אחרי הפיגוע: סובלנות השבדים למוסלמים במבחן

שעות אחרי פיגוע הדריסה שבו נרצחו ארבעה בני אדם בלב שטוקהולם מצא עצמו נהג המונית המוסלמי עבדי דאחיר נחנק מאחיזתו של נוסע במושב האחורי. דאחיר, שהיגר לשבדיה מסומליה בילדותו, התקשה לנשום וראה את המוות לנגד עיניו – מוות בידי נוסע זועם שהאשים את הפתיחות של שבדיה למהגרים מוסלמים בפיגוע שאירע באותו היום אחר הצהריים.

זרי פרחים שהניחו שבדים בזירת הפיגוע(צילום: רויטרס)

רגע הפיגוע ביום שישי וצילומי החשוד שפרסמה המשטרה השבדית

"עשינו הכול למען כולם – נתנו להם מסגדים, נתנו להם הכול, אבל הם הורגים את אנשינו, אז אנחנו נהרוג אותם", צעק הנוסע ההוא לדאחיר. נהג המונית הקליט חלק מהשיחה עם הנוסע בטלפון הסלולרי שלו – והפעיל בחשאי קריאת מצוקה. המשטרה הספיקה להתערב. "ניסיתי לעבוד מאז אבל אני לחוץ מכדי שמישהו יישב מאחוריי במונית", דאחיר אומר כעת, קולו עדיין צרוד.

הזעם על מוסלמים מעמיד בימים אלה למבחן את המסורת הליברלית ארוכת השנים של שבדיה. המחבל רחמאת אקילוב, בן 39 מאוזבקיסטן, חטף ביום שישי משאית של יצרנית בירות, דרס בכוונה עוברי אורח והתנגש במרכז קניות. הוא ביצע את הפיגוע אחרי שבקשת המקלט שלו נדחתה והוא הפך למיועד לגירוש. הוא רק אחד מיותר מ-12,000 מהגרים ששבדיה מתכוונת לגרש משום שהחליטה שהם אינם זכאים למקלט בתחומה.

שבדיה היא קולטת המהגרים הגדולה ביותר באירופה יחסית למספר התושבים שלה, אבל בשנים האחרונות היא שילבה הגבלות חדשות במדיניות ההגירה שלה וכעת היא שוקלת צעדים נוספים בעקבות הפיגוע. היא מתמודדת גם עם עלייה בחוסר הסובלנות כלפי מהגרים ובפשעי שנאה.

נהג המונית עבדי דאחיר. "פוחד שאנשים יישבו מאחוריי"(צילום: רויטרס)

"אני די מודאג מהאווירה הפוליטית", אומר מוחמד נור, פוליטיקאי מקומי בן 25 ממפלגת השלטון, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא מייצג בוחרים מרינקבי, אזור גדול שתוכנן ונבנה עבור פועלים בסוף שנות ה-60. האזור הזה הוא חלק מטבעת של שכונות מהגרים המקיפה את שטוקהולם. ברחובותיו אפשר למצוא אין ספור חנויות המציעות למכירה מזון איסלאמי כשר – בערבית ובשבדית. רבות מהנשים שם מכסות את ראשן ברעלה כשהן יוצאות מהבית.

"כבר עכשיו אנחנו רואים תמונות ערוכות שנועדו להפיץ מסרים של שנאה, תמונות שהעורכים שלהן הם נאצים ואחרים", אומר נור, גם הוא מוסלמי ממוצא סומלי. רינקבי ידעה לאורך השנים בעיות כגון מהומות בקרב בני נוער, אבל היא שמורה היטב יחסית לשכונות מהגרים בערים גדולות אחרות באירופה.

בתחנת הרכבת התחתית ברינקבי מוכר כרטיסי SIM של חברת סלולר מקומית רפא ג'עפרי, צעיד רזה בן 23. הוא הגיע לשבדיה מאפגניסטן בשנת 2010 כקטין בלי ליווי מבוגר. "אנסה להוכיח לשבדים שלא כל המוסלמים טרוריסטים. סבלנו מאותן בעיות במדינות שלנו", הוא אומר. "לכן אנחנו כאן".

בפרבר המהגרים רינקבי. אוכל מוסלמי כשר, נשים בכיסוי ראש(צילום: רויטרס)

מחשש למעשי נקם נגד מוסלמים הגבירו כוחות הביטחון של שבדיה את הפיקוח שלהם על ארגונים גזעניים המאמינים בעליונות האדם הלבן. "יש דיבורים על נקמה, על שימוש באלימות כדי להראות שאנחנו כועסים על מה שקרה כאן", אמר מפקד המשטרה אנדרס תורנברג לערוץ טלוויזיה מקומי. הוא ציין כי בעבר כבר הוטמנו פצצות במרכזי קליטה למבקשי מקלט וכי חושדים שפעילי ימין קיצוני עשו זאת.

השמדה עצמית תרבותית

עשרה מיליון איש חיים בשבדיה ומאז סוף שנות ה-90 היא קלטה כ-700,000 מבקשי מקלט. בשנת 2015, כשמאות אלפי מהגרים נכנסו לאירופה דרך מדינות הבלקן, קלטה שבדיה 163,000 איש – יותר מכל חברה אחרת באיחוד האירופי יחסית לגודלה. גל ההגירה האדיר ההוא נחלש אחר כך בשל ההסכם בין האיחוד האירופי לטורקיה, שלפיו הטורקים יקבלו חזרה מידי האירופים מהגרים המנסים לחצות את הגבול לאירופה שלא כחוק. עם זאת, הגל הזה עורר חשבון נפש בשבדיה, והממשלה הקשיחה את החוקים המקנים זכות לתושבות, קיצצה בכספי הסיוע למהגרים והגבירה את הבידוק בגבולות.

התמיכה במפלגת "השבדים הדמוקרטים", המתנגדת למהגרים, גברה בשנתיים האלה. לפי סקרים היא כעת המפלגה השנייה בגודלה בשבדיה, ורק המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של ראש הממשלה סטפן לופבן מובילה עליה. "לא התייחסו אלינו ברצינות, אולי אפילו גיחכו עלינו, ואני מקווה שעכשיו אנחנו יכולים להשאיר את זה מאחורינו", אומרת סגנית היו"ר של "השבדים הדמוקרטים" יוליה קורנליד.

מוחמד נור. "מודאג מהאווירה הפוליטית"(צילום: רויטרס)

פיגוע הטרור הגדול ביותר במדינות הנורדיות לא היה פיגוע שביצע מהגר, אלא הטבח שעשה פעיל הימין הקיצוני אנדרס בריוויק בנורבגיה ב-2011. בפיצוץ באוסלו ובמתקפת ירי במחנה נוער שהתקיים באי סמוך הוא רצח 77 בני אדם, רובם בני נוער. הוא עשה זאת בין השאר במחאה על מדיניות ההגירה הנורבגית.

אף שגילויי עוינות למהגרים הם עדיין טאבו פוליטי עבור רוב המפלגות בזרם המרכזי של הפוליטיקה במדינות הנורדיות, הקריאות לסגור את הדלת לפליטים גוברות. בפוסט בפייסבוק שכתב כריסטיאן טיברינג גגד'דה, חבר פרלמנט נורבגי מ"מפלגת הקדמה" הנחשבת פופוליסטית, כשעה אחרי הפיגוע בשטוקהולם בשבוע שעבר, הוא האשים את ראש ממשלת שבדיה לופבן בנקיטת "מדיניות ההגירה הכי חסרת אחריות ותמימה בכל אירופה". הוא טען כי המדיניות של לופבן היא השמדה עצמית תרבותית. רק בפברואר תקף נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את מדיניות ההגירה של שבדיה כשכתב בטוויטר: "תעשו לציבור טובה – תקשורת הפייק ניוז מנסה לומר שההגירה הגדולה לשבדיה פשוט עובדת נהדר. לא!".

ראש ממשלת שבדיה. מתנגדי המהגרים נושפים בעורפו(צילום: רויטרס)

בשבוע שעבר, עוד לפני הפיגוע, התרחש אירוע חריג בבית הספר המוסלמי אל-אזהר שבוולינגבי, פרבר של שטוקהולם ליד רינקבי: לבית הספר נכנסו חברים בארגון "חיילי אודין", כוח מתנדבים שרואה בעצמו משמר נגד מהגרים והתרחב מפינלנד למדינות הנורדיות האחרות ולמדינות הבלטיות. סגן מנהל בית הספר, רוג'ר לינגוויסט, מספר כי שני גברים התהלכו בחצר בית הספר, צילמו תלמידים והדביקו מדבקות שבהן סמל הארגון. בית הספר מיהר לשכור מאבטחים. "למה הם שונאים אותנו? למה הם רוצים לפגוע בנו ולמה הם רוצים לסגור את בית הספר שלנו?", שאל.

למרות הכול, המסורת הליברלית השבדית רחוקה מלהיכנע. הפיגוע ביום שישי הוליד גם אין ספור מעשי נדיבות והזדהות והוציא אלפי אנשים לרחובות שטוקהולם בהפגנת אחדות נגד האלימות ונגד הקיצונים. "זה היה נהדר. ים של אנשים שהתאחדו והראו אהבה, אנשים מכל הסוגים. זו שבדיה וכאלה אנחנו צריכים להישאר", אומרת ג'ומה לומאני, מהגרת בת 32 שבאה לשבדיה בגיל 19 מאפגניסטן. כעת היא עובדת בארגון המסייע לפליטים להתאים את עצמם לאורח החיים השבדי.