סירב להוסיף לבנו את שם האם בגלל "מזל רע"

אישה ביקשה מביהמ"ש להוסיף לבנה את שם משפחתו של בעלה הראשון, שהלך לעולמו שנים קודם לכן. האב טען שיש מנהג האוסר זאת. מה נקבע?

עו"ד דוד רוזןפורסם: 10.03.17 , 09:45

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של אם להוסיף לבנה, שנולד ממערכת יחסים קצרה, את שם המשפחה שהיא נושאת והיה של בעלה הראשון שהלך לעולמו כמה שנים קודם לכן. בכך דחתה השופטת קרן גיל את התנגדות אביו של הילד, שטען שהוספת השם תביא "מזל רע" משום שהמנוח מת צעיר.

את התביעה הגישה האם לפני כשנה. היא סיפרה שהיא אלמנה ואם לילד בן 7 מנישואיה הראשונים. שנים ספורות לאחר שבעלה נפטר היא הכירה את הנתבע, והם ניהלו קשר זוגי שממנו נולד בנם המשותף, כיום בן שנה וחצי. כשבנם היה בן כחצי שנה נפרדו בני הזוג ומאז הוא גר עמה ועם בנה מנישואיה הראשונים. בתביעה היא ביקשה להוסיף את שם משפחתה (של בעלה המנוח) לשמו של הילד המשותף, לצד שם משפחתו של הנתבע.

תביעה

ילדים שקיומם הוסתר על ידי האב תבעו ירושה

מערכת PsakDin

רכושו של גבר שהלך לעולמו הועבר לששת ילדיו. אלא שאז הגיעה פנייה מ-3 אחים שטענו: זה אבא שלנו, ונטש אותנו לפני עשורים. מה קבע ביהמ"ש?

ילדים שקיומם הוסתר על ידי האב תבעו ירושה

השופטת קרן גיל הזמינה תסקיר לבחינת שאלת טובת הקטין. העובדת הסוציאלית המליצה לדחות את בקשת האם ובמקום זאת להוסיף לילד, לאם ולבנה מנישואיה הראשונים את שם משפחת נעוריה. היא הסבירה שהוספת שם הנעורים לשמות המשפחה של הקטינים יוכל "לבטא באופן מציאותי את הזיקה שבין כל קטין לשני הוריו ואת הזיקה בין שני האחים".

שני הצדדים התנגדו להמלצה זו. התובעת טענה שהיא לא משתמשת בשם משפחת נעוריה יותר משמונה שנים והוא אינו חלק מזהותה. לדבריה, הוספת שם המשפחה של בעלה הראשון לשמו של הקטין תיטיב עמו ותשקף נכונה את זהותו וקשריו המשפחתיים. כמו כן, לנתבע לא ייגרם נזק כלשהו שכן היא לא מבקשת להסיר את שם משפחתו.

הנתבע טען מנגד שהמחשבה שבנו יישא שם משפחה של אדם זר שכלל לא הכיר ונפטר צעיר מדום לב גורמת לו "זעזוע עמוק". הוא הסביר שלפי ההלכה יש מנהג האוסר על הענקת שם של אדם שמת בגיל צעיר לילד, מחשש שמא יתלווה אליו מזלו הרע של הנפטר.

הוא הוסיף שהצדדים סיכמו מראש במהלך הריונה של התובעת שהילד יישא את שם משפחתו בלבד, וכך גם נכתב ב"טופס הכרה באבהות על ילד שנולד לאשה פנויה" שעליו חתמו בסמוך ללידה. על כך השיבה התובעת כי הסכימה לכך על רקע אמונתה שהם יוסיפו לחיות יחד כמשפחה, מה שלא התממש בפועל.

ואכן, למרות התסקיר והתנגדותו הנחרצת של הנתבע, השופטת גיל קיבלה את בקשת האם. היא קבעה שמאחר שהנסיבות השתנו והמערכת הזוגית בין הצדדים הסתיימה, אין מקום להיאחז בהסכמת האם בזמן הלידה ויש לכבד את רצונה הלגיטימי שהילד יישא גם את שם משפחתה.

עוד נקבע שהנתבע לא הוכיח שהוספת שם האם נוגדת את טובת הקטין. להיפך: כאשר הורי הילד לא נשואים וגם לא גרים יחד, טובתו מחייבת ששמו יביע זיקה לשני הוריו. היא הוסיפה שהמנהג ההלכתי אליו התייחס הנתבע מתייחס לשם פרטי ולא לשם משפחה.

השופטת הבהירה שמאחר שהילד גר עם אמו ואחיו למחצה יש חשיבות מוגברת ליצירת בסיס השתייכות משותף. כמו כן, אמנם לכאורה השם שאותו מבקשת התובעת להוסיף לילד "נעדר כל קשר שורשי אליו", אך זהו שמה הרשום שהפך זה מכבר לחלק אינטגרלי מזהותה.