ניר ברקת מדבר: "תושבי מזרח ירושלים רוצים לחיות בעיר מאוחדת"

ראש העיר ירושלים ניר ברקת ספג ביקורת חריפה במאבק נגד משרד האוצר על רקע תוספות תקציביות לעיר, אולם הצליח בסופו של דבר להביא את הכסף. במקביל, הוא מנהל קמפיין אינטנסיבי בתוך מפלגת הליכוד, פוקד מאות חברים ובונה מחנה. 

נתחיל בנושאים המדיניים. אתה מאמין שהשגרירות האמריקנית תעבור לירושלים?

"אני מאמין שזה יקרה, קודם כל כי זה חשוב, והממשל האמריקני, הנשיא האמריקני ואנשים נוספים שאיתם יש לי קשר די רציף, מתכוונים לעמוד במילה שלהם. אני מאמין שזה יהיה בשלבים, כי להעביר את כל השגרירות במכה אחת זה דבר שלוקח זמן, וכולי תקווה ואמונה שלקראת חודש מאי זה יקרה".

קיבלת התחייבות מדינית מצד ישראל או האמריקנים לגבי ההעברה בחודשים הקרובים?

"לא, אבל אני מדבר עם האנשים. הייתי שם מיד אחרי הבחירות, השבוע נפגשתי עם כמה אנשים שהגיעו לכאן לבחון את החלופות השונות וכמובן הבעתי את תמיכתי הנלהבת במהלך. זה הדבר הנכון לעשות, זה המקום היחיד בעולם שלארה"ב אין את השגרירות בבירה שהם מכירים".

המהלך עלול לגרור אלימות. האם המחיר שווה את זה?

"קודם כל סבב האלימות האחרון שמדינת ישראל חוותה היה ללא סיבה בכלל. ואם נתחיל להתרגש בכל פעם שמאיימים עלינו ולא נעשה את הצעדים הנכונים זה לא יביא אותנו לשום מקום. המדינה צריכה לעשות את הדברים הנכונים ואם יש אויבים שמאיימים, הם ישלמו את המחיר".

גם במחיר שיתחילו מהומות ברחובות?

"ראשית, אני לא מאמין שיהיו מהומות ברחובות. מדינת ישראל לא היתה קמה אם בכל פעם שהיו מאיימים עלינו לא היינו עושים את הדבר הנכון. שנית, מדובר על באמריקנים שצריכים לעשות את הצעד. הם כבר קיבלו את ההחלטה לפני יותר מעשרים שנה, רק שבכל חצי שנה זה מתעכב, ואני מאמין ומקווה שבחודש מאי הקרוב טראמפ לא ידחה את המהלך פעם נוספת".

ברקת באולפן. "מאמין שבמאי טראמפ לא ידחה שוב את העברת השגרירות"(צילום: ירון ברנר)

ראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי הממשלה מתהדרים בבנייה האינטנסיבית בירושלים. האם מדובר באמת במשהו חדש?

"בשנים האחרונות ירושלים מייצרת יותר יחידות דיור חדשות מכל עיר אחרת. אני מאמין שעכשיו יש לנו חלון הזדמנות גדול, וכעת בשנת ה-50 לאיחודה של ירושלים אני מקווה לדחוף עשרות אלפי יחידות דיור נוספות. חלקן מבשילות ומצריכות דחיפה מהמדינה, חלקן בתכנון מתקדם, אך הבשורה שלנו לקראת ציון האיחוד היא לנצל את חלון ההזדמנויות".

יש אישור אמריקני למהלך הזה?

"האמריקנים כפי ששמעתי לא מתנגדים. אפילו לבנייה בגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון לא שמעתי התנגדות".

הם גמגמו קצת לאחרונה.

"לא בירושלים".

דווקא בשנות כהונתך לא בונים מספיק בירושלים.

"אני תמיד רוצה יותר. נכון שהיו גמגומים בשיווק ברמת המדינה".

זה לא בלוף? הצהרות בנייה במקום פרויקטים שמגיעים לשלבים סופיים.

"קודם כל בירושלים אין תור בוועדה מקומית. כל בעל קרקע שרוצה לבנות - אנחנו מעודדים. שנית, בפועל - ירושלים יצרה בשנים האחרונות יותר פתרונות דיור מבערים אחרות. אנחנו מובילים בהתחדשות עירונית שהיא קריטית לעיר ותיקה".

אז מי תוקע את הבנייה? הממשלה? ראש הממשלה? חשש מדיני?

"אז ככה, בפרטי אנחנו מובילים מהלך שהוא לא תלוי בכלום, מתקדם יפה. בהתחדשות עירונית אנחנו לא תלויים ומתקדמים מצוין. בשיווקים של קרקע בבעלות מדינה, היו בעבר גמגומים, אני תקווה ואמונה שעכשיו כשהוסר, שהתחלף השלטון האמריקאי, ששמונה שנים הקשה ידו על ממשלת ישראל, אני מאמין שעכשיו הממשלה תוכל לשחרר יותר יחידות דיור ולנו בירושלים, זו חד משמעית בשורה טובה".

ממשל טראמפ אמר חד משמעית לא להפתיע אותם. מניין הבטחון שהדברים באמת הולכים להשתנות עכשיו?

"אני יודע שיש שיח משותף לממשלה ולאמריקאים, נושא הבניה בירושלים אינו שנוי במחלוקת, בוודאי במדינת ישראל ואני מאמין גם מול האמריקאים. הם מבינים את הצורך, הם מבינים את החשיבות. אני לא רואה אותם שמים לנו ברקסים כפי שהיה בממשל אובמה".

מדוע אתה מתעקש להיות ראש העיר בשועפט? מדוע לא לשמור על ירושלים יהודית?

"קודם כל אני מתייחס לכל תושבי ירושלים כולם בשיוויון והתפקיד שלי כראש עיריית ירושלים לשדרג את השירותים, לפתח את העיר".

אבל אתה רוצה להיות ראש העיר שלהם?

"אני ראש עיריית ירושלים המאוחדת והמאחדת של כל תושבי ירושלים, לא עושה הבחנה, וכך גם כתוב בתורה, ירושלים לטובת העניין צריכה להתפתח לכלל תושביה. ומה שעשינו בשמונה שנים האחרונות זו תנופה מאוד גדולה של צמצום פערים במזרח ירושלים ואני אפתיע אותך שכל הנהלת העיר, כל מועצת העיר מסכימה שצריך לעשות יותר ואנחנו עושים יותר כל השנה".

מבחינתך, מזרח ירושלים זו ירושלים? אתה רוצה שהפלסטינים האלה במאות אלפים יהיו חלק מהתושבי של ירושלים?

"חד משמעית".

למה?

"קודם כל כי הם ירושלמים. וירושלים באידיאולוגיה ובפרקטיקה חייבת להיות עיר מאוחדת. אין תחליף. אגב כשאני מדבר עם התושבים הערבים בירושלים, זה אנשים לא יודעים, אם לפני שבע שמונה שנים, 34 אחוז מתושבי מזרח העיר, הערבים, רצו לחיות בעיר מאוחדת. היה רוב קטן, כי שליש אדיש, שנה שעברה 52 אחוז מתושבי מזרח העיר רוצים לחיות בעיר מאוחדת".

ויבחרו ראש עיר ערבי, פלסטיני?

"מה פתאום? א' רובם יבחרו את הראש עיר הכי טוב. אגב, זה קרה בפועל, התושבים הערבים שבחרו, רובם בחרו בי".

תושבי שועפט הם ירושלמים בתפיסה שלך?

"כן, ודאי. יש להם תעודת תושב, הם נמצאים, לומדים בבתי הספר ירושלמים, בכלכלת העיר, חלקם עובדים בהדסה, חלקם עובדים בבתי מלון".

אתה מתחמק מהשאלה המהותית, איזו סוג של ירושלים אנחנו רוצים? יהודית או כזאת שיש לה סכנה להפוך לפלסטינית?

"זה פולקלור של השמאל, ששמעתי כמה פעמים. זה לא מחזיק מים. תראו, תושבי מזרח העיר רוצים לחיות בעיר מאוחדת, הם מבינים בדיוק מה טוב להם, הם רואים במזרח התיכון שהתושבים הערבים של מדינת ישראל, האזרחים במדינת ישראל, מצבם הכי טוב במזרח התיכון וככל שאנשים יותר שונאים את ישראל, ראה את החמאס בעזה, את חיזבאללה בלבנון או דאעש בסוריה, ככל שהם יותר שונאים אותנו מצבם יותר גרוע. אני יודע, כשמסתובב בשכונות במזרח ירושלים אתה רואה שינוי ניכר במגמה. דוגמה טובה לכך זו כמות התלמידים שבוחרים ללמוד בגרות ישראלית. קפצנו ממאות לפני שמונה שנים ל-5,000 השנה. רק בשבוע שעבר ישבתי בשועפט עם תריסר מנהלי בתי ספר ערבים שמלמדים בגרות ישראלית במזרח ירושלים, אנחנו רואים ביקוש של 40 אלף תושבים, יש לנו אתגרים אדירים בנושא הזה, אני מאוד אופטימי לגבי היכולת שלנו לשפר ולשדרג את ירושלים כמכלול".

בוא נדבר על הנושא הפוליטי. אתה מסייר המון בשטח, אתה פוקד לא מעט אנשים אבל אתה לא מצהיר מה הכוונות שלך. תסביר לאן פניך.

"קודם כל הצטרפתי לבית חם, בית הליכוד. בלי לבקש כלום. באתי בקומת הרצפה, פוקד אנשים חדשים ולא פחות חשוב, יושב ונפגש עם הליכודניקים הוותיקים. הליכוד זה בית מקסים, זה בית הראשון במחנה הלאומי".

אבל זו לא פעילות פנאי בשבילך, יש כנראה מטרה בסוף הדרך.

"חד משמעית, שורה תחתונה - אני אמרתי שבירושלים אעשה בין שתיים לשלוש קדנציות, לא חוזר בי. אם אעשה קדנציה שלישית, אקבל החלטה תוך שנה. אבל בכל מקרה אחרי זה אני לא חוזר לעסקים, החלטתי שאני את ניסיון חיי בירושלים רוצה להביא גם לרמה הלאומית. יש לא מעט ניסיון, אני יזם".

אז מה אתה רוצה, להתמודד בליכוד, בפריימריז הקרובים או הבאים לכנסת?

"לפני 15 שנה עזבתי את כל עסקיי, יצאתי לפנסיה, הקדשתי את חיי לירושלים. עבורי זו משימת חיים. כשאסיים את תפקידי בירושלים אני אשמח לקחת את הניסיון הזה כיזם, כאיש עסקים שחושב מחוץ לקופסה, לקחת את כל הניסיון הזה לרמה הלאומית בשמחה רבה".

"משימת חיי זה ירושלים". ברקת באולפן(צילום: ירון ברנר)

היית בקדימה בעבר, היא התרסקה, עכשיו עברת לליכוד, האם תתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד?

"קודם כל אני לא אתמודד מול נתניהו, אני חושב שהוא ראש ממשלה טוב מאוד, הוא עושה עבודה טובה, אני אסייע ככל שאוכל לו ולליכוד".

כמה כסף אתה משקיע מכספך כדי לפקוד אנשים?

"לא סופר. אגב, אני קורא להם להתפקד לליכוד".

אתה מתעסק המון בזה - לוקח סיורים, אוטובוסים, ארוחות צהריים.

"אני נחוש ורציני בכל דבר שאני עושה בחיים, אני נחוש ורציני ותודה לאל, לשמחתי הרבה, ירושלים שינתה כיוון. אני נחוש להיכנס ולקחת את ניסיון חיי לתוך הליכוד".

כן אבל זה עולה הרבה כסף שאתה משקיע מכיסך.

"אז מה? לא הבנתי מה הבעיה. בשמחה. באהבה".

יש פער מאוד גדול בין ההצהרות שלך לבין מה שאתה עושה בפועל, איך הדברים האלה מתיישבים? אתה מבלה המון זמן בפעילות פוליטית בליכוד, וההצהרות הן כביכול כלליות.

"לא נכון, אני למעלה מ-85 אחוז מזמני משקיע בעיר ירושלים ואגב כל ראשי הערים במדינה שיש להם השתייכות מפלגתית כזו או אחרת גם משקיעים בבסיס, בשותפויות. אני נפגש עם ראשי ערים, עם חברי כנסת. רוב זמני ומרצי גם כשאני נפגש איתם מוקדש לנושא ירושלים".

אתה יודע מה אומרים היריבים שלך בליכוד, שאתה קונה את הפעילים האלה בארוחות צהריים יוקרתיות, בבקבוקי יין, באוטובוסים ממוזגים. זה נכון?

"אתה מזלזל באינטליגנציה של הליכודניקים?".

חס וחלילה, אני רק שואל אם זה נכון.

"אני למדתי דבר אחד מקסים על ליכודניקים - הם אנשי שטח, הם יודעים לקרוא אותך דרך העיניים מה אתה מתכוון, האם הם אוהבים, לא אוהבים. הם רוצים לראות את המעשים".

אבל אתה לא מכחיש שאתה מפנק אותם מדי פעם?

"לא, מה פתאום? אני ממש לא מכחיש. אני יודע לקבל אורחים ואני יודע לייצר שותפויות, ואני יודע לייצר חברים, אני אוהב אנשים, תן לי אנשים, כראש עיר הדבר שאני הכי אוהב להסתובב בבתי הספר כמחזיק תיק חינוך, להסתובב בשטח".

אתה אומר - יעלה כמה שיעלה, העיקר שיהיה טוב וחמים. אתה לא סופר כמה אתה משקיע בזה.

"אנחנו אנשים אחראיים, אני איש אחראי, מודד ובוחן את מעשיי, ובקונטקסט של לייצר חברים, בשמחה רבה".

אבל יש לך יתרון אדיר שיש לך הרבה מאוד כסף ביחס למועמדים אחרים.

"קודם כל אני לא מועמד. אני הצטרפתי לליכוד".

כוונותיך הפוליטיות, כפי שאתה מתאר אותן.

"אני, תודה לאל, מרשה לעצמי לעבוד בשקל לשנה, זה ברכה שקיבלתי מאבא שלי, לא מתבייש בזה. לטובת העניין אני ממוקד בעשייה, לא מבקש טובות מאף אחד, לא צריך עזרה מאף אחד, באתי לתת את כל כולי לירושלים ולמדינה ועכשיו לליכוד".

יש הרבה פוליטיקאים למרבה הצער שנחקרים על מיני דברים שקשורים לכסף, לכן אנחנו סקרנים לדעת כמה עולה הקמפיין של ניר ברקת בדרך לצמרת הלאומית?

"אני לא מנהל קמפיין, אני מנהל תהליך של התפקדויות, של הכרויות".

אתה יודע כמה זה עולה לך?

"כל חבר ליכוד יש לו פעילות כזו או אחרת. לכל אחד, כל ראש עיר, חבר כנסת, כל פעיל ליכוד מייצר, היום בערב אני מתארח אצל מישהו. אז מה, לא להתארח? לא לארח? מארחים, מתארחים, זה חלק מהחיים בתוך מפלגה, לא רק הליכוד, כל המפלגות, זה א'-ב' ואני אגב מאוד שמח בכך. אפרופו מעטפות סיפורים ועניינים, אני יכול לבשר לך שעוד לא נולד הטמבל שינסה לשחד אותי. אז תודה לאל אני ישן טוב בלילה בדברים האלה".

יריביך אומרים שאתה לא משוחד, אתה אולי מפנק בפוליטיקה כמו שאומרים.

"כל הפעולות שלי, חלילה, לפי החוק".

אז למה אתה לא יכול להגיד מה העלות?

"אני לא יודע, אני לא נכנס לזה בכלל".

ירושלים היא עדיין עיר עניה, צעירים בורחים ממנה. מה אנחנו אמורים להבין, החרדים השתלטו?

"קודם כל זה פולקלור, לפעמים חצי אמת יותר גרוע משקר. ירושלים צומחת כל שנה ב-17 אלף תושבים. הפרופורציה של הצמיחה היא פחות או יותר אחידה, בין הציבור החילוני, הדתי לאומי, החרדי והערבי. ירושלים היום צומחת. שואלים אותי איך זה יכול להיות, כתוב שיש הגירה שלילית. נכון ש-7,000 עוזבים, אבל העיר צומחת ב-17 אלף. והצמיחה היא פרופורציונית. כמות הצעירים שנשארים בירושלים היא חסרת תקדים. מאז שאני נכנסתי בדיוק בגלל הסיבות האלה, מ-2001 כשבירושלים היו 64 אלף תלמידים בזרם החילוני והדתי לאומי, ב-2008 כשנכנסתי היו 58 אלף, היתה צניחה של 12 אחוז. היום יש יותר תלמידים, אנחנו היום 65 אלף תלמידים. יש גידולים ניכרים בזרמים, אנחנו פותחים גני ילדים חדשים בזרם החילוני והדתי לאומי כל שנה, בקצבים שהעיר לא הכירה בעבר".

אז בלמת את ההתחרדות של ירושלים? 

"זה לא עניין של התחרדות. היום אני יודע לקדם את החרדים בשכונות החרדיות ואת החילונים והדתיים לאומיים בשכונות הדתיות והחילוניות ולקדם את הערבים, כולם ילדינו. יש פה איזשהו פולקלור שכל אחד מנסה לנצח, אני לא בענייני לנצח".

אז למה אומרים עליך שאתה שפוט של החרדים? לא מזמן הייתה שביתה, כל העיר הושבתה אבל החרדים המשיכו לקבל שירותים.

"החרדים אומרים שאני שפוט של החילונים, הערבים אומרים שפוט של היהודים, היהודים שפוט של הערבים. כולם ילדיי.

אתה שפוט של ירושלים.

"אני מחויב לירושלים. משימת חיי זה ירושלים. אני מנסה לראות איך אפשר לקדם, ובירושלים צריכים לקדם את כולם, זה האתגר וזה בפועל מה שאני עושה".

אתה שלם עם השביתה? זה נראה כאילו הובילו אותך לשם יועצים.

"מה פתאום? תקשיבו, בתקציב המדינה כתוב 500 מיליון שקל ירושלים, ומה לא עשיתי לפני? ניסיתי לתקשר ולדבר ורצנו בכנסת. עשיתי הכול בשביל שלא לצאת למלחמה".

ועדיין זה נראה כמו איזה מהלך כושל של יחצ"נים.

"מה זה קשור ליחצ"נים? אני מדבר על כך שאספתי את המינהלים הקהילתיים, את ההסתדרות, ארגון העובדים".

כן, אבל התחושה שעלתה שמדובר בכלל בעניין שירד לפסים אישיים עם שר האוצר, קמפיין בכל העיר נגד שר האוצר באופן אישי, שלטי חוצות ודברים מהסוג הזה שבדרך כלל לא ראינו, זה נראה אישי

"את יודעת איזה קטסטרופה היה אם היינו נשארים בתקציב הזה? אם מבינים שמדובר על ללכת אחורה שני צעדים ולפטר אלפי עובדים? על זה נלחמתי. הפוך, אנשים אומרים לי ניר, שילמת מחיר אישי, כי היה זבל ברחובות. אני בשביל ירושלים מוכן לשלם מחירים אישיים והעובדה היא שבסוף קיבלנו תקציב ואתמול העברנו אותו בוועדת הכספים ובשבוע הבא במועצה, שהוא כן לוקח את ירושלים צעד וחצי שני צעדים קדימה".

אז אתה אומר שכופפת את שר האוצר?

"לא. ירושלים ניצחה. היום יש לה תקציב, אגב אני רוצה להזכיר שיצאנו למאבק הזה כל החברה האזרחית בירושלים, בשביל לקבל תקציב ראוי, בשביל לא ללכת אחורה. ראש הממשלה בנימין נתניהו נרתם והפתרון שהונח בסוף על השולחן הוא פתרון שמשלב את ממשלת ישראל עם שרים נוספים שעזרו לנו, יחד עם שר האוצר, והתקציב של 700 מיליון שקל זה כבר תקציב שמאפשר לנו להתקדם קדימה".

אז לא לקחת את התושבים כבני ערובה במאבק האישי שלך מול כחלון?

"מה אישי פה? אני מדבר פה על תקציב העיר ירושלים, לא תקציב בחירות של ניר ברקת".

גם היו שיחות - אתה כן נפגש איתי, לא נפגש איתי, זה מזמן הפך לשיח אישי.

"כן, אבל אני מוכן לבוא לפגוש את שר האוצר בכל הזדמנות, בכל שעה. זה שהוא עדיין לא נפגש איתי שנתיים אחרי, אתם צריכים לשאול אותו. אבל אני בשביל ירושלים, המלחמה היא לתקציב עיריית ירושלים, שותפים שלי, הנהלת העיר כמכלול, וכל החברה האזרחית".

אבל אולי מדובר במצב שהגעתם אליו בגלל ניהול כושל? הרבה מאוד מיליארדים יש בעירייה הזאת.

"אתה יודע שעד המאבק קיבלנו שבחים, אחרי המאבק אנחנו מקבלים שבחים, ותוך כדי המאבק נאמרו כל מיני דברים שאומרים במהלך קמפיין. בשורה התחתונה אני מאוד מאוד גאה בצורה שהעיר שלנו מנוהלת, בהישגים שלנו בשמונה שנים האחרונות, בתשתיות, בכל נושא ועניין. ותושבי העיר, כל תושבי המדינה יודעים שקורים דברים טובים בירושלים. לשמחתי הרבה זה ימשיך גם השנה".

אתה אומר ששר האוצר לא נפגש איתך שנתיים, מה זה אומר, שכחלון לא סופר אותך?

"זה תשאלו אותו, אני מבחינתי אין לי שום בעיה מול שר האוצר".

אבל יש שם איזו בעיה, מה הבעיה?

"אני מציע לשאול אותו, לא אותי. אני אין לי שום בעיה לא עם שר האוצר ולא עם האוצר".

זה עניין משפחתי?

"אני לא יודע, אני מקווה שזה מאחורינו, אני מקווה שיש לנו עכשיו הזדמנות כי בסוף כן קיבלנו את הסיוע של האוצר ואני רוצה להודות לשר האוצר. תמיד אמרתי שאני מאוד ענייני. כשיסייעו לעיר ירושלים...".

אנחנו שואלים על שר האוצר, האם אתה חושב שהוא לא ענייני?

"אני יודע לומר שנכון להיום קיבלנו מענה ואני מודה לו".

אגב, מי מימן את הקמפיין שיצא נגדו?

"זה לא היה נגדו. הקמפיין הזה לא היה נגדו".

"שר האוצר שוכח ומזניח את ירושלים".

"את מדברת על שנה שעברה".

מי מימן את זה?

"עיריית ירושלים והנהלת העיר, הם אלה שמממנים קמפיינים. אגב, זכותנו, זכותה של עיריה שהיא מרגישה שעושים לה עוול לצאת ולהיאבק למען התושבים. הרי בשביל מי המאבק, מי יקבל בסוף את ה-200 מיליון שקל שקיבלנו מהמדינה? תושבי ירושלים, כולם כמכלול. זה לטובת תושבי ירושלים, לא נעים שיוצאים למלחמה אבל אם לא יוצאים למלחמה אז המצב היה יותר גרוע".

בתחום התחבורתי יש המון פקקים, המון שעות בכבישים. מה נעשה למען התושבים?

"העיר ירושלים הכי מתקדמת בארץ בתכנון וביצוע תחבורה ציבורית. אני רוצה להזכיר לך שסיימנו קו ראשון של הרכבת, אנחנו נכנסים לתכנון וביצוע של שני קווים נוספים. כביש מהיר, רכבת מהירה לירושלים, אנחנו מדברים על מאסה של פעילויות שעשינו בתוך העיר ירושלים, זו הזדמנות מצוינת להודות גם לראש הממשלה שמתעדף את נושא התשתיות וגם לשר כץ, שר תחבורה שיד ביד עוזר לנו להניח תשתית בהיקפים של 30 מיליארדי שקלים בירושלים. הכל מתוכנן קדימה בצורה ראויה".

עומדים מלא זמן בכניסה, ומלא זמן ביציאה, אז על מה אתה מודה בדיוק?

"קודם כל בדרך אל ירושלים אני תקווה שבקרוב ייפתחו שלושת המסלולים, גם זה ישתפר. בוודאי שכל התשתיות כבישים בתוך העיר. להרים תשתיות של רכבות קלות, עוד שני קווים ועוד שתי שלוחות".

אבל אתה מודע לזה שהכניסה לעיר שלך היא סיוט. לא רק זה, השאלה גם מי אשם בזה.

"תראו, זה מחוץ לירושלים, זה לא באחריותנו אבל אני מקווה...".

תגיד לנו מי אשם שנוכל לפנות אליו.

"זו תקופה זמנית, אני תקווה שנתגבר על התקופה הזמנית הזאת ובעוד כחצי שנה, אולי אפילו פחות, ייפתחו שלושה נתיבים ואנחנו נזכור שהתהליך הזה הוא תהליך של בנייה, אין מה לעשות".

אתה אומר שתוך שנה תקבל החלטה לגבי העתיד האישי שלך, אתה רוצה להיות שר ואם כן, איזה?

"קודם כל יש סבירות שאני עוד קדנציה ראש עיריית ירושלים. ולא, הצד החזק שלי זה צד ביצועי. אז אני באופן טבעי אשאף לעשות תפקיד ביצועי בליכוד אבל שוב אני אומר".

תן לנו את השם, שר לענייני...? אולי שר לעניני ירושלים?

"זה לא על סדר יומי, אני ברצינות שוקל לרוץ לעוד קדנציה בירושלים".

יש דיל עם זאב אלקין בעניין הזה?

"איזה דיל?".

שהוא יעביר לך את התמיכה שלו בפריימריז ואתה תתמוך בו כראש העיריה הבא אחריך?

"חוץ מתמיכתי בראש הממשלה נתניהו, אין לי דיל עם אף אחד. גם עם ראש הממשלה אין לי שום דיל".

מפחדים ממך בליכוד?

"אני לא חושב, אני חושב שהם מצפים לי".

הבכירים.

"אני מרגיש שהם מנסים כל אחד בדרך אחרת לייצר שיתופי פעולה, באופן טבעי כולם יודעים שצפוף בצמרת הליכוד אבל אני תפיסת עולמי היא שיתופית, אני איש שמנהל קואליציה רחבה, אני בא מההייטק, בהייטק ובעסקים אתה יודע שמקסימום שותפויות יביא לך את התוצאה הטובה ביותר".