שתף קטע נבחר

שטיפת המוח של האולפנות: "תפסיקו לדבר איתנו על סכנות"

"המחנך שלי בשמינית השווה נערה שמתגייסת לגבר שמכה את אשתו. כעסנו. פנינו להנהלה. הוא לא דיבר יותר על גיוס, אבל יד מכוונת לא הייתה שם. היה אפילו מורה אחד שאמר שכדאי שנעשה שירות לאומי ליד ישיבת הסדר טובה. ואז התגייסתי". סיון לייב יעקבסון, בוגרת אולפנה, מבקשת מהאולפנות לתת גב לבוגרות שמתגייסות לצבא

סיון לייב יעקבסון (עומדת משמאל) עם חברותיה ()
סיון לייב יעקבסון (עומדת משמאל) עם חברותיה

 

רק על עצמי לספר ידעתי. כולן מספרות את הסיפור של עצמן: איך הן עברו את הצבא, וכמה לא רלוונטיות לחייהן אמירות של רבנים דוגמת ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי. אז מה כן רלוונטי? היחס שאת מקבלת אחרי שאת מתגייסת, מהאנשים שלכאורה אמורים לעזור לך בבחירה הזו.

 

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

 

למדתי בתיכון דתי לבנות, "אולפנה תורנית" באזור תל אביב רבתי, המשתייכת לאותו בית מדרש שממנו נשמעו לאחרונה הרבה קריאות שלא להתגייס. ההכנה שלנו בהיותנו בכיתה י"ב, כללה שיחות עם המחנך שלנו, בעיקר בשעת חינוך.

 

קראו עוד בערוץ היהדות :

 

הוא הספיק להעביר שיחה אחת בנושא, ויותר מזה כבר לא רציתי לשמוע. הוא רצה לשכנע אותנו שהעובדה שפחות או יותר מחצית מבנות המחזור הולכות להתגייס, היא לא פחות מטעות מרה. אז הוא השווה נערה שמתגייסת לגבר שמכה את אשתו! אלו האמירות ששמעתי בשמינית. ואם זה מזכיר לכם את נאום הרב יגאל לוינשטיין, זה לא במקרה.

 

כעסנו. נורא כעסנו. פנינו להנהלה. זה לא ממש עזר. הם הזדעזעו, הוא לא דיבר יותר על גיוס. אבל יד מכוונת לא הייתה שם. היה רק מה אסור, לא מה נכון, ולא מה ואיך לבחור. היה אפילו מורה אחד שאמר שכדאי שנעשה שירות לאומי ליד ישיבת הסדר טובה.

 

ואז התגייסתי

אז בדקתי גם אופציה של שירות לאומי. באחת הפעמים הרחקתי צפונה, מרחק נסיעה לא מבוטל, כדי לשבת מול רב מוכר שהוא ואשתו היו אחראים על השירות הלאומי אז בעיר. חמש דקות שיחה הביאו אותו להכריע שאני הולכת להתנדב בשירות הלאומי בחינוך מיוחד, כי זה מה שמתאים לי, לדעתו. זה לא שלא אהבתי לעזור, אבל לא זה היה התפקיד שעבורו הגעתי להתראיין. "אני מתנדבת בתחום בזמני החופשי באהבה רבה", ניסיתי להתריס ולחזור לשוחח על התפקיד שאותו רציתי למלא. זה לא עזר.

 

ואז התגייסתי. הגיוס היה מיד אחרי הבגרויות. קורס מדריכות שריון, בסיס מרוחק, שתי בנות דתיות. לא אחת היו לי שאלות, תהיות, התלבטויות, אבל לא היה לי "ליווי לחיילת הדתייה" - ולא ראשת מדרשה לדבר איתה. לא הלכתי למדרשה או למכינה. זה היה סוג של טאבו בתיכון שלנו לדבר על זה בכלל. בכל זאת, במדרשה לומדים גמרא. בנות לא לומדות גמרא.

 

אז למה בצר לי לא התקשרתי הביתה, או לצוות החינוך בתיכון? כי הפנו לנו גב. לכל הבנות שבחרו להתגייס. כי עשינו את האסור. למה לא אמרתי כלום כבר אז? דווקא אמרתי. היו לי שיחות עם כל מי שהסכים להקשיב, בעיקר עם האיש של אחת המורות שלי, שהיה היחיד להקשיב לי – שהרי אם הם קשובים לבנות שהלכו לצבא, יש בכך מתן לגיטימציה לשירות הצבאי.

 

קבלו את הבחירה של התלמידות שלכן

כמעט כל המנסים לשכנע בנות דתיות שלא להתגייס, מצביעים על כל הבעיות האפשריות בשירות הצבאי. יכולתי להצביע, כפי שעשו רבות ורבים באותה המידה, על הבעיות המתעוררות בשירות הלאומי, או הקשיים שבהם נתקלים בנים דתיים לצבא.

 

אבל לפני שאנחנו דנים ב"סכנות" הקיימות בשירות צבאי או לאומי, בואו נדבר על ערך הנתינה, בואו נדבר על השנה המיוחדת הזו, שבה אותה בוגרת תיכון תעבור תהליך עמוק של התבגרות. זה הזמן לדבר עם הבנות, ולא אליהן או מעליהן, על מה מתאים להן.

 

 (צילום: עפר גדנקן) (צילום: עפר גדנקן)
(צילום: עפר גדנקן)

 

תלמידות בנות 17-18 הן נשים צעירות, אינטליגנטיות, אמיצות, עם דעה משל עצמן, שלרוב כבר למדו קצת להכיר את עוצמותיהן ואת חולשותיהן. אם לא למדנו, אזי השנה הזו - שנת הי"ב - תפקידה להכין אותן, לא רק לבגרויות אלא גם לבגרות. לבחירה של מה שנכון ובריא להן מתוך מקום של העצמה, מתוך אמירה תורנית, וכזו שמוכנה לקבל אותן, ולתת להן את הגב הרוחני שיצטרכו בהמשך.

 

כן, תנו להן גב גם אם לא תבחרנה בדרך שאליה מכוונת האולפנה. מחנכות ומחנכים יקרים, לתמוך בבוגרות שלכן שפונות לשירות צבאי זו לא "הצדקה" של בחירתן, אלא קבלה שלכם את הבנות כפי שהן, כבוגרות. אני מאמינה בכן, נשים צעירות.

 

סיון לייב יעקבסון היא דוברת ארגון "קולך" - פורום נשים דתיות. שירתה כמדריכת שריון בבסיס האימונים בצאלים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עפר גדנקן
סיון לייב יעקבסון
צילום: עפר גדנקן
מומלצים