תאונת עבודה: הרימה משא וקרעה את רשתית העין
קצרת רואי שעבדה בחנות נעליים סבלה מהיפרדות רשתית שלטענתה נגרמה מנשיאת קופסאות. בית הדין קיבל את תביעתה נגד הביטוח הלאומי
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה עובדת בחנות נעליים, שסבלה מקרע ברשתית עקב הרמת קופסאות כבדות, והורה לביטוח הלאומי להכיר בה כנפגעת עבודה.
במחלוקת בין שני מומחים שמינה בית הדין העדיפה השופטת אריאלה גילצר-כץ את חוות דעתו של זה שתמך בגרסת העובדת.
השופטת גילצר-כץ מינתה רופא מומחה לצורך הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי והוא גרס שהמחקרים מצביעים על סיכון מוגבר להיפרדות רשתית אצל קצרי רואי, שעולה לאחר הרמת משאות כבדים לאורך זמן. בהיעדר נתונים על מאמץ פיזי מתמשך, מסקנתו הייתה כי היפרדות הרשתית אירעה כתוצאה מקוצר הרואי של התובעת ולא עקב המאמץ.
התאונה התרחשה בספטמבר 2010. העובדת, קצרת רואי ומרכיבת משקפיים, הרימה קרטונים במשקל 30 קילוגרם ובשלב מסוים החלה לראות פס שחור בעין שמאל. היא פנתה לטיפול רפואי שבמסגרתו התברר כי היא סובלת מהיפרדות רשתית. פנייתה לביטוח לאומי בבקשה שיכיר בה כנפגעת עבודה נדחתה בטענה שאין קשר סיבתי בין המאמץ הפיזי לבין הפגיעה. היא ערערה על ההחלטה בתביעה שהגישה ב-2012 לבית הדין.
תביעה
נפצע בניסיון חיסול והוכר כנפגע תאונת עבודה
עו"ד גבריאל מלאך
קבלן שיפוצים נפגע קשה ממטען שהוצמד למכוניתו. אחרי שנדחה בבתי הדין לעבודה, הוא פנה לבג"ץ – שהרחיב את גבולות ההכרה בתאונות עבודה
לאחר שמיעת הצדדים, ומשהסתבר כי יש אסכולה רפואית שגורסת אחרת, השופטת מינתה רופא מומחה נוסף שיחווה דעתו בסוגיה. הוא הפנה למחקרים שמהם עולה כי מאמץ גופני חריג אצל אנשים קצרי רואי, המלווה בעלייה משמעותית של הלחץ בפלג הגוף העליון, מגדיל את הסיכוי לקרע הרשתית גם אם הוא חד-פעמי. לפיכך, מסקנתו הייתה כי המאמץ הפיזי של התובעת בעבודה גרם להחמרת מצבה.
דעתו הייתה מנוגדת לנייר עמדה של ארגון רופאי העיניים, והביטוח הלאומי עימת אותו עם עובדה זו. תשובת המומחה הייתה כי מסקנתו מבוססת לא רק המחקרים אלא גם על ניסיון קליני של יותר מ-30 שנה שבמהלכן פגש מקרים "שללא צל של ספק נוצרו בעקבות מאמץ חריג".
השופטת גילצר-כץ החליטה לקבל את התביעה בהתבסס על חוות הדעת השנייה, שלטעמה לא נפל בה פגם. היא ציינה כי הגישה הרווחת בפסיקה היא להעדיף את חוות הדעת שמיטיבה עם המבוטח על פני חוות דעת ששוללת את תביעתו.
כמו כן הבהירה השופטת שאת הקשר הסיבתי בין המאמץ הגופני לבין היפרדות הרשתית יש לבחון ללא קשר לסיכון המוגבר אצל קצרי רואי (כפי שעשה המומחה הראשון). אם לא ייעשה כך, קבעה, אנשים קצרי רואי לעולם לא יוכרו כנפגעי עבודה בסיטואציה כזו, אף שהם הכי נזקקים לכך.
השופטת אף התבטאה בנחרצות לגבי הבקשה לפסול את חוות הדעת השנייה עקב אותו נייר עמדה של ארגון רואי העיניים, וכתבה כי מבחינתה "אין מסמך, בוודאי שלא נייר עמדה, שהוא בבחינת 'כזה ראה וקדש'".
לגישתה, הנייר מבטא עמדה בלבד ויש לעודד מומחים לא להתבסס רק על מחקרים ולחוות את דעתם על פי "מצפונם המקצועי" וניסיונם המעשי.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד איתי דרין
- ב"כ הנתבע: עו"ד יוחאי אלרון
- עו"ד שלמה זיסרמן עוסק בדיני נזיקין
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
