בלדה לנאיבית
על החלקה יפנית, סלט ניסואז וגברים שאוהבים מחשופים ומפחדים ממחויבות
דן לא מצליח לגמור. בכל פעם שהם נפגשים הוא נגרר לעוד המשך. ככה זה נמשך ונמשך, למרות שהוא לא עד כדי כך נמשך אליה. פשוט היא אישה, ונשים… טוב… נשים ודן זה סיפור אהבה.
אין שם כלום באמת, ביניהם. זכר ונקבה מסוג אדם שהתחברו מכורח הנסיבות. כמו בג'ונגל, גם פה עושים הכל כדי לשרוד, והכיף המזדמן הזה כבר הורג איתו. הוא רצה להגיד לה את זה וקבע פגישה, כדי שלא תפתח ציפיות. רק שזה לא בדיוק עמד בציפיות שלה מהמפגש. היא חיכתה לו מתוקתקת. עברה אפילו אצל הספר, כי לפי הדיווחים שלו, השיער המקורזל שלה היה חלק וישר. גם עשתה שעווה. אחרי שככה סבלה בשבילו, אין מצב שהיא תסבול הלילה פרידה. וזה לגמרי מובן. אם אני אלך למרוט את עצמי למוות בשביל מישהו, הוא ימות לפני שהוא ילך ממני!
אי־אפשר להסביר מהלכים של לב ונפש. נוצר שם איזה פלונטר. חייהם הסתבכו זה בזה ולא שיש ביניהם איזה קשר מי יודע מה, כן? הוא לא באמת היה אף פעם מאוהב בה, ואפילו לא עד כדי כך כיף לו לדבר איתה, אבל היי, מה דיבורים קשורים בכלל לקשר? הגוף מדבר. יש לבן אדם צרכים.
רק שאנחנו לא חיים בוואקום. יש עולם שלם סביבנו וכשמתקרבים לגיל שבו מתחילות לצוץ שערות לבנות פה ושם, כבר קשה יותר להתעלם מהמציאות. דן גם לא מעוניין בילדים. עדיין קצת ילד בעצמו, ילד עם מפרצים וקצת צרבת, אבל ילד. והוא גם אדם מאוד מוסרי, אז מאוד קשה לו עם זה שהיא ככה, מתקתקת.
השעון הביולוגי מטריף לנו את כל החושים. גם אני עברתי את זה פעם, כשהצעתי לחבר שלי ברגע הפרידה, "רק תן לי ילד ולא אבקש ממך אחר כך כלום". איזה מזל שלא הייתי מספיק משכנעת.
אז דן והמוחלקת יפנית ישבו זה מול זה ושתקו. היא הייתה מבולבלת, כי נשים בדרך כלל קולטות מתי גבר בא כדי לגמור איתן, ובדרך כלל גם יש לזה סיבה, רק שפה לא הייתה. הכל סבבה. היא, על פניו, משדרת קלילות וזרימה. לא דורשת כלום. רק שיישאר בכל פעם עוד קצת. רק עד הפעם הבאה. ככה כבר שנה. לכאורה אמור להיות לו נוח, הסידור, אבל כולם יודעים שבסוף מעשה מישהו יבכה פה. אז עדיף שזאת תהיה היא, ועכשיו.
*
שתינו יושבות ומדברות עליה. החברה שלי היא החברה הכי טובה שלה, וכבר שמעה ממנה שהיא מרגישה שהוא — זה זה. הגבר שחיכתה לו כל חייה. נסיך החלומות. הוא רק צריך להשתנות קצת, והוא מושלם. רק לרצות את כל מה שהיא רוצה ולהיות לגמרי אחר, והם יחיו באושר ובעושר. אצלה בראש יש להם כבר שלושה ילדים ומשכנתה.
אני מתארת לי שבטח דן מטפל בעצמו. משלם לפסיכולוגית כדי להבין מה לא בסדר בו, ומגלה לאט־לאט שמה שלא בסדר זה שהוא כל כך משתדל להיות בסדר כל הזמן. עסוק בלספק אחרים, וזה אף פעם לא מספיק. כי כשאתה נותן את מה שאין לך, אתה נגרר לחובות, ובסוף מבקש הלוואה בריבית דה־ריבית מכל מי שנתת לו אי פעם.
החברה שלי מספרת שהכי קל בעולם לעשות על דן מניפולציות. לא סתם היו לו כבר אלף נשים, ועדיין לא מצא את האחת. החולשה של דן לנשים הולכת לפניו. תמיד היה גבר־גבר. כל הרחוב רטט כשדן היה עובר ברחוב עם הכתפיים האלה, מחפש צרות. אם רצית לגרום לדן לעשות משהו, גילתה החברה של החברה שלי, כל דבר, לא היית צריכה להתאמץ. אלכוהול טוב ומחשוף והוא שלך. מאבד את ההיגיון לא רק ממחשוף עמוק, אלא גם ממבט רדוד ומזוגג, גומת חן, או אפילו צחקוק לא חינני.
*
לחברה שלי יש שיחת עדכון, אחרי שלה ולדן יש שיחת חתך שהולכת בערך ככה: "את יודעת שאני לא מעוניין עכשיו בקשר מחייב, כן?" והיא צועקת עליו שהוא זבל, נצלן, אטום רגשית, שלא מחובר ללב שלו. אחר כך הם ישכבו, מייק־אפ סקס נפלא, ובבוקר יחליטו לא להיפגש שוב לעולם. עד הלילה הבא. כשהיא תכתוב לו: "בא לך איזה דרינק?" ויבוא לו. כי הוא לבד, וכיף להם ביחד, ובעצם למה לא?
אוי… להיות חברה של בחורה כזאת. לשמוע שוב ושוב את השאלה, ולדעת שזה לא באמת חשוב מה תעני. היא סתם מתייעצת איתך, כדי לעשות אחר כך בדיוק את ההפך.
*
אז נורא חיכיתי שהיא תדווח לי מה הלך שם, כי תכלס, בלי הסיפורים שלה, די משעמם לנו ביחד.
אני הרי מנהלת חיי כפר, והדבר הכי מסעיר שיכול לקרות לי בחצר זה שהתרנגולת תטיל ביצה. בקריירה שלי אפשר להתעדכן באינסטגרם. אני החברה הזאת שמספרים לה על בנים סוררים ומקבלים נאומים.
אז אכלנו סלט ניסואז ושתינו בירה. החברה של החברה כבר בטח חיכתה לו בבית, עם ההמשך הידוע מראש. אז מה אם זה ידוע? גם המוות ידוע, גם מחיאות הכפיים בסוף שיר. אפילו אם הוא גרוע. הם אגב, לא ממש מתים על שירים שלי. מעדיפים בכלל את דודו טסה. אבל כאמור, יש מוסכמות בעולם. אישה יולדת ילד, גבר נשאר ילד.
החברה של החברה לא תשנה אותו. הוא ימשיך לרדוף אחרי נשים עם החלקה יפנית ולפחד מאהבה. למרות שכנראה גם הוא מצליח לרמות את שתיהן וברור שדווקא יש לו, לבחורה, משהו חזק. אחרת זה לא היה מחזיק שנה.
יום אחד, כשתקרה לו תקלה, בטעות, הוא יהיה אבא מושלם. כנראה של הילדה שלה. אולי אפילו אני אשיר שיר של דודו טסה, הזמר האהוב על דן, בחופה. עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.
