שתף קטע נבחר
צילום: shutterstock

ברלין: 3 מוזיאוני שואה שחייבים להכיר

מרביתנו מכירים את אנדרטת השואה העצומה בלב ברלין, אך סיפורים אנושיים חזקים ופחות מוכרים, אפשר ללמוד דווקא משלושה מוזיאונים קטנים שנמצאים בסימטה אחת בבירת גרמניה. מהגרמנים שסיכנו את חייהם למען הצלת היהודים ועד לאנה פרנק - ביקור חובה בפעם הבאה שאתם בברלין

סימטת המוזיאונים בברלין. שווה ביקור (צילום: דני שדה) (צילום: דני שדה)
סימטת המוזיאונים בברלין. שווה ביקור(צילום: דני שדה)

לא רבים מהמבקרים שמגיעים לברלין מכירים את הסימטה הצרה שצמודה לרחוב רוזנטהאלר 39, בשכונת ה-MItte השוקקת. מי שמטייל באזור נחשף בעיקר לחנויות האופנה, הבוטיקים, הגלריות והמסעדות. אבל ממש בתוך הסימטה הצרה, עם ציורי הגרפיטי על הבתים המטים ליפול - שלא ממש מפתה להיכנס אליה ואולי אפילו מעט מפחידה - נמצאים שלושה מוזיאונים היסטוריים לא מוכרים במיוחד, אבל הם בבחינת אתרי חובה, במיוחד עבורנו ובמיוחד היום: מוזיאון "הגיבורים הדוממים", מוזיאון בית המלאכה למברשות של אוטו ויידט ומרכז אנה פרנק.

המוזיאון הראשון בסימטה הוא מוזיאון הגיבורים הדוממים (Stille Helden), המנציח את הגרמנים שבמהלך מלחמת העולם השניה פעלו כדי לסייע ולהציל יהודים תוך סיכון חייהם. קרוב ל-1,700 יהודים ניצלו בברלין הודות לכ-20 אלף גרמנים, לא יהודים, שהיו מעורבים בהסתרתם במהלך המלחמה. שמותיהם של חלק מאותם מצילים חקוקים על קירות המוזיאון.

המדרגות וקיר שמות המצילים במוזיאון הגיבורים ()
המדרגות וקיר שמות המצילים במוזיאון הגיבורים

הכניסה למוזיאון צרה, וכך גם העלייה לקומה השניה שלו. המבקרים ממש נצמדים לקירות הקרים עליהם חקוקים שמות המצילים. במוזיאון מוצגים מסמכים, תצלומים ומכתבים וכן הקלטות של 250 גרמנים שסיכנו את חייהם, נתנו ליהודים מחסה או מצאו להם מקום עבודה. "לא כולם במלחמה הלכו כעיוורים אחרי היטלר", סיפרה לנו עובדת המוזיאון והדגישה את החשיבות במוזיאון שמראה גם את הגרמנים האחרים שחלקם הוכרו כחסידי אומות העולם.

 

המוזיאון פתוח שבעה ימים בשבוע והכניסה אליו ללא תשלום.

ממש צמוד אליו , בכניסה נפרדת, נמצא המוזיאון על שמו של אוטו ויידט. מדובר במקום שבו היה בית המלאכה לעיוורים של האיש שגדל בתנאי עוני כבנו של מדביק טפטים ברוסטוק. הוא רכש את מקצועו של אביו והחל לעסוק בו כאשר המשפחה עברה לברלין, שם התחתן ונולדו לו שני בנים.

העובדים של אוטו ויידט, בתמונה המוצגת במוזיאון ()
העובדים של אוטו ויידט, בתמונה המוצגת במוזיאון

במלחמת העולם הראשונה הוא הצליח להתחמק משירות קרבי בשל מחלת אוזניים ולימים החל לאבד את ראייתו. בשנת 1936 הקים בית מלאכה למברשות וגם נישא בשנית לאלזה נסט, שעמדה לצדו כשהחל להושיט יד לאנשים שנרדפו בידי המשטר הנאצי.

 

החל מ-1939 הוא העסיק בבית המלאכה שלו בעיקר יהודים עיוורים וחרשים, אבל לא רק. הוא ניסה להקל עליהם ככל האפשר, סיפק להם מזון, ארגן עבורם מקומות מסתור, חילץ כמה מהם מגירוש על ידי מתן שוחד לפקידים ולאחר המלחמה גם סייע בהקמת מעון לילדים וקשישים יהודים בברלין.

מוזיאון אוטו ויידט ()
מוזיאון אוטו ויידט

מוזיאון אוטו ויידט מביא את סיפורו של בית המלאכה שבו הועסקו עיוורים וחרשים בייצור מטאטאים ומברשות. חלק מהעובדים נתפסו ונספו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. גורלם של אחרים לא ידוע. אבל בין העובדים במפעל, היו גם כאלה ששרדו את השואה בהם אליס ליכט ואינגה דויטשקרון. ליכט עלתה לאחר המלחמה לישראל. אינגה דויטשקורן התאחדה עם משפחתה באנגליה, למדה שפות זרות, היתה מזכירת האינטרנציונל הסוציאליסטי וסופרת מעריב בגרמניה.

 

בתחילת שנות ה-70 היא עברה לגור בתל אביב ומאוחר יותר כתבה ספרים רבים בנושא השואה ותלאותיה כילדה בברלין הנאצית, וגם על הגרמנים הטובים, אלה שהצילו יהודים במהלך המלחמה. סיפורם כמו סיפורים אחרים על החיים במקום, מתוארים במסמכים וצילומים רבים במוזיאון.

 

בשנת 1941 העסיק בית המלאכה כ-35 אנשים, שרובם הופנו למקום על ידי מחלקת התעסוקה ליהודים בלשכת העבודה של ברלין. בית המלאכה היה נתון לפיקוח מתמיד של הגסטאפו ועל אף שנאסר עליו להעסיק יהודים במשרד, העסיק ויידט שלושה יהודים במשרדו. מנגנון צלצול פנימי התריע בפניהם בעת ביקורי פתע של הגסטאפו, אז היו מתחבאים בגומחה מתחת למדרגות.

המברשות שיוצרו במפעל ()
המברשות שיוצרו במפעל

ב-1942 נעצרו פועלי בית המלאכה היהודים ונלקחו לנקודת האיסוף לקראת גירוש. ויידט טען כי מוצרי בית המלאכה שלו הם מוצרים חיוניים למאמץ המלחמתי, שיחד את פקידי הגסטפו והצליח לשחרר את פועליו.

 

שנה לאחר מכן, בפברואר 1943 במהלך "מבצע בית חרושת" היו אמורים להישלח לגירוש כל היהודים שעדיין חיו בברלין. בעקבות התראה מוקדמת נותר בית המלאכה סגור. אבל רוב הפועלים בבית המלאכה שלו נעצרו בבתיהם או ברחוב וגורשו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בתקופה שבין מרס 1943 ועד סוף המלחמה, רק פועלים אחדים עדיין הועסקו אצל ויידט. לבד משלושה פועלים לא יהודים, הועסקו במקום פועלים שהיו נשואים בנישואי תערובת, או שאחד מהוריהם היה לא יהודי וכן יהודים אחרים כמו אינגה דויטשקורן, אליס ליכט, אריך פריי וחיים ומקס הורן שחיו במסתור.

 

אוטו ויידט המשיך להפעיל את בית המלאכה גם לאחר המלחמה. הוא נפטר ב-1947 ואשתו אלזה המשיכה להפעיל את המקום עד שנסגר ב-1952 על ידי מועצת העיר של מזרח ברלין. ויידט הוכר ב-1971 על ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם, בשל פועלו להצלת היהודים.

 

אחד המסמכים המעניינים שנמצאים בבית המלאה הוא תצהיר שמסר אחד מעובדיו, זיגברט לוין, ועליו חתומים גם מרטין יעקובסון וסימון וויט, בנושא הסיוע שקיבלו מאוטו ורעייתו.

 

"אני הח"מ, מייצר המברשות זיגברט לוין, מקיינצהאלה 12 ברובע קופניק בברלין, מועסק מאז 1941 ועד היום כמנהל עבודה ומייצר מברשות בבית המלאכה לעיוורים של אוטו ויידט בברלין ברחוב רוזנטהאלר 39. בהיותי יהודי הנשוי 'נישואי תערובת' לא נפגעתי מהרדיפות הקשות שהיו מנת חלקם של בני דתי, 'יהודים מלאים'. אני יכול להעיד שמעבידי ואשתו היו כנראה שני האנשים מהיחידים בברלין שנרתמו עד כדי כך לעזרת בני דתי היהודים. בבית המלאכה שלנו עבדו 60-65 בני אדם, בתקופה האיומה ביותר, מתחילת 1942 עד סוף 1943. מחציתם היו נתונים בסכנה מתמדת ובעת החיפושים של הגסטאפו מעבידי נהג להסתיר אותם בחדר מסתור בתוך בית המלאכה. חיפושים אלה נערכו פעמיים ואף שלוש פעמים מדי שבוע. בני הזוג ויידט לא זו בלבד שדאגו ליהודים שחיו במסתור, הם גם ארזו בעבורם מדי שבוע חבילות של מזון, בגדים, נעלים ושאר חפצים מועילים ושלחו אותן למחנות ריכוז שונים. פעם אחר פעם הם אספו מצרכים וחפצים נחוצים וסייעו לנצרכים. יהודים רבים שהועסקו אצלנו היו בעלי רקע מקצועי אחר כגון מנהלי בית משפט מחוזי, רופאים, עורכי דין, סופרים ומלחינים. הספק העבודה שלהם היה נמוך, ולמעשה מר ויידט תמך בהם מכיסו". כך מספר זיגברט בתצהירו, ומציין כי את התצהיר עליו הוא חתום כתב עבורו מישהו אחר, משום שהוא עיוור, והוא מוסיף כי על התצהיר חתומים שני עמיתים לעבודה שמועסקים ב"פירמה" כמוהו מאז 1941.

 

מוזיאון אוטו ויידט פתוח שבעה ימים בשבוע, והכניסה אליו ללא תשלום.

בהמשך הסימטה נמצא מרכז אנה פרנק, ובו תערוכה קבועה הנושאת את השם "אנה פרנק, כאן ועכשיו". מיליוני אנשים ברחבי העולם נחשפו ליומנה של אנה פרנק, ילדה יהודיה שנולדה ב-1929 בפרנקפורט וב-1933 הוריה ברחו מהטרור הנאצי לאמסטרדם. לאחר שכוחות הכיבוש הגרמניים כבשו את הולנד, הפך אביה את החלק האחורי של בניין משרדים שהיה בבעלותו למקום מסתור שהכניסה אליו היתה דרך ארון ספרים. אולם ב-1944 המחבוא נחשף בעקבות הלשנה. אנה ואחותה הועברו למחנה ברגן-בלזן שם נרצחו. אנה פרנק היתה בת 15 בלבד.

מחוץ למרכז אנה פרנק (צילום: דני שדה) (צילום: דני שדה)
מחוץ למרכז אנה פרנק(צילום: דני שדה)

מרכז אנה פרנק בברלין מספר את סיפורה של אנה פרנק, ומחבר אותנו לעולם שבו חייתה. ביומנה עסקה אנה בנושאים רבים, וכתבה את מחשבותיה עליהם. בתערוכה מציגים צעירים מברלין את דעתם על שאלות שלהן ניסתה אנה פרנק למצוא תשובות. שאלות אישיות על זהות, על ערכים ועל העתיד, שאלות על מלחמה, אפליה, אומץ לב אזרחי ועוד.

 

מרכז אנה פרנק פתוח בכל יום פרט ליום ב'. הכניסה בתשלום של 5 אירו למבוגר ו-12 אירו למשפחה.

 

הכתבה פורסמה במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות"

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דני שדה
מרכז אנה פרנק
צילום: דני שדה
מומלצים