שתף קטע נבחר

שופטת נגד תרכובות ברום: 'הפגנת כוח אסורה'

בתגובה לעיצומים שהפעילו עובדים במתקן של החברה, סירבה ההנהלה להחזיר אותם עד שיתחייבו לא לעשות זאת בעתיד. הנושא הגיע לבית הדין לעבודה

בית הדין האזורי בבאר שבע נזף לאחרונה בהנהלת חברת "תרכובות ברום", שמנעה מעובדיה לחזור מעיצומים שהפעילו, עד שיבטיחו לא לשבות עוד בעתיד. השופט יעל אנגלברג-שהם קבעה שמדובר ב"השבתה התקפית" אסורה, וחייבה את ההנהלה לשלם לעובדים שכר על תקופת העיצומים.

 

"תרכובות ברום" עוסקת בייצור מוצרים לתעשייה וחקלאות. באחד ממתקני התחזוקה שלה, המכונה "מתקן 890", מועסקים 11 עובדים. בנובמבר 2014 הודיעה הנהלת החברה לראש צוות המתקן על העברתו מתפקידו. ועד העובדים דרש לבטל את ההחלטה וטען שהתקבלה שלא כדין. ההנהלה לא הסכימה, וגם סירבה להפעיל את המנגנון ליישוב מחלוקות הקבוע בהסכם הקיבוצי. לכן הורה הוועד לעובדי המתקן לפתוח בעיצומים שבמסגרתם הושבתה חלק מפעילות המתקן.

 

כשבוע לאחר מכן הודיע יו"ר הוועד להנהלה שהעיצומים הופסקו ועובדי המתקן התייצבו לעבודה מלאה. אבל ההנהלה סירבה לאפשר להם לשוב לעובד, והתנתה את חזרתם בחתימה על התחייבות שלא לבצע עיצומים בזמן שיש פעילות תחזוקה במתקן, אלא רק ב"זמנים שבין עבודה לעבודה".

 

בנסיבות אלה פנתה ההסתדרות בשם העובדים לבית הדין לעבודה בבקשה להצהיר שדרישת ההנהלה אינה חוקית. כבר בתחילת ההליך הגיעו הצדדים להסכמה שהעובדים ישובו באופן מיידי, ובית הדין נדרש להכריע רק בשאלה אם הם זכאים לשכר עבור תקופת ההשבתה (שארכה כחודש ימים).

 

ההסתדרות טענה שההנהלה נקטה השבתה התקפית ומנגד, החברה טענה שביקשה מהוועד להתחייב לתת לה התראה של 24 שעות לפני נקיטה חוזרת של עיצומים, אך הוא סירב. בכך, לשיטתה, שמרה נציגות העובדים על זכותה לחזור ולשבות בכל רגע נתון. היא הוסיפה שסירובה לקבל עבודה חלקית היה לגיטימי על רקע הסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בהפסקה פתאומית של הפעילות במתקן.

 

על כך השיבה ההסתדרות שסירובה של ההנהלה לאפשר לעובדים לשוב לא נבע משיקולי בטיחות או אקולוגיה, אלא מרצון להעניש אותם על העיצומים הלגיטימיים והסבירים שנקטו וכדי לשדר מסר מאיים לעובדים אחרים בחברה.

 

ואכן, השופטת יעל אנגלברג-שהם דחתה את עמדת החברה וקבעה שהיא נקטה "השבתה התקפית" אסורה. לדבריה, שמירה על זכותם של העובדים לנקוט עיצומים עתידיים אינה בגדר חזרה ל"עבודה חלקית" כפי שטענה החברה. היא הבהירה כי משעה שהוועד הצהיר שהעובדים שבים לעבודה מלאה וסדירה, לא הייתה הצדקה להשבתה מצד ההנהלה. "דרישת המשיבה היא למעשה הטלת מגבלות על זכות השביתה העתידית", כתבה.

 

כמו כן, השופטת אנגלברג-שהם קבעה שאין בסיס לטענת החברה בדבר סכנה בטיחותית ואקולוגית במקרה של נטישה פתאומית של עובדים, בין היתר מאחר שהמתקן פועל רק בשעות הבוקר ואין בו נוכחות של עובדים 24 שעות ביממה.

 

ביסוד ההשבתה עמדו "שיקולים אחרים וזרים", קבעה השופטת, וציינה שמדובר היה בהפגנת כוח במסגרת מאבקי הצדדים. לפיכך נקבע כי החברה חייבת לשלם את שכרם המלא של עובדי המתקן לתקופת ההשבתה.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המבקשות: עו"ד אדר מוסל, עו"ד אלעד מורג, עו"ד ירון לסטרל, עו"ד שירי שלו
  • ב"כ המשיבה: עו"ד יעקב מלשקביץ, עו"ד אילה פלזנטל דברת
  • עו"ד איתן בוירסקי עוסק בדיני עבודה
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים