בלשים בלילה, ומתח מיני מסביב לשעון
רשת הטלוויזיה רצתה סדרה בלשית, היוצר העניק לה סיפור על מערכת יחסים, ולעולם הגיעה תוכנית מהפכנית ומצחיקה. כולם הימרו שהצופים לא יאמינו שסיביל שפרד תתעניין בבחור כמו ברוס וויליס - אבל הם האמינו ורק רצו עוד מ"בלשים בלילה". גם היום תוכלו ליהנות ממנה
מכירים את זה שריחות או צלילים מסוימים מחזירים אתכם ביעף לתקופה מסוימת בחיים? אות הפתיחה של "בלשים בלילה" לנצח יטיס אותי, בדילוג קליל מעל משוכות הזמן, לגיל ההתבגרות. זאת היתה קורלציה מושלמת בין פנטזיות של נערה הורמונלית ומתבגרת ובין המתח המיני הסמיך שפעפע בין מאדי הייז ודיוויד אדיסון.
כתבתי יומן אישי אז, מהסוג שהיום אני קוראת בו בחצי עין מרוב מבוכה. לצד דיווחים מפורטים לעילא על היתקלויות בבחורים מהחטיבה, קיבלו היחסים של ברוס וויליס וסיביל שפרד מקום של כבוד, כיאה למתח המיני האהוב עליי בטלוויזיה. ומה אתם יודעים, השמחה היא כפולה כי בצפייה חוזרת ב"בלשים בלילה" מתברר שהיה לי קייס. גם היום מציפה אותי התשוקה העזה והפרדוקסלית ששני אלה יקחו כבר חדר, למען השם, ומצד שני לא יעזו לעשות את זה בחיים, כדי שזה לא ייגמר לעולם.
מאדי הייז היא דוגמנית בדימוס שמוצאת את עצמה בפשיטת רגל אחרי שנעקצה על ידי מנהלת החשבונות שלה. היא נשארת עם כמה עסקים כושלים שהוחזקו מלכתחילה לצורכי מס, אחד מהם הוא סוכנות הבילוש "עיר המלאכים", שמנוהלת על ידי דיוויד אדיסון הפוחז. אדיסון משכנע אותה שלא למכור את הסוכנות ומציע לה ששניהם ינהלו אותה יחד, היא מסכימה והסוכנות מקבלת את שמה החדש – "בלו מון", על שמו של השמפו שמאדי ייצגה בעבר. יחד הם טורקים דלתות (כל כך חזק שבכל עונה נאלצו להחליף אותן), צועקים אחד על השני, רוקדים, חולמים ומידי פעם עובדים על איזה מקרה. אנחנו קיבלנו את וויליס חמוד וקופצני לפני שהפך זחוח ויהיר, ובילד אפ מיני שהיה מרהיב כל כך ששום קתרזיס תסריטאי לא היה מצליח לעמוד בסטנדרט שלו.
כתבות נוספות בשידור חוזר:
"בלשים בלילה" ("Moonlightning") נוצרה בתקופה שבה לרשתות השידור האמריקניות אסור היה להפיק תוכניות אין האוס. הדרך לעקוף את האיסור הייתה לקשור קשרים עם חברות הפקה חיצוניות, או אפילו טוב יותר – להקים כאלה. ABC פנתה לגלן קארון וביקשה ממנו להקים חברת הפקות שהיא תממן, ותייצר עבורה שלושה פיילוטים. כששני הפיילוטים הראשונים לא מצאו חן בעיני הרשת, היא שלחה לקארון נציג שהסביר לו מה יכלול הפיילוט השלישי: אישה וגבר שמנהלים סוכנות בילוש ויש ביניהם קטע רומנטי. קארון התנצל ואמר שהוא ממש לא האדם הנכון כי הוא שונא סדרות בלשיות, אבל הנציג לא ויתר. "הוא אמר לי 'זה מה שאתה עושה. לא אכפת לי מה תעשה עם זה, אבל זה מה שתעשה'", משחזר קארון. "וכל מה ששמעתי היה 'לא אכפת לי איך תעשה את זה'".
זה לא התחיל בקלות. בערך בכתיבת העמוד ה-50 בסדרה קארון הבין שהוא למעשה כותב את סיביל שפרד לתפקיד של מאדי. שפרד הייתה כוכבת אבל הקריירה שלה דשדשה, והתפקיד אמור היה להחזיר אותה למודעות אחרי היעדרות של כמעט עשור. היא אהבה את התסריט והסכימה מיד. הליהוק של ברוס וויליס כבר היה סיפור אחר לגמרי. מבחינת ABC ביל מארי היה הליהוק האידיאלי, אבל "כבר הייתה לו קריירה קולנועית". קארון בחן יותר מאלף שחקנים לתפקיד של אדיסון, אבל לא התחבר לאף אחד מהם, עד שהרשת כבר התכוונה להכריז על הפרויקט כ"בלתי ניתן לליהוק" ולפזר את האירוע. קארון ניסה לבטל את הגזירה והמשיך במקביל באודישנים וכמו באגדות – נכנס לחדר ברוס וויליס, עם תספורת מוזרה, בגדי אייטיז ועגיל באוזן.
"ראיתי מי יושב ליד השולחן ואמרתי לעצמי – אני לא הולך לקבל את העבודה הזאת", נזכר וויליס, אבל מי שהיה בחדר מספר שהוא עף על האודישן וקארון הוקסם. כשברוס יצא הוא אמר – זה הבחור שלנו! ורץ אחריו לרחוב כדי להחזיר אותו כי 'היה צריך לנקות אותו קצת'. למרבה הצער איש לא ראה בוויליס את מה שראינו בו אנחנו מאוחר יותר – החיוך הקטן, הריצוד בעיניים, הסקס אפיל. זו היתה תקופת הזוהר של נערי אהרון ספלינג – יפים כמו נשים, גיבורי-לסת ובלונדיניים. וויליס כבר התחיל להקריח והתמקם בצד השני של הסקאלה.
הטענה של ראשי ABC הייתה זהה – איש לא יאמין שלבחור הזה יש מתח מיני עם סיביל שפרד. לא עזרו לקארון התיאורים של הראשים המסתובבים של המזכירות ב-ABC כשוויליס עבר במסדרון. הוא צילם מבחני בד של וויליס עם ובלי שפרד, הפציר, התחנן, התנה. 11 פעמים הוא הגיש את וויליס לבדיקה, 10 פעמים אנשי ABC סירבו, ופעם אחת הסכימו לשבץ אותו רק לפיילוט.
קארון שבר שוב ושוב את הקיר הרביעי בפנייה לקהל הצופים, לתסריטאים, לתעשיית הטלוויזיה. הוא כלל התייחסויות מודעות לעצמן לנתוני הרייטינג ולשיקולים של רשתות השידור ולעובדה שהם חיים בתוך סדרת טלוויזיה. הדיאלוגים שלו נשמעו כמוהו – מהירים, שנונים ולא פעם מטפסים האחד על השני. כל כך מהירים שלפעמים נשאר הרבה זמן פנוי במהלך הפרק, וכדי למלא אותו התסריטאים התחילו לכתוב למאדי ודיוויד קטעים בהם הם פונים אל הצופים בבית. פרק רגיל של שעה התפרש בדרך כלל על 60 עמודים, אבל במקרה של "בלשים בלילה" המספר היה כפול. גם זמן הצילום הכפיל את עצמו. בהתאמה גם המחיר של כל פרק – כמעט 200 אלף דולר –היה כפול מעלות של פרק רגיל.
הפרק עם רונה בארט
וקארון ניצל כל סנט ודרש עוד. הוא לא הבין איך פרק בן שעה אמור תמיד לעלות אותו המחיר בלי קשר לאיכות התוכן שלו. "זה כמו להגיד שאם אתה רעב והולך למקדונלד או למסעדת יוקרה, שתי הארוחות אמורות לעלות אותו הדבר כי שתיהן ממלאות לך את הקיבה". הוא ניסה להסביר לרשת שהפרק מלא בכל כך הרבה בדיחות, שאנשים יצטרכו לצפות בו יותר מפעם אחת כדי לתפוס את כולן, מה שבשורה התחתונה יגדיל את כמות הרווחים מכל פרק ויצדיק את העלויות הגבוהות.
מחצית מפרק 34, למשל, נכתב כפנטזיה – חלום של מאדי ודיוויד על פרשיית רצח מהעבר, וצולם בשחור לבן. צילומי הפרק הזה היו יכולים להיות הרבה יותר זולים אם היו מצולמים על פילם צבעוני שהצבע "יעוקר" ממנו בהמשך, אבל קארון התעקש על צילום על פילם שחור לבן כדי שהרשת לא תחזור בה בהמשך ותשדר אותו בצבע. הוא מצא פילם ישן ושכנע את אחת המעבדות לפתח אותו. ABC השביתה את השמחה ודרשה שהפרק ייפתח בהבהרה לצופים על הסיבה לשחור לבן כדי שלא יתעצבנו ויזפזפו – בכל זאת, שנות ה-80. קארון הביא את אורסון וולס לקריין את ההבהרה. זאת כנראה הייתה העבודה האחרונה שלו כי הוא החזיר את נשמתו לבורא זמן קצר אחרי זה והפרק שודר כמה ימים אחרי מותו.
אלא שהפרקפציוניזם הזה הביא גם לעיכובים מטורפים בהפקה והסדרה נודעה לשמצה בשידורי פרקים חוזרים כי פרקים חדשים לא הובאו לשידור בזמן. מאחר ששתי העונות הראשונות התמקדו כמעט בלעדית בוויליס ושפרד, הם הפכו לעבדים על הסט. שפרד משחזרת: "הייתי יוצאת מהבית כל יום בחמש בבוקר, היו לי מאה עמודים של דיאלוגים ללמוד. מהרגע שהמצלמות נדלקו כבר היינו באיחור. לפעמים הספקנו רק 16 פרקים בעונה, מעולם לא הצלחנו לסיים 22 פרקים סטנדרטיים". סצנות צולמו לפעמים ביום בו הפרק אמור היה להיות משודר.
"בלשים בלילה" הייתה להיט מהרגע הראשון בעיני הצופים והמבקרים יחד. העונה השנייה לבדה חילצה ממנה 16 מועמדויות לפרסי האמי וקארון כמובן כתב פרק מיוחד בו מאדי ואדיסון מדווחים על המועמדויות לאמא של אדיסון. הם לא זכו בשום אמי באותה שנה, אבל וויליס ושפרד קטפו זמן מה לאחר מכן את פרסי השחקנים הטובים בגלובוס הזהב. כבר אז החלו לחלחל שמועות על האיבה ששררה בין שניהם על הסט. וויליס הודה להורים שלו שהשתגלו לפני 32 שנה. שפרד הודיעה בנאום שלה שהיא רוצה שכולם ידעו שהיא אוהבת את ברוס וויליס, ושזה לא נכון שהיא זרקה כסא על גלן קארון – אם היא הייתה זורקת, היא גם הייתה פוגעת.
העיכובים הפכו גדולים כל כך ש -ABC עצמה התחילה ללעוג להם, עם מודעת פרסומת בה נראה בכיר ברשת מחכה חסר סבלנות להגעה של פרק חדש למשרדי התאגיד. באחד הפרקים הופיע מבקר טלוויזיה בפתיח, מזכיר לצופים בצורה סרקסטית מה אירע בפרקים הקודמים ששודרו מזמן. בפרק שבו התארחה רונה בארט היא משכנעת את מאדי ודיוויד להתנצל האחד בפני השני על מנת להבטיח לצופים שבשבוע הבא ישודר פרק חדש.
במהלך צילומי העונה השלישית שפרד נכנסה להריון עם תאומים. ההריון ותאונת סקי שעבר וויליס עיכבו את הצילומים אפילו יותר. בניסיון להתגבר על אלה עברו היוצרים בעונה הרביעית להתמקד בדמויות המשנה אגנס והרברט, במטרה להביא לשידור פרקים חדשים בכל מחיר.
הרייטינג הגיע לשיאו בעונה השלישית והלך ודעך ברביעית, בין היתר בגלל הפרק ה-14 שבמהלכו עשתה "בלשים בלילה" את הבלתי ייעשה ואיחדה את דיוויד ומאדי מבחינה רומנטית, כשבפועל כמעט לא היה להם זמן מסך משותף. סצנות של שפרד שצולמו בשלב מוקדם בעונה שולבו בסצנות שצולמו זמן רב לאחר מכן והקשו על הכתיבה. כדי לנעוץ את המסמר הסופי בארון המתים, קארון התייאש מקשיי ההפקה ומהעימותים עם שפרד ועזב, משאיר אחריו בור גדול בהפקה ובכתיבה. "החלטתי שזה או אני או היא", אמר מאוחר יותר, "ולא חשבתי שהרשת תבחר בי".
שפרד חזרה לצילומים בסוף העונה הרביעית והכותבים ניסו לחדש את המתח בינה לבין וויליס באמצעי העתיק ביותר - קנאה. מאדי נישאה לפתע לאדם בשם וולטר בישוף, כמה שעות אחרי שנפגשו ברכבת באקראי. לשמחתה או לצערה גם נישואי הבזק של מאדי לא הועילו ליחסים שלה עם וויליס ולא עוררו עניין מחודש אצל הצופים, הרייטינג רק המשיך לצנוח. מעשה שטן - באותה השנה פרצה שביתת התסריטאים הראשונה (1988) והתוכניות לפינאלה של הסדרה נפלו. התוכנית יצאה להפסקה ארוכה וחזרה עם שישה פרקים חדשים שכבר לא עניינו אף אחד, עד שבוטלה.
בפרק האחרון חוזרים מאדי ודיוויד מהחתונה של אגנס והרברט, רק כדי לגלות שהסט של סוכנות הבילוש בלו מון נלקח ממקומו ונציג של הרשת מחכה כדי לדווח להם שהסדרה בוטלה. איש הפקה מסביר להם על שבריריותה של הרומנטיקה ומצבו של שוק הטלוויזיה, מאדי ודיוויד מודים בתבוסתם. התעלומה האחרונה בסדרה, אגב, לא נפתרה מעולם. "האמת היא שנהנינו מאוד", אמרה שפרד במפגש איחוד עשרים שנה מאוחר יותר. "פשוט לקח לי כמה שנים לשכוח את הזיכרונות הרעים, זה הכל".
