צרת רבים
לא היה כיף לצפות בישראל, אבל כמעט כל נבחרת בסדר הגודל שלה שמגיעה לספרד נראית בדיוק ככה. זה מתסכל, מאוד, אבל לא משפיל. אורי קופר מסכם ערב שחוץ ממרציאנו אף אחד לא יזכור, ומסביר למה כשבוכים על "צמצום פערים" צריך להסתכל על בן-חיים
קל להרגיש מבוכה כשמשחקים מול נבחרת ספרד. חוסר אונים שכזה. גם בימים שספרד לא בשיאה אין אף נבחרת בעולם שיכולה לגרום ליריבה שמולה תחושת מסכנות שכזו. עוד מסירה ועוד מסירה. קשה לשמור על הכדור יותר מכמה שניות, בקושי אפשר לגעת בו. נבחרת ישראל בהחלט נראתה נבוכה אתמול (ו') בחיחון, אבל האמת שזה קורה כמעט לכל אחת שפוגשת את ספרד. לכן, למרות שקל "לרדת" על הנבחרת, לא מדובר בהשפלה, רק במציאות.
דסה נראה טוב לפרקים, אבל ראה יותר מדי פעמים את הגב של השחקנים באדום. רפאלוב הבקיע שער נפלא, הפך לראשון שמכניע את ספרד בביתה במשחק מוקדמות אחרי 678 דקות, אבל לא הורגש בכלל במחצית הראשונה. ערן זהבי מהבולטים, פעיל, חילק כדור גדול לרפאלוב, אבל פעמיים היה חייב למסור והעדיף לבעוט. אלמוג כהן התרוצץ ללא הפסקה, אבל פספס יותר מדי תיקולים (2 מ-9
בהצלחה בתאקלים). שיר צדק עשה לא מעט פעולות הגנתיות טובות, אבל איבד המון והיה בלתי מדויק בעליל – 62 אחוז דיוק במסירה, נמוך מאוד לבלם והכי נמוך מבין כל השחקנים.
זה קורה כמעט לכולן. לפני כחצי שנה בלגיה, אחת הנבחרות המוכשרות בעולם, פגשה את ספרד ובעטה פעם אחת למסגרת. ממוצע ההחזקה בכדור של ספרד בקמפיין הנוכחי עומד על למעלה מ-70 אחוזים. אתה מסתכל על הנבחרת ומתבאס. מרגיש ששני הצדדים לא משחקים את אותו משחק.
קשה לצאת טוב ממשחק מול ספרד. אלמוג כהן ודייגו קוסטה(צילום: EPA)
זה לא כיף. מציאות כואבת, מה לעשות, אבל גם צרת רבים. ישראל היא לא הראשונה ולא האחרונה שנראית ככה מול ספרד. הפסד ביתי לקפריסין, כמו שראינו בקמפיין הקודם, או תיקו ביתי עם אזרבייג'אן, כמו בזה שלפניו, מביכים הרבה יותר. ספרד היא לא מסוג הנבחרות שמאפשרות ניסים. זה מה יש, ועם זה לא ננצח.
חשוב להבהיר – אין כאן כוונה להחמיא לנבחרת או משהו בסגנון אלא פשוט לציין שלא מדובר באיזו בושה יוצאת דופן ולהזכיר שצפינו מראש שכך ייראה ערב יום שישי. אין כמעט דברים חיוביים שאפשר לקחת מהמשחק הזה, בו ישראל רשמה מספר קטן של פעולות כדורגל איכותיות. 75 פעמים קיבלה הנבחרת את הכדור במשחק וב-43 מהמקרים, למעלה ממחצית, איבדה אותו אחרי 8 שניות או פחות.
מעט מאוד פעולות איכותיות. דסה מאבד את אינייסטה(צילום: AP)
רוב החיצים מופנים הבוקר לאופיר מרציאנו. לא מספיק שפערי הרמות כאלה גדולים ומרציאנו הוסיף עוד שני גזעי עץ ענקיים לשריפה המשתוללת. ברור שהשוער הוא המפסיד הגדול של הערב, וספק גדול אם נראה אותו משחק שוב בקמפיין הנוכחי, אבל צריך לזכור שני דברים חשובים בהקשר הזה: 1. זה לא שישראל לא הייתה מובסת ללא הטעויות האלה - ספרד הייתה מגבירה הילוך ומוצאת דרך להבקיע. 2. מי שהיה יכול לפתוח במקום מרציאנו הוא לא ג'אנלואיג'י בופון וציון הדרך של אלף משחקים בקריירה שהגיע אליו אתמול.
בכל מקרה, זו הייתה הופעה אומללה של מרציאנו. אחת הגרועות שזכורות משוער נבחרת, והיו לשוערי הכחול-לבן לא מעט משחקי נפל. כשאלישע לוי הודה אחרי המשחק שחלק מההחלטות שלו היו "פחות טובות" הוא ודאי התכוון למרציאנו, אבל לא רק. עם תומר חמד, למשל, הנבחרת נראית הרבה יותר טוב וזו אפילו לא חכמה בדיעבד כיוון שרבים אמרו זאת עוד לפני המשחק. חמד, עם הפעולות הקטנות שהוא מבצע, צריך להיות באנקר בנבחרת.
האשמה היא גם עליו. אלישע(צילום: AP)
אז מרציאנו טעה, וגם אלישע, אבל אם רוצים לדבר על הסיבות לכך שאין "צמצום פערים", אותו צמד מילים שעולה תמיד כשהנבחרת מפסידה בקלות ליריבה חזקה, חשוב להרחיב דווקא על העבודה של השחקנים היצירתיים יותר בנבחרת. עבודת הצוות שלהם והתמיכה ההגנתית הבעייתית.
אלבה - יותר משלושה שחקני נבחרת ביחד
כדי שנבחרת כמו ישראל תצא בשלום ממשחק מול אחת הנבחרות החזקות בעולם היא זקוקה לעבודה אינטנסיבית וחכמה של כל השחקנים. ליאור רפאלוב וטל בן-חיים פישלו בתחום הזה. רפאלוב, שהשתפר במחצית השנייה, הרג את אלי דסה והשאיר את האגף פנוי. לא סתם ג'ורדי אלבה נגע בכדור כמות בלתי נתפסת של 153 פעמים (יותר מרפאלוב, טב"ח וזהבי יחד). בצד השני, בן-חיים עמד פעמים רבות במקום, קפוא, נותן לספרדים לשחק 2 על 1.
נגע בכדור הרבה יותר מדי פעמים. אלבה(צילום: רויטרס)
יכול להיות שהפציעה הפריעה לבן-חיים בדקות האחרונות, אבל חוסר התרומה ההגנתית שלו כאב בעיניים. טב"ח הוא השחקן היחיד שלא חילץ אפילו כדור אחד. לא חטף, לא רשם תיקול מוצלח. אפס מזה ואפס מזה. שחקנים בקבוצות הגדולות ביותר בעולם לומדים לעבוד בהגנה, לעזור למגן שלידם. אם רוצים לדבר על למה אין כאן "צמצום פערים" צריך להתחיל מהדברים האלה.
אז אם רוצים לציין את מפסידי הערב הזה, צריך להתמקד במרציאנו וטב"ח. אפשר גם להוסיף אולי את דן איינבינדר, שקיבל משימה חשובה, לשחק בחלק הקדמי של הקישור במטרה לנסות לשבש קווי מסירה ספרדיים (לא שמישהו יכול לעשות את זה מול בוסקטס, תיאגו ואינייסטה), אבל לא נראה טוב. ומי השחקנים המרוויחים? האמת, אין מישהו שאפשר לציין בלב שלם.
כל חילוצי הכדור של הנבחרת. בולט בהיעדרו - טב"ח
חייב להיות באנקר ב-11. תומר חמד מול קרבחאל(צילום: רויטרס)
מדובר במשחק שלא ייזכר להרבה זמן. מצד אחד אין יותר מדי נקודות חיוביות לשימור, ומהצד האחר זו אינה תוצאה נדירה ברעתה כדי שידברו בה בעתיד. חוץ ממרציאנו. הוא לא ישכח את חיחון.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
