תחקיר: כך נראים מבפנים "טיפולי המרה"

הגעתי אל הקליניקה של ד"ר אילן קרטן בשכונת הר נוף החרדית בירושלים למפגש היכרות. לד"ר קרטן מגיעים בדרך כלל מסיבה אחת: הוא מבטיח להפוך את מטופליו ההומוסקסואלים לבעלי משפחה סטרייטית מן המניין. כשראיתי את התכנים באתר שמציג את פרטיו של ד"ר קרטן לא האמנתי שהדברים נאמרים כל כך בישירות, בלי כיסוי או תחפושת, וכשנכנסתי לקליניקה הקטנה והרעועה קצת חששתי, כי אף פעם לא עשיתי משהו כזה - הצצה עיתונאית לחדר הטיפולים שבו אמורים לעבור טיפול שימיר נטייה חד-מינית בהטרוסקסואליות.

ד"ר קרטן ישב בכיסא מחשב. "היי, אני אורן, קבענו לשמונה", אמרתי. "כן, אורן, שב בבקשה", הוא הפנה אותי לספה בלויה. ציפיתי לחשדנות, אבל השיחה הגיעה לנקודה מהר מאוד. "זה לא שמישהו נולד ככה", קבע ד"ר קרטן. הומוסקסואליות בעיניו היא "רצון לפצות על משהו. לא מגיעים להומוסקסואליות ממקום של ביטחון עצמי. רוב הזמן זה נובע מתחושת נחיתות. יש סיבה שהם כהומואים רוצים שזה יהיה גנטי. זה פותר אותם מלנסות להשתנות".

"גם כשמשתמשים בקוקאין זה יכול להרגיש טבעי". ד"ר אילן קרטן

הוא פותח מולי ספר באנגלית שנראה כמו ספר ילדים. בעמוד הראשון יש איור של ילד שמסתכל בהערצה על אביו, ואמו מן הצד השני גוערת עליו. "בוא, תן לי להסביר לך איך זה עובד", אומר ד"ר קרטן ומעביר דף. בעמוד הזה אני רואה איור של ילד עצוב וגלמוד, ומעליו טקסט: "הלוואי שאבא היה מבלה איתי יותר זמן במקום לצעוק עליי". לדבריו, היעדר דמות אב דומיננטית היא הגורם להומוסקסואליות. "יש רעב לאבא. ככל שאני מזדהה עם אבא אני יכול להפנים את זה שאני גם גבר. כשזה לא קורה, אני צריך לחפש את זה. היצר ההומוסקסואלי הוא בעצם יצר לתקן משהו, עם כל החסכים הרגשיים".

אני שואל האם לדעתו באמת יש לטיפול סיכוי, והאם אצליח. ד"ר קרטן בתגובה שולף מהארון קלסר ובו מכתבים שכתבו לו מטופלים. הוא מקריא לי אחד מהם: "ביום רביעי הקרוב אתחיל לצאת בפעם הראשונה בעזרת השם. אני יודע שהנטייה לא נעלמה ואני מתמודד עם זה, אבל אני יודע שיש לי את הכלים לעשות זאת. ברור לי שרמת המשיכה ירדה משמעותית". כשהוא מסיים לקרוא את המכתב, הוא מיישיר אליי מבט ואומר: "אם הוא הצליח, אין סיבה שמישהו אחר לא יצליח. אפילו שיש את המשיכה, זה לא אומר שאתה חייב ללכת לפי המשיכה הזו".

בניגוד לטיפול הנפוץ, שבו המטופל מדבר על עצמו, במקרה הזה המטפל נותן כמעט הרצאה, ולי היו מעט מאוד הזדמנויות להתבטא. "אני יודע שאתה לא בחרת בזה", ממשיך ד"ר קרטן. "לא רצית את זה, נכון? זה לא משהו שרצית שיקרה ואתה לא שמח שזה קרה". הייתי חצוי בין התפקיד שלי כעיתונאי שלשמו באתי, לבין מה שהחוויה הזאת עוררה בי באופן אישי, אבל הסתפקתי בהנהון ללא מילים. "אומרים שהומוסקסואליות היא משהו טבעי", הוא ממשיך, "אבל גם כשאתה משתמש בקוקאין זה יכול להרגיש טבעי, אז מה זה אומר? שזה טוב ונכון לך?".

לאורך כל השיחה ברור לגמרי שאין משא ומתן לגבי השאלה אם הומוסקסואליות היא דבר טוב או לא. ברור שאי אפשר לחיות איתה בשלום. מה שעבר לי בראש היה בעיקר שאני בן 30 עם אישיות מגובשת, אבל מישהו צעיר יותר שנמצא במקום פחות טוב, כנראה שהיה מתרסק.

הסדנה שמשנה את הנטייה

בדיקה בפנקס הפסיכולוגים מעלה כי ד"ר קרטן קיבל רישיון מומחה בפסיכולוגיה קלינית בשנת 2011. באתר הארגון People can change שמציג את פרטיו של ד"ר קרטן אפשר למצוא גם גם "סיפורי הצלחה" של גברים שעברו טיפולים לשינוי הנטייה המינית, בעיקר בארצות הברית. אחד מהם מספר על כך שהטיפול סייע לו "לרפא את הפגיעות בזהות הגברית" שלו. אחר העיד כי הוא מרגיש שהמשיכה החד-מינית היא ביטוי ל"חוסר גבריות", והוסיף כי הוא רואה במשיכה לגברים "התמכרות".

אבל גולת הכותרת היא סדנה בשם "המסע אל הגבריות", שמתקיימת אחת לכמה חודשים. הסדנה בת היומיים נערכת במיקום סודי שנמסר למשתתפים רק בסמוך למועד. אמנם אין באתר כל התחייבות לגבי יעילות הסדנה, אולם מצוין כי רבים מאלו שהשתתפו בה "מגלים שמתפתחת להם משיכה לנשים. בוגרים רבים של הסדנה נכנסים למערכת יחסים משביעת רצון עם אישה אם הם בוחרים בכך".

ארגון הנוער הגאה והאגודה למען הלהט"ב הגישו תלונה משותפת למשרד הבריאות נגד ד"ר קרטן כבר לפני שנה. משרד הבריאות, שאמון על הפיקוח על שירותי בריאות הנפש, טרם עדכן את הארגונים בנוגע לגורל התלונה, למרות הפניות החוזרות.

אהוד (שם בדוי), בן 29 מירושלים, השתתף בסדנה לפני כמה שנים, במקביל לטיפול פרטני. "אני לא זוכר שחשבתי אז שקורה שם משהו חריג", הוא מספר. "לקח לי המון זמן להפנים את מה שזה עשה לי, ובעיקר את הנזק". אהוד והמשתתפים הנוספים עברו הרצאות וסדנאות פסיכודרמה.

"היינו צריכים לשחזר אירועים מהילדות שלנו שקשורים לגבריות ונשיות. זה היה אמור לעזור לנו להתחבר לצד הגברי שלנו. היה רגע אחד שלעולם לא אשכח, במיוחד כי היום הוא נראה לי מגוחך במיוחד. ישבנו בחדר ופתאום מישהו נכנס עם בגדי ספורט ואמר שעכשיו הולכים לשחק כדורסל. כולם די התבאסו, ואז דיברנו על 'למה אנחנו לא רוצים לשחק כדורסל', וכמה שזה נשי לא לאהוב ספורט. היו שם דברים מופרעים לחלוטין. היום זה כמובן מצחיק אותי, אבל אז היה בזה הרבה תסכול וכאב".

מה אתה זוכר מהאנשים שהיו שם?

"רובם היו כמובן דתיים, חלקם גם נשואים שהתחתנו עם אישה, וקיוו שזה יעבור להם אחרי החתונה. אני זוכר שבמהלך הסדנה היה הרבה בכי".

איך עזבת בסופו של דבר את הטיפול?

"כשחשבתי לראשונה להזיק לעצמי מרוב ששנאתי את עצמי, הבנתי שהגיע הזמן להפסיק. אני מאושר היום ואוהב את החיים שלי, לא הייתי רוצה לחזור לתקופה הזו. בעצם, מי היה רוצה?".

עמדת הסתדרות הפסיכולוגים בעניין, שפורסמה בשנת 2011, מביעה הסתייגות מהטיפולים הללו ומזהירה מפני הסיכונים הכרוכים בהם, אך עם זאת לא אוסרת עליהם לחלוטין. "הבסיס המקצועי והעדויות האמפיריות להצלחתם של 'טיפולי המרה' הוא קלוש למדי", נכתב בעמדת ההסתדרות. עוד צוין כי חלק גדול מן המטפלים העוסקים בהמרה אינם אנשי מקצוע מוסמכים, ומזהיר מפני טיפולים מן הסוג הזה.

ההסתדרות לא אוסרת על הטיפול, אך מציינת כי "אל לו, למטפל, להבטיח הצלחות שאינן מציאותיות. עליו אף להזהיר את המטופל מפני קשיים ובמידת הצורך אף מקיום סכנות שישנן בתהליך הטיפולי". ד"ר גבריאל וייל עמד בראש הוועדה שניסחה את עמדת ההסתדרות בעניין. "סקרנו את הספרות המקצועית והמחקרית והגענו למסקנה ש'טיפולי המרה' לא מועילים ולפעמים אף מזיקים", מספר ד"ר וייל. "עם זאת, אם יש מטופל שיש לו תודעה דתית והוא רוצה לנסות לטפל בנטייתו המינית, ויש מטפל שחושב שהוא יכול לעזור, לא אסרנו זאת לחלוטין".

מהן הסכנות הכרוכות בטיפולים הללו?

"כאיש מקצוע, אני יכול להגיד שהסכנה היא בעיקר אובדנות ודיכאון".

"משהו פרוץ ומופרע"

בחזרה לקליניקה. מחצית מהפגישה חלפה, ורוח הדברים הופכת ברורה יותר. "זה שוק בשר, יש משהו מאוד פרוץ ומופרע", מתייחס ד"ר קרטן מכיסא הפסיכולוג לאורח החיים ההומוסקסואלי. "בהתחלה הגבר אוהב את החיבה שהוא מקבל כשהוא צעיר, אבל זה לא מתמשך". הוא שואל אותי אם יצאתי בעבר עם נשים. אני משיב שניסיתי כמה פעמים, אבל תמיד נרתעתי. בתגובה מספר הד"ר על מטופל שאמו העירה לו על המשקל שלו ואמרה לו שאף בחורה לא תרצה אותו. "הוא גדל עם התחושה הזו, וזה דבר שברגע שמזהים, יש מקום לעבוד עליו ומבינים איך זה השפיע עליו. גבר רואה בחור אחר והוא בלי חולצה ושרירי, אז הוא אומר 'הוא חזק', ועל עצמו הוא אומר 'אני חלש'. על זה אנחנו עובדים פה בטיפול, כי זה המקור".

לטענתו, תחושת אחווה בין גברים יכולה להוריד את רמת המשיכה המינית. "נניח שאתה דלוק על גבר ומכיר אותו לעומק. אתם מבלים ומספרים זה לזה על הבעיות בחיים, אז הוא פתאום מפסיק להיות האחר. הוא עכשיו 'אחי'. מה שאנחנו רוצים להשיג זה שבן אדם יצליח לקלקל את הפנטזיה עם המציאות. התאווה המינית זה דחף רגעי ועוצמתי שמתחפש לצורך".

אני אומר לו שאני לא בטוח שאצליח במשימה הזו. בשלב הזה ד"ר קרטן שואל אם אני מכור למין, ויורה לעברי צרור שאלות: "אתה היית מת בלי זה? אתה צריך את זה כמו שאתה צריך לאכול ולשתות? אתה חייב מין עם גבר? בלי זה אתה לא תשרוד? אני מקווה שלא". מכאן ממשיך ד"ר קרטן לתיאור המיניות ההומוסקסואלית ומקורותיה: "המין כל כך נפוץ בסגנון החיים הזה, כי לפי הגישה הגבר רוצה לפצות, אבל זה לא ממש מספק אותו כי זה לא מה שהוא מחפש. הוא לא מחפש את אותו גבר, הוא מחפש בעצמו להרגיש גבר".

אני שותק, והוא ממשיך: "אני לא משוכנע שאין לך משיכה לבנות. יכול להיות שיש משיכה לבנות אבל צריך לפתח אותה. זו יותר אולי בעיה בזהות מגדרית. אלו הם נושאים שאנחנו עובדים עליהם, ומנסים לתקן".

בסוף הפגישה, ד"ר קרטן משבח אותי על ההחלטה להגיע לייעוץ. "אני מאוד מעריך את מה שעשית הערב, גם אם זו פגישה אחת ולא תחזור. זה שהגעת ואתה מוכן לשמוע על הצד השני, זה טוב. הדחף המיני רוצה שתמשיך בסגנון הזה".

"ברוב הפעמים זה נובע מתחושות נחיתות"

אני יושב מכווץ על הספה השחורה, מספר לו שיש לי חבר שהלך גם הוא לטיפול פסיכולוגי. "הוא אמר לי שלא ניסו לשנות אותו", אני אומר לו רגע לפני שעליי לעזוב את החדר. הוא מסתכל עליי, לא עונה, ואז אומר שהזמן שלנו נגמר. בחזרה הביתה אני בעיקר לא מאמין שדבר כזה קורה בישראל.

"חשבתי שאולי הוא צודק"

"לדעתי, כשמישהו כבר מחליט ללכת לטיפול כזה, זה אומר שהיו יותר מידי גורמים סביבתיים שדחפו אותו לשם ופחות מדי גורמים מקצועיים שיקבלו אותו מהצד השני", אומר אהרון, בן 18. רק לפני שנתיים, מצא את עצמו אהרון בחדר הטיפולים, ולא מבחירה. "כשנודע למנהל הישיבה שלי שאני הומו, הוא בעצם הציב בפניי שתי אפשרויות: או שאני הולך לטיפול או שאני נפרד מהישיבה".

מה הרגשת?

"לרגעים מסוימים חשבתי שאולי הוא צודק, ושנדפקתי לגמרי. היו רגעים שחשבתי שכל הדרך שבה אני תופס את עצמי היא מעוותת".

כדי לא לעזוב את המוסד, הלך אהרון לטיפול. "במשך כמה פגישות נמנענו מלדבר על זה, אך לבסוף זה כמובן עלה. כשאמרתי לו שאני לא בטוח שיש לי בעיה, הוא אמר שהבעיה מתחילה כאן, כי זו כן בעיה. הוא אמר שזה לא כדרך הטבע, ששום דבר טוב לא ייצא לי מזה ושרק אנשים רעים הם כאלה".

"מנהל הישיבה הציב שתי אפשרויות: או טיפול, או להיפרד מהישיבה". אהרון(צילום: דנה קופל)

כעבור מספר חודשים אהרון החליט לסיים את הטיפול, בעקבות הערות חוזרות ונשנות של המטפל שדחק בו להודות שהוא כבר לא הומו.

כבר בשנת 1998 התריע איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי (APA) מפני "טיפולי המרה", ובשנת 2015 קבע המנהל לשירותי בריאות הנפש בארה"ב כי הם עלולים לגרום לחרדה, מחשבות אובדניות, דכאון והתנהגות מינית סיכונית. גם בבריטניה נקטו בגישה דומה, ובשנת 2015 משרד הבריאות הבריטי פירסם הצהרה שנוסחה ביחד עם ארגוני בריאות מקומיים כי אין עדות ליעילות הטיפולים, בשעה שהם כן עלולים לגרום לנזק למטופלים.

עו"ד חן שמילו, שמשמש בהתנדבות רכז קשרי ממשל בארגון הנוער הגאה, שיגר כאמור פנייה משותפת עם אגודת הלהט"ב למשרד הבריאות נגד ד"ר קרטן. בפנייה ציינו שני הארגונים את העמדה המקצועית המקובלת בארץ ובעולם נגד "טיפולי המרה", ודרשו לקיים הליך בדיקה מעמיק בעניינו של ד"ר קרטן. "שמענו מצד חניכים ומדריכים עדויות על 'טיפולי המרה' בישראל המבוצעים על ידי אנשי דת, אך בעיקר על ידי פסיכולוגים", הוא אומר.

מה קרה מרגע הגשת התלונה?

"כעבור שבוע קיבלנו אישור שהתקבלה התלונה. במהלך השנה האחרונה פנינו שוב ושוב וניסינו מספר פעמים להבין מה קורה עם הטיפול בתלונה. עד עכשיו לא קיבלנו שום מענה".

למה בעצם להתנגד כל כך לטיפולים האלה?

"נוער להט"בי הוא ברובו נוער בסיכון מעצם הגדרתו ככזה. כשנוברים בעניינים הכי רגישים שלהם ומנסים לשנות את מי שהם, התוצאה יכולה להיות קשה מאוד. נדרשים כוחות מאוד גדולים מאותו נער כדי שיבין שהוא נמצא במקום לא בטוח".

"כשמנסים לשנות את המטופלים - התוצאה יכולה להיות קשה מאוד". עו"ד חן שמילו(צילום: אביגיל עוזי)

מה לגבי מי שבאמת מעוניין לנסות לשנות את נטייתו המינית ומוכן לתת לאופציה הזו הזדמנות?

"אלו שמעוניינים לנסות לשנות את נטייתם המינית צריכים לכל הפחות להיות מודעים לסכנות הכרוכות בכך. יש כאן פסיכולוגים שאומרים בצורה ברורה: 'נטייה חד-מינית היא דבר פסול, ואנחנו יודעים לשנות את זה'. זו הונאה, ואת זה חייבים להפסיק. כל זמן שהמשרד לא פועל בעניין, הוא מפקיר את אלו אשר פונים ל'טיפולי ההמרה' להתעללות בחדרי הטיפולים, ובמיוחד את הקטינים".

הניסיון לאסור בחוק נכשל

למרות המסר הברור של הגופים המקצועיים בארץ ובעולם לגבי חוסר יעילותו של הטיפול והסכנות שנשקפות למטופלים, הניסיונות המעטים שהיו עד היום בישראל לעצור את הארגונים והמטפלים נחלו כישלון חרוץ. ח"כ יעל גרמן (יש עתיד) ניסתה לטפל בנושא בזמן כהונתה כשרת הבריאות, והמשרד בראשותה הוציא הצהרה שמאמצת את עמדת הסתדרות הפסיכולוגים לגבי "טיפולי ההמרה". בהצהרה הזהיר המשרד מפני הטיפולים, משום ש"המטפלים בשיטה זו מייצרים מצג שווא של הכרה מדעית בשיטה, למרות שבפועל אין עדויות מחקריות להצלחת שיטה כלשהי ויש אף עדויות לנזק אפשרי".

אבל ההצהרה לא הביאה לשינוי. "זה לא עזר", אומרת ח"כ גרמן, כיום חברת אופוזיציה. "בסופו של דבר לאלו שעוסקים בהמרה לא באמת אכפת מעמדת משרד הבריאות". גם מספסלי האופוזיציה ניסתה ח"כ גרמן להעביר חוק האוסר על "טיפולי המרה" לקטינים, ללא הצלחה.

היא שיגרה מכתב לשר הבריאות הנוכחי, יעקב ליצמן, בדרישה לדעת מדוע המשרד לא משיב לארגונים שהגישו תלונה על ד"ר קרטן. "שאלתי האם ועדת הערר של מועצת הפסיכולוגים התכנסה ונמסר לי שכן, אך למיטב ידיעתי היא לא התכנסה עד עכשיו", אומרת ח"כ גרמן.

קרן האור היחידה שמציע היום החוק בישראל מגיעה מכיוון לא צפוי. בספר "זכויות הקהילה הגאה בישראל" המאגד את זכויות קהילת הלהט"ב בישראל במגוון תחומים, כתבו נטע פטריק ויגאל אברהמי כי קיימת "אפשרות בעשיית שימוש בחוק הגנת הצרכן ובהגשת תביעה בגין הטעיה צרכנית נגד מטפלים וארגונים אשר מציגים מידע מטעה ביחס לטיפולים".

משרד הבריאות: "התלונה הועברה לטיפול בוועדת התלונות"

תגובת משרד הבריאת: "התלונה התקבלה במשרד הבריאות והועברה לטיפול ועדת התלונות שהיא הגוף המוסמך על פי חוק לברר תלונות נגד פסיכולוגים. בתום הבירור החלטה סופית תישלח לנידון ולמתלוננים".

ד"ר אילן קרטן לא הגיב לדברים.