שתף קטע נבחר

קומיקס מדמם והתאבדות על הסט: האגדות האורבניות שהסעירו את הוליווד

האריה של MGM שטרף את מאמניו, הניצב שהתאבד על סט הצילומים, הדם ששאבו מחבריי להקת "קיס" וחולק בתוך חוברות קומיקס והכישוף שהוטל על השחקן ג'יימס דין - אגדיות אורבניות שונות מלוות את עיר הסרטים לאורך השנים. חלקן אפילו נכונות

מעבר ליופי, הפאר וסכומי הכסף המגוחכים, חלק גדול מהקסם שמאפיין את הוליווד הוא במורשת הקרב שלה. לצד הצלחות ענק ועליות מטאוריות, מתאפיינת עיר הסרטים בשלל אגדות אורבניות שנולדו במקום בו טרגדיה וביזאר פוגשים דמיון מפותח. חלק מהאגדות האורבניות של הוליווד המופיעות ברשימה הזו הוכחו כקשקושים מוחלטים, אחרות התבררו כאמת ודאית. ויש את אלו, והן רבות, שממשיכות להתקיים גם היום - בעיקר כי אין כל דרך להפריך אותן.

 

אגדות אורבניות שלא מוזכרות כאן אך ראויות למקום של כבוד ולקריאה עבור מי שטרם נתקל בהן, כוללות את גופתו המוקפאת של וולט דיסני, הפעלולן המת בסצנת מרוץ הכרכרות המפורסמת בסרט "בן חור", רוח הרפאים המציצה ב"שלושה גברים ותינוקת", תחרות כפילי צ'ארלי צ'פלין בה השתתף צ'פלין עצמו (והגיע למקום העשרים), מותו של פול מקרטני, האוגר של ריצ'ארד גיר ושאלת מיניותה המורכבת של ג'ימי לי קרטיס.

 

לא מעט מעשיות אימים נרקמו סביב סרטי אימה, חלקן כתעלול תקשורתי ואחרות כמיתולוגיית בלהות הוליוודית שנועדה להעצים את ערכם הפולחני. סדרת סרטי "פולטרגייסט", למשל, הפכה מפורסמת בשל שלל אירועים מקאבריים שאפפו את הסט ואת שחקניו וכמוהם גם הסרט "The Omen". אבל אין ספק שאת כולם מנצחת בסיבוב סדרת האסונות שהוליד "תינוקה של רוזמרי", מסרטי האימה הטובים והמוערכים שנוצרו, ופיצ'ר שהותיר את יוצריו מבועתים אפילו יותר מאלו שצפו בו.

 

בקלאסיקה של רומן פולנסקי מ-1968, דמותה הקלולסית של מיה פארו מתמודדת עם חיי שיגרה אפרוריים שכוללים בעל לא מוצלח, זרע שטן שהיא נושאת בבטנה ויחסי שכנות מעוותים. "תינוקה של רוזמרי" זכה לשבחים רבים, נחשב למופת לשפה קולנועית, היה מועמד לפרסי אוסקר והיה לסרט שהזניק את הקריירה של פולנסקי. באותה נשימה, יש הטוענים כי זהו הסרט שהוביל לאסון הגדול ביותר בחייו, סרט אימה שהתרחש במציאות רק שנה מאוחר יותר, כשחברי ה"משפחה" של צ'ארלס מנסון פרצו לביתו בזמן מסיבה ורצחו את אשתו, שרון טייט, כשזו הייתה בחודש השמיני להריונה.

 

גם מפיק הסרט, וויליאם קאסטל, חווה שרשרת אירועים מטרידים, שהתחילה בשיחות טלפון ומכתבי איום והמשיכה בבעיות חוזרות ונשנות בכליות. בשלב מסוים הובהל קאסטל לבית החולים כשהוא צועק "רוזמרי, למען השם, הניחי את הסכין!". והיו ימים, אמר פעם, שהיה נוהג להסתגר בביתו מפוחד מהמחשבה על האסון שהביא על עצמו. עד מותו ב-1977 נהג לספר בראיונות כי הוא מתחרט על כך שהפיק את הסרט, וכי גם השבחים להם זכה מעמיתיו לא היו שווים את הסבל שגרם לו התינוק הקולנועי שיצר.

 

צ'ארלס מנסון. הכל נשאר במשפחה (צילום: MCT) (צילום: MCT)
צ'ארלס מנסון. הכל נשאר במשפחה(צילום: MCT)
 

קריסטוף קומדה, המלחין הפולני שכתב את המוזיקה לסרט, מת (באותו בית חולים שבו גם קאסטל הלך לעולמו, אגב) כתוצאה מקריש דם - ממש כמו האטץ', חברה הטוב של רוזמרי בסרט. אם נחזור רגע לרצח של שרון טייט, מנסון טען כי ההשראה לרצח הגיעה אליו מהאזנה לאלבום הלבן של הביטלס, במיוחד השיר "Helter Skelter". שתיים-עשרה שנים מאוחר יותר יתגורר איש החיפושיות - בשלב זה כבר לשעבר ג'ון לנון, בבניין דקוטה הניו יורקי, בו צולם "תינוקה של רוזמרי". שם הוא גם נרצח ב-1981.

 

ואגב דם של מוזיקאים - מעבר להיותה אחת מלהקות הרוק החשובות והמצליחות בהיסטוריה, קיס תמיד הייתה מכונת מרצ'נדייז משומנת. למעלה מ-3000 מוצרים נלווים יצאו לשוק במסגרת התופעה ושמה קיס, וב-1977 לרשימה הארוכה והממוסחרת הצטרפה גם חוברת קומיקס. שתיים, למעשה. זה קרה במסגרת פרויקט מיוחד של חברת "מארוול", במסגרתו גם יצאה חוברת קומיקס של הביטלס, כשחברי קיס מוצגים כסופר גיבורים. אלא שכגימיק שיווקי די מוצלח, חוברות הקומיקס נמכרו כ"מצוירות בדמם של חברי ההרכב". והאמת היא שמדובר בסיפור נכון לחלוטין.

 

ג'ין סימונס היה חבר הלהקה היחיד שהתעניין בתחום, והוא אף פיתח חברות עם יוצר הקומיקס המפורסם סטן לי. לקראת הדפסתה של החוברת רעיון הדם הוצע, על מנת לאפשר - לפחות תאורטית, לכל מעריצי הלהקה להחזיק בביתם את דמם האמיתי של המוזיקאים האהובים עליו. דם נשאב במרפאה מכל אחד מאנשי קיס על ידי אחות מוסמכת, ומנות הדם הוזנו אל מיכל הצבע האדום שבמכונות הדפוס. כך שאכן, דמם של סימונס ושות' מעטר את חוברות הקומיקס, שנחשבות היום פריט אספנים כמובן, ונמכרות במאות דולרים.

 

מדובר באגדה די עתיקה בהוליווד, ואם בוחרים להאמין לחובבי הקונספירציות - יש בה מן האמת. פשוט כי היא אף פעם לא הופרכה באופן משכנע מספיק. הגרסה ההוליוודית המפורסמת של "הקוסם מארץ עוץ" נחשבה צפיית חובה בשנים מסוימות, והפכה לקלאסיקה שמכירים בכל בית. מה שלא מכירים בכל בית, זה את התיאוריה לפיה ברקע של אחת הסצנות ניתן לראות את גופתו של ניצב בסרט, המחופש למאנצ'קין (סוג של גמדון, בהעדר תרגום ראוי יותר), שהחליט להתאבד בתלייה דווקא על סט הסרט. המחזה המטריד מתרחש על רקע דורותי וחבריה, המתכוננים ללכת לפגוש את הקוסם.
 

MGM הכחישו בתוקף כי אירוע מסוג זה התרחש בסט, והתעקשו כי הסצנות בהן השתתפו המאנצ'קינים צולמו אחרי צילומי סצנת היציאה לדרך של דורותי וחבריה המאותגרים שכלית-לבבית-והירואית. לא היה ולו מאנצ'קין אחד על הסט, טענו שם, בטח לא כזה עם נטיות אבדניות. מדובר בלא יותר ממנוף, ציפור גדולה או יען, הסבירו אנשי MGM, בטענה כי בעלי כנף הובאו לסט במטרה לגרום לסרט להרגיש מציאותי יותר.

 

כמובן שההסבר לא ממש סיפק את חובבי הסרט, וגם לא גרסת הרימאסטרד המשופרת שיצאה, בה ניתן לראות בבירור כי מדובר בציפור הפורשת כנפיה. אלא שאותה ציפור לא ממוקמת באותה נקודה בה נצפה המאנצ'קין התלוי (לכאורה), ומדובר באימאג' שונה לחלוטין. בגרסאות החדשות יותר של הסרט, אין כל עדות להתאבדות שהייתה או לא הייתה על הסט.

 

ואגב אולפני MGM, אחד הסמלים האייקונים שלה הוא כמובן האריה השואג בתחילת סרטיה. למעשה מדובר ביותר מאריה אחד, כשמסביב למפורסמים שבהם - סלאטס או ליאו, מסתובבת אגדה לפיה הרעיון המקורי היה לצלם אריה מביט קדימה ולא יותר, אך פורצים שנכנסו לסט הצילומים גרמו לאחד האריות לשאוג. אגדה אחרת מספרת כי שעה לאחר שצולם (גרסה אחרת טוענת שמדובר היה ביום אחרי), אחד האריות טרף את מאמניו. שני הסיפורים לא קרו במציאות ומדובר היה ביום צילום שגרתי. 

 

הנה דוגמה לאגדה אורבנית שמולידה אגדה נוספת. זו מולידה שרשרת אגדות נוספות שמסתיימות באורגיית קונספירציות ענקית, מהסוג שניתן למצוא בשפע ב"עיניים עצומות לרווחה", סרט שכולו מופת לעירום, מסיכות וחגיגת סיום מרה לנישואיהם של ניקול קידמן ותום קרוז.
 

האגדה המקורית והמוכרת לרבים טוענת כי הנחיתה של האמריקנים על הירח ב-1969 הייתה לא יותר מסצנה מבוימת שצולמה במדבר, והייתה כלי ללוחמה פסיכולוגית, תקשורתית ותודעתית מול המעצמה הרוסית היריבה. יש הטוענים כי הבמאי סטנלי קובריק הוא שנבחר להיות אמון על פרויקט הנחיתה (שלא הייתה) על הירח, ובתמורה הוא זכה לעזרה תקציבית ולגישה לציוד של סוכנות החלל נאס"א, בו השתמש בצילומי האפוס הקולנועי "2001: אודיסאה בחלל".

 

חכם על הירח. סטנלי קובריק (צילום: GettyImages) (צילום: GettyImages)
חכם על הירח. סטנלי קובריק(צילום: GettyImages)

מכאן הסיפור מסתבך, שכן קובריק, לפי אחת האגדות, נחשף אז לטירוף שמאחורי המירוץ לחלל, ובעיקר לזה של העומדים מאחוריו: כת מין ענקית, בעלת כסף רב, שליטה במוקדי כוח עולמיים וחיבה לכוכב שבתאי. קראו לה "New World Order" או "אילומינטי" - תאוריות הקונספירציה קיימות שנים בוריאציות משתנות, כשהטענה המרכזית היא שהעולם מנוהל על ידי אותה רשת שחקנים חזקה, בעלת השפעה ונטייה קשה לטקסיות פולחנית - יש שיגידו שטנית. ואחרי שהבמאי ראה את שראה והבין כמה דברים על האופן בו העולם מתנהל, הוא לא יכול היה להתעלם מכך.

 

מכאן מתפצלת האגדה לשלל תתי-אגדות, ובהן רמזים לקיומו של הארגון המרושע, שכביכול שתל קובריק בסרטיו, ביניהם "תפוז מכני", "הניצוץ" ואחרים. "לוליטה" מ-1962 למשל, על אף שיצא בטרם הנחיתה על הירח - הוא סרט בו ניסה קובריק להזהיר את העולם מרשת הכשרה של ילדים, אם להאמין לאגדה. "אינטליגנציה מלאכותית", סרט שביים והפיק סטיבן שפילברג לאחר מותו של קובריק בעקבות רעיון של הבמאי המנוח, לא היה רק סיפור פינוקיו עתידני. בטרם נערך, אומרים, קובריק רצה שיעסוק בסוג האדם שירצה לעצמו עבד רובוטי בן 12.

 

"עיניים עצומות לרווחה", סרטו האחרון של קובריק אותו הספיק לסיים לערוך ימים ספורים לפני מותו, נע סביב כת-סקס סודית ומרושעת. סביב יצירה זו יש תאוריות רבות, שבעיקר מנסות לפרש את החלטתה של חברת "וורנר" לא לשחרר את גרסת הבמאי של הסרט. "עיניים עצומות לרווחה", לפי התאוריה, נערך מחדש לאחר מותו של קובריק, ופרטים רבים שהיו עלולים לסכן את מנהיגי האילומינטי נחסכו מהצופים. האגדה האחרונה עוסקת במותו של קובריק, והיא מכילה את הטענה כי האולפנים הם למעשה גם האחראים לו.

 

ועוד קצת שטניזם. במרכז הסיפור הבא עומד השחקן המנוח ג'יימס דין, אשר מותו הטראגי הוליד שמועות ותאוריות אודות כישוף שהוטל עליו לאחר שלקח חלק במספר מעשי כישוף ועבודת שטן בלוס אנג'לס. דין מת ב-1955 כתוצאה מפגיעות ראש שחווה בתאונת דרכים קטלנית, וגופו נחבט ונמחץ אל רכב הפורשה ספיידר האהוב שלו.

 

הוא מת באמבולנס בדרך לבית החולים, אך האמונה היא כי שאריות ממנו הנושאות קללה עוד נותרו על הרכב בו מצא את מותו. אחרת קשה להסביר כיצד הפורשה המשיכה להרוג אנשים גם זמן כה רב לאחר שהושבתה.

 

בשנים הראשונות שלאחר התאונה השתמשה מחלקת אגף התנועה של משטרת לוס אנג'לס ברכב המרוסק כדי ללמד ילדים אודות זהירות בדרכים. זאת עד שנהג משאית שהיה אמון על ניוד המכונית, היה מעורב בתאונת דרכים קשה - במסגרתה נזרק מהמשאית ונמחץ תחת הפורשה שהובילה.

 

לאחר המקרה נרכשה הפורשה והוצגה כפריט אספנים בתצוגה, עד שתאונה נוספת הביאה לכך שהרכב דרס את רגליו של ילד בן 15. כשבעליה של המכונית החליט למכור את מכונת ההרג היוקרתית שרכש, היא נעלמה מהמקום בו הוחזקה ולא נמצאה במשך שנים. ישנם מספר אנשים הטוענים להחזיק חלקים מהרכב, אך מקום המצאה של הפורשה המקוללת לא ידוע. 

 

היה מעורב בשטניזם? דין (צילום: AP) (צילום: AP)
היה מעורב בשטניזם? דין(צילום: AP)
 

היום הוא נקרא אומנם "Main Hotel", אבל שמו המקורי של אחד המלונות ההוליוודים היותר ידועים לשמצה היה "Cecil Hotel", והוא היה ביתם של כמה מהאנשים האיומים ביותר שעיר הסרטים ידעה. אחד מהם היה ריצ'רד רמירז, שכונה "The Night Stalker" - חובב שטנה מוצהר שהיה יוצא למסעות הרג בתקופה בה התגורר במלון.

 

הוא הורשע ב-1989 ברצח של 13 אנשים, ויתכן שספג השראה גיאוגרפית מהרוצח הסדרתי האוסטרלי ג'ק אנטרווגר, שרצח נערות ליווי בעודו שוהה במלון. שמו של המלון גם נקשר בפרשיית הדליה השחורה המפורסמת, בה נרצחה באכזריות השחקנית אליזבט שורט. על פי דיווחים, המלון היה אחד המקומות האחרונים בהם נראתה שורט טרם מותה.

 

המקרה המטריד האחרון שהתקיים במקום, הנמצא ליד אחת השכונות הפחות טובות בלוס אנג'לס, התרחש ב-2013 והוא זה בו מצאה הנערה אליסה לאם את מותה. באחד מימי הקיץ של אותה השנה החלו אורחי המלון להתלונן על טעמם המוזר של מי הברז בחדרים, ועל צבעם הכהה. חקירה של הנושא הובילה אל אחד ממיכלי המים שעל גג המלון, בו נמצאה גופתה העירומה של לאם, סטודנטית אסייתית ששהתה מספר שבועות לפני כן בחדר משותף עם מספר אנשים, אך הועברה לחלל פרטי לאחר שאלו התלוננו כי היא "מתנהגת מוזר".

 

המשטרה קבעה שלאם, שנעדרה מאז חודש פברואר, התאבדה, אך תיעוד ממצלמת האבטחה שבמעלית המלון גורם עד היום לרבים לתהות שמא מותה של הנערה היה קשור בנוכחות על-טבעית לה הייתה עדה. בסרטון הבאמת מקריפ נראית לאם כשהיא מתחבאת ממישהו או משהו בקצה המעלית, ומדי פעם מוציאה את ראשה ומציצה אל המסדרון. בשלב מסוים נראה שהיא מפנה את דרכה לישות בלתי נראית, וברגע אחר היא לוחצת על כל כפתורי המעלית - שלא מגיבה ללחיצות ונשארת במקומה. לקראת סוף הסרטון נראית לאם עומדת במסדרון ומרימה את ידיה במחווה לא ברורה.

 

הטיעון הרווח הוא כי מדובר היה בהתקף טירוף של מי שאובחנה בעבר כבעלת הפרעה דו קוטבית, אבל סרטון המעלית הוליד תיאוריות שקשורות ברוחות המסתובבות במלון, אותן לאם ראתה או חוותה.

 

לא חסרות דרכים יצירתיות למות או כמעט למות מהן בהוליווד, אבל אין ספק שזו אחת המעניינות שבהן, ולו רק בשל העובדה שמדובר בלא יותר מאי תנועה בבוורלי הילס שכמו מזמן את מותם של אנשי תעשייה רבים. זהו המקום בו ב-1946 התרסק מטוסו של המפיק והטייס האמריקני האוורד יוז (על אף כי הוא לא מת בהתרסקות זו, אלא שנים אחר כך במהלך טיסה ליוסטון).

 

שנה מאוחר יותר המקום גם היה זירת הרצח של המאפיונר היהודי באגסי סיגל. זוהי הנקודה בה ג'ן אנד דין, צמד חלוצי הרוק הקליפורני החולמני שאפיין הרכבים כמו הביץ' בויז, עברו תאונת דרכים בה כמעט מצאו את מותם.

 

לוקיישן רדוף? מקום התרסקות מטוסו של האוורד יוז

 

לפני 7 שנים, ב-16 בנובמבר 2010, מצאה שם אשת יחסי הציבור ההוליוודית, רוני סו צ'אסן, את מותה. צ'אסן, שייצגה בתקופה מסוימת את מייקל דאגלס והייתה קשורה לסרטים כמו "הנהג של מיס דייזי" ו"תא הכאב", שבה הביתה מהקרנת הפרימיירה לסרט "בורלסק" כשנעצרה בשעת לילה על על ידי הארולד מרטין סמית, עבריין מובטל שרצה לשדוד אותה וירה בה בתהליך.

 

סמית היה החשוד המרכזי ברצח, אך מעולם לא הובא לדין שכן כשהמשטרה ניגשה לשוחח איתו אודות המקרה הוא מיהר לירות בעצמו, ככל הנראה באותו האקדח בו הרג את צ'אסן. אם מדובר בשורה של צירופי מקרים או באזור נסיעה מקולל שהרוויח בצדק את הכינוי "משלוש ברמודה ההוליוודי" - אתם תחליטו.

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נכתב בדם. ג'ין סימונס נזכר בקומיקס של קיס
לאתר ההטבות
מומלצים