שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    מופע האימים של פופוביץ'

    במשחק הראשון בסדרה מול יוסטון, האיש על הקווים של סן אנטוניו הראה שהוא בשר ודם ולא מאמן על

    בשלוש סדרות חצי גמר אזורי, המשחק הראשון כבר מאחורינו, ויש אפילו הפתעה מרעישה. במקרה הזה, לא "המום"חים ולא הח"מ ראו את זה בא. יוסטון טרפו את הקלפים אתמול, וגם את סן אנטוניו. יש סיבות לכך שהספרז הובסו אתמול.

     

    קודם כל, לכל אחד יש ימים טובים במשרד שבהם הכל הולך ויש ימים רעים ששום דבר לא הולך, אבל אתמול זה היה מופע האימים של פופו. הוא חימם את האווירה באמירה מטומטמת לפיה הכוכב שלו קוואי לנארד הוא השחקן הכי טוב בליגה כרגע. אפילו "מייק" (כלומר תחליף מאמן) כמו ד'אנטוני יודע למנף אמירות אומללות כאלו למוטיבציה מיוחדת אצל השחקנים שלו. קוואי שחקן נהדר, ובהחלט מתחרה על התואר שפופו העניק לו, אבל אחד הפקטורים החשובים בהצלחה של קוואי זה שהוא מצליח, למרות ההצלחה, "לטוס מתחת לרדאר". הוא מצליח יותר כאשר הוא לא האופציה הראשונה בהתקפה, בכל התקפה, מתחילת המשחק. הוא מאוד מצליח כאשר הוא מפעיל את השחקנים האחרים, במיוחד את דני גרין והסנטרים שנהנים מהחדירות שלו. הוא "הרוצח השקט" שמתמקד בעצירת היריב בהגנה ואף אחד לא מבין מאיפה צומחות לו 30 נק' למשחק באחוזים מדהימים.

     

    פופוביץ' (צילום: AP) (צילום: AP)
    פופוביץ'(צילום: AP)

     

    אתמול הוא היה הגו טו גאי מהשנייה הראשונה (ואכן קלע את הנק' הראשונות במשחק), ומסר אסיסט לאולדרידג' בשביל הנקודות הבאות של הספרז, בשלב שעוד היה צמוד. הוא החטיא שלשה, אבל גאסול לקח את הריב' ועשה מזה סל. המסקנה, גם כאשר קוואי החטיא, זו הייתה זריקה סבירה ואחראית, והיה מי שייקח את הריבאונד בהתקפה. את הרבע הראשון הוא סיים עם 10 נק' מה-23 שלהם, וגם 5 ריב'. אבל אז יוסטון התמקדו בשמירות כפולות עליו. הוא סיים עם שורה סטטיסטית לא רעה בכלל, במיוחד 6 אס' מול איבוד כדור יחיד, וגם 11 ריב' ו-21 נק'. אמנם רק 5 מ-14 מהשדה, ו-3 מ-7 משלוש, אבל כל הקבוצה נקלעה ליום קליעות גרוע.

     

    הבעיה עם המספרים הללו? אלו מספרים של שחקן צמרת, אבל לא של מוביל ליגה. הארדן, מנגד, שבר שיא קריירה באסיסטים בפוסט סיזן. מה שהיה יותר משמעותי, 4 חטיפות, כולל איבוד הכדור היחיד שנרשם לקוואי, שרשם 0 עגול בטור החטיפות. זו אמירה בוטה מאד של הארדן, שלא זוכה למחמאות על משחק ההגנה שלו, מול המתחרה (מטעם פופו, לפחות...) על התואר האישי, כאשר הטיעון העיקרי הוא ההגנה. לא של הארדן, כאמור, אלא זו של קוואי. אז "המייק" ידע להכניס מוטיבציה מיוחדת בכוכב המזוקן שלו? ידע גם ידע, אבל מי "הגאון" שהרים לו להנחתה...

     

    פופו גם הראה אתמול שהוא בשר ודם (כפי שהח"מ טען לא פעם) ולא מאמן על (כפי ש"המום"חים מדקלמים תדיר). כתבתי כאן לא ממש מזמן שדוויין דדמון היה ממש חסר בחלק מהמשחקים בסדרה נגד ממפיס, בסיבוב הראשון. גם כתבתי שהגמגומים שלהם בסדרה הזאת מוכיחים כמה פופו צדק כאשר נתן לפורוורד סנטר הצעיר שלו מקום בחמישיה על חשבון פאו גאסול ודייויד לי המנוסים יותר . במקום לקחת מחמאה מהשוואו, החליט פופו שצריך להראות לכולם כמה הוא גאון (והוא לא) והעלה אתמול בחמישיה את לי, אליו נחזור בהמשך. דדמון נכנס למשחק ל-7 דקות שלמות, בנק' הזמן 2.22 דקות לסוף הרבע השלישי, כלומר כאשר המשחק כבר היה מת כמו המלך העצלן ביותר בהיסטוריה (רמז, זה מתחרז עם דדמון, והכוונה כמובן למלך תות הנח המון), וככה פופו הרג את שניהם. דדמון צעיר עם אנרגיות. נכנס, נלחם, עשה 3 מ-3 ו-2 ריב' בדקות שקיבל, ומהמלחמות שהוא עשה על הפרקט, ננה קיבל הרחקה והספרז קיבלו זריקה מהקו, (טקניקל) שפטי מילס שלח במתנה בחזרה לרוקטס. באותו רבע שלישי גם גרין היה 0 מ-3. לא מהשדה, מהעונשין.

     

    קוואי לנארד (צילום: AP) (צילום: AP)
    קוואי לנארד(צילום: AP)

     

    אז יכול להיות שפופו רצה להכניס את הקבוצה שלו להלם, ואז המהלך שלו הצליח. לדעתי הוא הגזים. את הצרחות שלו על לי בפסק זמן מוקדם מאוד (4 דקות ועוד 4 שניות לתוך המשחק) אפשר היה לשמוע עד החוף המזרחי. לי לא אשם שרועד לו הפופיק. במצב 5:2 לרוקטס הוא החטיא 2 זריקות עונשין, אבל המפולת לא התחילה בגללו, הוא גם היה 0 מ-2 מהשדה, אבל ב-28 הדקות שהוא היה על הפרקט הם היו רק מינוס 8. אם אתה מכניס את לי לחמישייה, אתה צריך להביא בחשבון שיהיו לו פרפרים בבטן. הוא שיקם את הקריירה שלו בסן אנטוניו והוא פורוורד סנטר מוכח, אבל האם זה הזמן לעשות ניסיונות ולקעקע את כל ההיררכיה בקבוצה, וכאמור, רגע אחרי שהשוואו מחמיא לך על המהלך שלך לתת לדדמון את המקום בחמישייה? זה עבד כל העונה, מה שהיה כל כך חסר מול ממפיס, אז למה להרוס?

     

    לי הוכיח שאין לו בעיה לעלות מהספסל ולתת דקות משמעותיות ואיכותיות. בחמישייה רעד לו הפופיק. אני בטוח שהוא רצה להצליח, ולחזור לימים הטובים שבהם היה הכוכב של גולדן סטייט, אפילו לפני קרי וקלעי ת'ומפסון. ככה גדול הוא היה, לפני בערך 4 שנים, לפני הפציעה. רק אצל פופו, בספרז, הוא באמת הצליח להשתקם, אבל ניסיונות כאלו עושים במשחק "לוטרי" מול הלייקרס בעונה הסדירה. לא במשחק בית בו אסור להפסיד בחצי גמר המערב. ואם אתה מנסה לשקם את השחקן, מה עוזרות הצרחות ההיסטריות?

     

    פופו הכניס את כולם ללחץ והקבוצה שלו? חזרה מפסק הזמן ההוא מרוסקת. לי נזרק לספסל, גאסול נכנס וכאמור הכניס את ההחטאה של לנארד, אבל אז הכדורים פשוט ברחו להם מהידיים, ודוקא לשחקנים הכי מנוסים, ג'ינובילי וגאסול, בזה אחרי זה. ודווקא בדקות בהן יוסטון לא מצאו את הסל, הספרז לא הצליחו לחזור, אבל בניגוד לעבר, במשחק הזה הם גם הפסיקו לנסות לכן גם הסיכום שלי של המשחק, בשורה אחת. מר פופוביץ' הנכבד, אף אחד לא אוהב שצועקים עליו. זה משחק וממשחק אמורים ליהנות. הם אכן באים לעבוד אצלך, אבל למה להרוס להם את חדוות המשחק? ליכלכת, תתנצל, תחזור מהר למה שעבד עונה שלמה, כי כמה שקשה לבנות, ככה קל להרוס.

     

    ומה עוד ראוי לתשומת הלב שלנו? המאבק ההירואי של בוסטון ובעיקר אייזיאה תומאס, להתגבר על האבל האישי ולחזור מהקבר, ממינוס 2 לחמישה ניצחונות רצופים, למרות טיסות מחוף לחוף להשתתף בלוויית אחותו, ולמרות שחטף נוקאאוט שהעיף לו שן בעבירה שלא נשרקה כלל. על הכל הם מתגברים, אבל הפרט הכי מעניין זה איך שהליגה שוב עוזרת לקליבלנד. הקאבס קיבלו 8 ימי מנוחה מאז הסוויפ על אינדיאנה, והתחילו את חצי הגמר שלהם יממה אחרי שבוסטון כבר שיחקו משחק אחד מול וושינגטון. לבוסטון (וגם לוושינגטון) היה בדיוק יום מנוחה אחד.

     

    נשאלת השאלה, ומה אם הם היו נגררים למשחק שביעי? למה לקבוע משחק ראשון בסדרה, יום לפני המשחק הראשון בחצי הגמר המקביל, למרות הלו"ז הצפוף כל כך? ומה היה יורד להנהלת הליגה מהכבוד אילו היו מכריזים שאפשר לתת לבוסטון 3-2 ימי מנוחה, ולהתחיל את השלב הבא, נניח, היום או אפילו מחר? מישהו צריך להסביר למה גולדן סטייט (סוויפ בסיבוב הראשון, ומתחילה היום נגד יוטה) מקבלת יותר מנוחה מסן אנטוניו, וקליבלנד (סוויפ בסיבוב הראשון) מקבלת מנוחה, כאמור, עוד יום אחד יותר מבוסטון. ההגינות הספורטיווית וגם כל "המום"חים נרדמו בשמירה, כמדומני.

     

    האם מישהו כבר החליט, בחדרי חדרים, שזה יהיה טוב לביזנס שלהם אם קליבלנד וגולדן סטייט ייפגשו שוב ביוני? היריבות שלהן התקשו מאד להיכנס לסדרות חצי הגמר. סן אנטוניו הובסו בבית, בתבוסה הקשה בתולדותיהם, ובוסטון התחילו את המשחק אחרי בערך 6 דקות, בפיגור 16:0 ו-14:0 בריבאונדים. וושינגטון לא הצליחו לעשות מה שיוסטון כן הצליחו, אבל הם בהחלט קיבלו את אותה ההזדמנות. שתי כניסות גרועות מאוד של הקבוצות הביתיות והפייבוריטיות הברורות לעבור שלב, בהפקת משרדי הליגה, כאמור. ואותי זה מגעיל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים