עשו טובה, אל תייעצו לחברים שלכם להיפרד
כולנו רוצים שהחברים הטובים שלנו יהיו מאושרים ושתהיה להם זוגיות בריאה ויציבה, אלא שבענייני זוגיות, מוטב שנשמור על ניטרליות ונמנע מהבעת דעה נחרצת
"האם כדאי לי להיפרד ממנו?", היא שאלה שפוקדת לא מעט אנשים, ולא רק נשים. לא פעם שמעתי גבר אומר לחבר שלו שלדעתו כדאי לו להיפרד מבת הזוג שלו, או מישהי שאומרת לחברה שלה: "הוא לא מתאים לך. כדאי לכם לחתוך". כמובן שאותם יועצים מתכוונים לטוב (לפחות במרבית המקרים), הרי הם בסך הכל רוצים שחבריהם יהיו מאושרים ובזוגיות בריאה, אך האם זה נכון שהם יביעו את דעתם על אותה זוגיות, או שמא עדיף להיות ניטרליים במצבים כאלה?
קחו למשל את המקרה של מיטל, צעירונת בת 29 ממרכז הארץ. מיטל היתה בזוגיות רצינית עם קסם של בחור בשנות ה-30 המוקדמות לחייו. כעבור חצי שנה הם עברו לגור יחד, וכמה חודשים אחר כך הוא הציע לה נישואין. חברתה הטובה ביותר של מיטל, זו שהיתה כמו אחות עבורה עוד מהילדות, לא אהבה את הקשר ביניהם. כשמיטל התייעצה איתה אם כדאי לה להיענות להצעת הנישואין, היא השיבה שלדעתה הוא לא הבחור הנכון עבורה. "הוא חמוד ומקסים, אבל לדעתי את כבויה מאז שאת איתו", אמרה לה והוסיפה: "את כבר לא יוצאת, לא מבלה, זה כאילו שאת כל הזמן בצל שלו".
אני מבינה למה היא חשבה כך. מיטל היתה פעם חיית מסיבות, תמיד היתה יוצאת ומבלה, ומאז שהיא הכירה את חבר שלה, היא הפכה להיות טיפוס ביתי יותר. חברה שלה פירשה את השינוי ההתנהגותי לרעה, כאילו שהחבר גורם לה להיות כבויה, אבל האמת היא שסגנון החיים החדש הזה של רוגע ושלווה, התאים לה בול. היא כבר היתה כמעט בת 30 ומאסה בחיי הלילה. היא הרגישה שהגיעה למנוחה ולנחלה, ונהנתה להעביר את הערבים שלה ברוגע עם החבר שלה מול הטלוויזיה. אך בגלל שהיא כל כך העריכה את דעתה של חברתה הטובה, היא נלחצה והחלה לחשוב שהיא תעשה טעות איומה אם היא תתמסד עם חבר שלה.
"פעם באמת הייתי בליינית, ומאז שאני איתו, אני כמו סבתא! אני צריכה מישהו תוסס כמוני שיאהב את החיים", חשבה פתאום והחליטה להיפרד מהחבר ולחפש מישהו שיותר דומה לה באופי. התמזל מזלה ותוך שנה היא כבר הכירה מישהו, גם הוא חיית מסיבות, אחד שאוהב לטרוף את החיים. החודשים הראשונים שלהם היו סוערים, מלאי התרגשות והנאה, אבל אחר כך היא התחילה להרגיש שזה יותר מדי בשבילה, שהיא צריכה קצת שקט ושהיא תשושה מכל האקשן. לאט-לאט היא הבינה שהיא בעצם צריכה מישהו שקט שיאזן אותה, ושהבחור שהיתה איתו בהתחלה היה בדיוק עבורה. אלא שהיה זה כבר מאוחר מדי, כי מאז שהם נפרדו הוא נכנס לזוגיות רצינית עם מישהי חדשה. מיטל לא האמינה שזה קורה לה. היא כעסה על חברתה שגרמה לה להיפרד ממנו, ומבחינתה היא הפסידה גם את אהבת חייה וגם את חברתה הטובה ביותר.
בדיוק בגלל סיפורים כאלה (ויש יותר מדי דוגמאות), אני חושבת שלא כדאי לייעץ לחברים אם כדאי להם להיפרד או לא. גם אם שואלים אתכם באופן ישיר, אל תתנו תשובה ישירה. למה? נניח ותמליצו להיפרד, ואז הפרידה תתגלה כטעות. את מי יאשימו במקרה כזה? אתכם, כמובן. ונניח ותמליצו לא להיפרד, וכעבור תקופה חבריכם יגידו שזה היה בזבוז זמן ושחבל שהם לא נפרדו כבר אז, אני מבטיחה לכם שאתם לא תרגישו בנוח בכלל עם ההמלצה שלכם. מצד שני, גם אי-אפשר להישאר אדישים לגמרי.
אז מה כן כדאי לעשות? לשקף לחבריכם את המציאות, לציין עובדות, לשאול שאלות מכוונות, כמו לדוגמה: "האם אתה רואה את עצמך איתה בעוד 20 שנה?", "האם את יכולה לחיות עם המגרעות שלו?", ושאלות דומות שמטרתן לברר אם יש עתיד לקשר. וחוץ מזה, מאוד חשוב שתהיו שם בשביל החברים שלכם, תעודדו, תתמכו, אבל תימנעו מלהביע דעה נחרצת, למעט במקרים קיצוניים כמו: אלימות, התמכרויות למיניהן, התנהגויות לא נורמטיביות, שתלטנות יתר וכדומה. במקרים האלה, חד-משמעית צריך לומר לחברים שלכם להיפרד, כי הם כנראה עיוורים למציאות. לסיכום, אם חבר שלכם שואל אתכם אם כדאי לו להיפרד, היו מהאו"ם ואל תביעו דעה נחרצת. כן תהיו שם עבורו, תתמכו בו תעזרו לו להגיע להחלטה הטובה ביותר.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
