של יקב הבוטיק "אבשלום") את טייסטינג רום וכיום, כשגם המיזם הזה כבר מאחוריה, היא יוצאת לדרך חדשה אך נשארת בעולם היין.

     

    מה הלאה?

     

    "אחרי שייצרתי יין במשך 15 שנה, אני רוצה להתמקד בנישות אחרות של העולם הזה. התכנון הוא להתמקד בהדרכת סדנאות לחידוד חושים, לכתוב על יין ואולי גם להשתתף בתחרויות יין".

     

    האימפריות של נשות היין הישראלי  

    סיפורה של שרונה פז (54) המשמשת כמנכ"לית "יקב ויתקין", מביא פן משפחתי חדש לעולם היין הישראלי. פז עובדת יחד עם בעלה, אסף פז ואחיה דורון בלוגולובסקי (הישראלי הראשון בוגר הפקולטה לייננות בבורדו) ביקב בקטן בנחלה של הסבים, שהפך עם השנים לאחד מיקבי הבוטיק היותר מעניינים ומוערכים בישראל.

    בחרה בטוב ביותר. שרונה פז (צילום: יקב ויתקין)
    בחרה בטוב ביותר. שרונה פז(צילום: יקב ויתקין)

    ליקב היא הצטרפה אחרי "שבגיל 40 נאלצתי לבחור בין מה שאני מאוד אוהבת לעשות, למה שאני אוהבת אפילו יותר", היא מעידה על עצמה, ומתכוונת למשרד האדריכלים שהקימה וניהלה.

     

    בדומה לסיפורה של פז, גם קמי פלם נהנית מהשילוב שבין יין למשפחה. פלם (68), שבעלה שימש במשך 32 שנה כיינן של "כרמל מזרחי" מציינת כי "יין תמיד היה אחד הנושאים המרכזיים סביב השולחן המשפחתי, והבית שלנו תמיד היה בית שאוהב יין.

     

    "כשחזרנו משהייה של שלוש שנים בחו"ל בשנות השבעים, רציתי מאוד להקים יקב בוטיק על פי המודל שפגשתי שם, אך הקרקע המשפחתית עדיין לא הייתה בשלה לכך. הדברים השתנו כשהבנים שלי סיימו את לימודי הייננות, והיזמית שבי שלפה את החלום מהמקום בו היא טמנה אותו, ויחד הקמנו את 'יקב פלם'", היא מספרת.

    הגשימה חלום. פלם (צילום: כפיר חרבי)
    הגשימה חלום. פלם(צילום: כפיר חרבי)
      

    אומרים שיין זה עסק לגברים, זה נכון?

     

    "הקמת יקב הוא מיזם שמתאים הרבה יותר לנשים מאשר לגברים, בעיקר בשל הסובלנות הרבה שנדרשת בתהליך הממושך של ייצור היין. ניהול יקב משפחתי דורש ניווט מקצועי בין האתגרים המשפחתיים והעסקיים. אחרי יום עבודה אני נוסעת לבקר את הנכדים שלי ואני סבתא כמו כל הסבתות, אבל במהלך יום העבודה אין ביקב 'אמא' או 'בן', אלא הגינות, דיוק ותכנון עצמי נכון".

     

    לדבריה "מכיוון שזה מה שתמיד קידמתי, כך גם נתפסתי בעיניי יתר השותפים שלי לעשייה, וכנראה שזה גם מה שמנע ממני להיתקל ביחס שונה רק מעצם היותי אישה". כיום, לאחר שהעבירה את שרביט המנכ"ל לבנה, היא משמשת כסמנכ"לית הכספים של היקב ויחד עימה עובדים גם שני ילדיה, ביניהם גם גפן פלם (39) שמעידה על עצמה כ"בציר 78" (מכיוון שנולדה במהלך הבציר של שנת 78).

    הכל עובר במשפחה. משפחת פלם (צילום: דן פרץ)
    הכל עובר במשפחה. משפחת פלם(צילום: דן פרץ)
      

    למרות השיוך המשפחתי והיין שזורם בעורקיה, היא בחרה ללמוד ולהתמקצע דווקא בפסיכולוגיה, תוך כדי שהיא משלבת את תחום הטיפול עם העבודה ביקב המשפחתי ומשמשת כמנהלת מותג במשרה "חלקית מלאה".

     

    גם ב"יקב קסטל" שהוקם על ידי אב ובנו מועסקים שלושה מילדי המשפחה, ביניהם גם הבת הבכורה אילנה בן זקן (47) שמשמשת כמנהלת הייצוא והרכש של היקב. לדברי בן זקן "מה שקורה ב-20 השנים האחרונות בתעשיית היין הישראלית הוא דבר מרתק ביותר, כי התעשייה הזו השתנתה מקצה לקצה. אני גם חושבת שמיעוט נשים בעולם היין הוא לא תופעה שמאפיינת את ישראל. אין צורך להאשים בכך אף אחד, עולם היין הוא פשוט עולם של גברים, זאת על אף שחוש הטעם של האישה מדויק יותר ושנשים בעולם העסקי מונעות פחות ממקום של אגו לעומת הגברים".  

    "מיעוט נשים בעולם היין הוא לא תופעה שמאפיינת את ישראל". בן זקן (צילום: אסף אלבוחר)
    "מיעוט נשים בעולם היין הוא לא תופעה שמאפיינת את ישראל". בן זקן(צילום: אסף אלבוחר)
     

    אימפריה נשית נוספת בעולם היין הישראלי שייכת לאורנה צ'ילג בעלת היקב צ'ילג, בין יקבי הבוטיק הלא כשרים הראשונים שהחלו לפעול בארץ בשנות ה-2000, וכיום מיוצרים בו מדי שנה 20,000 בקבוקי יין.

     

    את דרכה בתעשיית היין צ'ילג התחילה לאחר שהייתה ממונה על קשרי החוץ של עיריית תל אביב ועסקה בפעילות פוליטית. כיום, היא גם בעלת היקב וגם הייננית היחידה בו. "יש מעט מדי ינניות, ובנוסף - רציתי לעשות דברים שנשים בדרך כלל לא עושות", היא מספרת.

     

    לדבריה "בישראל מייצרים היום יין יותר טוב מאשר בכל מקום אחר בעולם, מכיוון שאנחנו תעשייה חדשה שמבוססת על טכנולוגיה חדשה. זו טעות לחשוב שהיינות הישראלים מיוצאים רק למדינות שבהן חיים הרבה יהודים שמחפשים יין כשר".

    רצתה לעשות משהו שנשים לא עושות. צ'לינג (צילום: אפרת בלוססקי)
    רצתה לעשות משהו שנשים לא עושות. צ'לינג(צילום: אפרת בלוססקי)
     

    את רואה שינוי בייצוג הנשים בתעשיית היין הישראלית?

     

    "יש שינוי חיובי, אך הוא איטי מאוד וזו רק התחלה שלו. רוב הנשים עדיין קונות את היין בסופר במבצעי 3 ב-100, זאת לעומת גברים שפונים לחנויות היין המקצועיות. בעיניי יין יכול לשמש כלי להשגת השוויון בין גברים לנשים. מעבר לכל זה, יין הוא גם משקה שמשפיע באופן חיובי על בריאותנו, אז כדאי שגם נשים יבינו בו וישתו אותו יותר".

     

    גם "ג'אקונדה" של ענת סלע ורפאלה רונן היא אימפריית יין שמאחוריה עומדות שתי נשים. לעולם היין הגיעו השתיים, שגם מנהלות קשר זוגי ביניהן, דרך קייטרינג שהיה בבעלותן. כדי להתמקצע בעולם היין הן למדו יחד ייננות וכורמות בניו זילנד במשך ארבע שנים, וכשחזרו ארצה החלו לייבא יין מאירופה.

    אימפרייה נשית. סלע ורונן (צילום: ליה צ׳סנוקוב)
    אימפרייה נשית. סלע ורונן(צילום: ליה צ׳סנוקוב)
      

    החברה, שמתמחה ביבוא ושיווק יינות אורגניים ביודינאמיים וטבעיים, השיקה לפני קצת יותר משנתיים חנות יין קונספטואלית וייחודית שנושאת את אותו השם ומכילה כ-1000 תוויות יין (!). סלע ורונן מציעות שם טעימת יינות ייחודיים ביותר ללא דמי חליצה, ואפשרות לנשנש משהו קטן וטעים ליד כוס היין.

     

    "יין הוא דבר חי וחלים בו המון שינויים, הוא מתפתח משנה לשנה וזה הופך אותו להרבה יותר מרתק מכל משקה אלכוהולי אחר" אומרת סלע. רונן מוסיפה כי "למרות שהוכח מדעית שנשים נחשבות לטועמות טובות יותר, אלו שרוצות לעסוק ביין צריכות להתאמץ יותר, מכיוון שלגברים נוח יותר לעשות עסקים עם גברים. עם זאת, זה לא מונע מנשים הפועלות בעולם היין ליצור חברויות ולהיפגש לטעימות. אנחנו פשוט לא נוהגות להגדיר את זה בצורה רשמית, אלא יושבות ושותות בכיף".

    ג'אקונדה (צילום: רפאלה רונן)
    ג'אקונדה(צילום: רפאלה רונן)
      

    אישה נוספת שראוי להזכיר בהקשר זה היא יעל סנדלר (34), בין הסומלייריות הישראליות הבודדות שעובדת כייננית גם בארץ וגם בחו"ל. היא למדה ייננות בקליפורניה, השלימה תואר שני באותו מקצוע באוסטרליה ועשתה סטאז' בטזמניה.

     

    כשעבדה בתור סומליה, זכרה בפרס ירדן לשנת 2009, זכייה ששלחה אותה לסטאז' במסעדתו של גורדון רמזי בלונדון. כשסיימה את הסטאז' נשארה לעבוד כסומליה של המסעדה במשך שנה שלמה, וטעמה את היינות הגדולים ביותר בעולם.

     

    כמי שלמדה ועבדה בחו"ל כסומליה, מה את יכולה לומר על מצב הנשים בתחום בישראל?

     

    "תעשיית היין הישראלית מתאפיינת במיעוט נשים וריבוי גברים, זה לא חדש. מה שכן היה לי חדש הוא שבלימודים באוסטרליה כמות הנשים בכיתה הייתה שווה לזו של הגברים.

     

    "ייצור יין היא עבודה פיזית, ותקופת הבציר היא התקופה המסעירה והאינטנסיבית ביותר. בזמנים הללו התפקיד יכול להקשות על נשים בעלות משפחה וילדים. אם נוסיף לכך את עניין הכשרות שאינו מאפשר לנשים לייצר יין ביקבים הכשרים, פתאום מיעוט נשים בתחום הזה לא נתפס כבלתי מוסבר.

    עבודה פיזית וכשרות גורמות למיעוט נשים בעולם היין הישראלי. סנדלר (צילום: יח"צ)
    עבודה פיזית וכשרות גורמות למיעוט נשים בעולם היין הישראלי. סנדלר(צילום: יח"צ)
      

    "מעבר לכך אני לא רואה שום מגבלה שיכולה לעצור אישה מלעסוק בייצור יין, מה גם שבעולם הגדול לא חסרות נשים שראויות להערצה והערכה הודות לתרומתן לתעשיית היין - קחו למשל את אן קלוד לפלייב ואת מדאם לרואה מבורגון, או את אליזבתה ורדורי וקיארה בוסקיס מאיטליה.

      

    לדבריה "למרות השינוי שכבר החל כאן, תעשיית היין הישראלית היא עדיין תעשייה גברית, זאת למרות שנשים רגישות ויצירתיות יותר וגם מאוד שאפתניות, בעיקר כי יש לנו מה להוכיח".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הנשים של תעשיית היין"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יח"צ
    מביאות את השינוי לעולם היין. היננית רוני ססלוב
    צילום: יח"צ
    מומלצים