שואה: כך תסבירו לילדים
האם צריך להיות עצובים ולמה כולם לובשים לבן? ילדים בגילאי הגן לא צריכים להיחשף לסיפורי השואה אך מבינים שקורה משהו לפי תגובות ההורים והצפירה. מה קורה בגן ומה כדאי לומר בבית כדי לעזור להם להבין?
"איך אני מסביר לילד מציאות, שאני בעצמי לא מבין?", "אני מפחד שהצפירה תגרום לו לטראומה וסיוטים בלילה", "אני חושבת שכדאי שהיום הוא לא יילך לגן"- הורים רבים פונים אל הגננות בחששות ושאלות לקראת יום השואה. יום קשה להבנה ולהתמודדות, גם לאדם בוגר, קל וחומר לילדי הגן.
הגננות שעברו הכשרה מקצועית, יודעות להפעיל שיקול דעת, להעביר את התכנים באופן המותאם לגיל הילדים ולאבחן תגובות חריגות של ילדים. מה השאלות שהילדים בדרך כלל שואלים? כיצד הגננות, כנשות חינוך מוסמכות עונות? מבט לאחורי הקלעים של גן הילדים.
1. "זה קרה לפני המון שנים במקום רחוק"
לכולנו זכור המקרה בו מפעילת צהרון, שאינה גננת, ענדה ביום השואה על בגדי הילדים טלאי צהוב. בעקבות המקרה המזעזע, עלתה מודעות ההורים לדרך בה מועבר יום השואה לילדיהם ולא אחת הם פונים מודאגים לגננת וחלקם את תוהים האם כדאי להשאיר את הילד בבית. הורים יקרים, אנא הסירו דאגה מליבכם. אין שום סיבה להשאיר את הילד בבית.
חשוב לזכור שהגננות בגנים הממלכתיים הן נשות חינוך שעברו הכשרה מיוחדת לנושא ויודעות, על פי שיקול דעתן להחליט מהם התכנים המועברים באותו היום. ככלל, שגרת הגן נמשכת כרגיל ורק במידה והילדים שואלים את הגננת על דברים ששמעו בבית או בחדשות היא עונה שמדובר "באירוע שקרה מזמן, במקום רחוק". הגננות מסבירות לילדים שיום זיכרון הוא יום שבו רוצים להזכיר לכל האנשים תקופה שהייתה לפני הרבה שנים במקום רחוק מאוד שקרו בה אירועים עצובים.
2. לא מכריחים ילדים לעמוד בצפירה
בעת הצפירה צוות הגן מהווה מודל לעמידת דום. הגננות מציעות לילדים להצטרף לעמידה אך מסבירות להם שאינם צריכים לעמוד לכל אורכה או לבטא עצבות ואף אומרות להם שמי שמעוניין מוזמן להחזיק לגננת את היד. כמו כן, הגננות מסבירות לילדים כל העת כי שגרת היום בגן נערכת כרגיל לפני ואחרי הצפירה. הגננת, בהתאמה לקבוצת הילדים, תחליט אם לערוך טקס קצר של הדלקת הנר.
3. התמקדות בסיפורים אישיים - רק מגילאי חמש
הגננות לא מראות לילדים תמונות זוועה והוויזואליה אליה נחשפים הילדים בגיל הזה מותאמת לגילם ולא כזו שתדיר שינה מעיניהם. בגן משוחחים על אלה ששרדו על מנת להשאיר את הילדים לבסוף עם סיפור חיובי ככל שניתן. מגיל חמש ומעלה ניתן לחשוף את הילדים לסיפורים אישיים של יהודים ששרדו, כמובן בשפתם ובהתאם לילד. אפשר לומר שהצפירה היא לזכר אנשים שאינם, ואין צורך להרחיב מעבר לכך. לילדים בגילאי חמש מומלץ לספר, באופן כללי, מה קרה מבחינה היסטורית, ולהדגיש שהשואה התרחשה לפני שנים רבות. וניתן להיעזר באחד מסיפורי השואה והגבורה לגיל הרך.
4. מה הילדים שואלים?
"כשיש אזעקה מתחבאים מתחת לשולחן?", "למה אמא בכתה אתמול ונישקה אותי?", "שמעתי את אבא אומר שיש אנשים שלא רוצים לעמוד בצפירה", "למה כולם לובשים חולצות לבנות?", למה כל השירים ברדיו עצובים?", "זה משהו שבחיים לא יקרה יותר?", "זה קרה בזמן יציאת מצרים?" "הענישו את כל האנשים הרעים?".
לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים
לפנייה לכתב/ת 
