אל תפחדו להעניש את הילדים שלכם
הגישה הרווחת היום היא לחנך ילדים מבלי להעניש. לאהוב, לחבק ולהסביר. במבחן התוצאה אנחנו מגדלים דור של ילדים לא ממושמעים, המתקשים לדחות סיפוקים ומתחצפים להוריהם
בעבר נהגו להעניש ילדים בדרכים לא אתיות שכללו ענישה גופנית. אני מסרבת בתוקף לסגנון זה ואיני רואה בכך דרך חינוכית אך המעבר מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה, הכוללת חינוך ללא ענישה הוביל לילדים ללא גבולות וערער את סמכות ההורה. נדמיין סיטואציה שכיחה בה הילד פורק את זעמו, מכה ומקלל. ההורה עומד בצד ומנסה להסביר לו מדוע אסור להרביץ. הוא מנסה לדבר אל הילד "בגובה העיניים". הימנעות מענישה במקרה זה מסרסת את הסמכות ההורית.
ילדים יודעים היטב איך הם צריכים להתנהג. הם יודעים לומר מגיל צעיר מהי התנהגות נאותה ומה לא, אבל (וזה אבל גדול) בפועל, בשעת כעס הם בוחרים להפגין שוב ושוב אלימות והתנהגות לא נאותה. למה? כי זה הרבה יותר פשוט וכי הם לא חוו תוצאה לא נעימה בעקבות ההתנהגות הלא נאותה הקודמת.
אולי יעניין אותך גם:
- זה מה שקרה כשנתנו לילדים לאכול רק מה שהם רוצים
- לצאת מאזור הנוחות ולישון עם הבנות מחוץ לבית
- הרגע שהבת שלי השתטחה בכניסה לקניון
הורים מעדיפים לאיים
הורים רבים חוששים מהמילה "עונש". הם למעשה חוששים לקחת את המושכות לידיים ובמקום זאת בוחרים להשתמש באיומים. "אם לא תתנהג יפה נחזור הביתה". קל להורה להשתמש באיום, קשה מאוד לבצע. להורה יש תחושה שבמידה ויאיים הילד ירסן התנהגותו ויפסיק אך ההורה מוצא עצמו מאיים שוב ושוב ובכך מראה לילד שלו שלמילים שלו אין משמעות.
ההורה חושש ליישם את האיום מפני שהוא יודע שזה יגביר את הכעס של הילד והילד עלול להגיב באגרסיביות רבה יותר. קיים גם חשש שמימוש האיום יעליב את הילד ויפגע בכבודו. אך מה עם כבוד ההורה? עד כמה הוא יכול לספוג? הילד לומד מכך שאין תוצאה להתנהגות האלימה שלו. שהוא הצליח "להכניע" את הוריו ובכך לומד להכתיב דרישות בבית.
המטרה היא לא להתמקד בענישה אך כשצריך יש להגיב ולא לחשוש להגיב באופן שקול ואסרטיבי. מצד שני - חזקו והרבה. יש להגדיר לילד ציפיות התנהגות ברורות ולוודא שהוא מבין מה מצופה ממנו. חשוב להתמקד דוקא בדברים הטובים שהילד עושה. כאשר אנו מחזקים התנהגות היא תופיע יותר. בכל פעם שאתם רואים שהילד משתף פעולה עם ההנחיות שלכם, דוחה סיפוקים ומתאפק, תפרגנו לו באהבה ובנדיבות. כך הוא ירצה להמשיך ולעשות זאת שוב ושוב.
מה עושים כשהוא לא מקשיב? תמיד תכינו את הילד מראש לקראת התוצאה הצפויה להגיע. חשוב שהוא יבחר באיזו דרך להגיב ומתוך התוצאה הוא ילמד מה התוצאה הטובה עליה יקבל חיזוק ומה לא כדאי לעשות. לאחר שהכנתם אותו מראש אל תרבו בדיבורים אלא תעברו למעשים.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"שבוע בלי טלוויזיה"
הילד לא מוכן לסגור את הטלוויזיה וללכת להתקלח? כבו את הטלויזיה. הוא מרביץ לאח שלו או לכם? אפשר לשלוח אותו לחדר עד שירגע, בהנחה שבחדר אין לו מחזקים אחרים כמו הנייד שלו. חשוב מראש לתכנן איך כדאי להגיב. תכננו תוצאה יעילה שתצליחו לעמוד בה. כאשר הורים מצהירים "שבוע בלי טלוויזיה" יש סיכוי גדול שהם לא יצליחו לעמוד בכך. הטלוויזיה לעיתים משמשת בייביסיטר לילדים ובכלל הילד עשוי לצפות בה כאשר האחים שלו רואים ולכן חשוב שהתגובה תהיה קצרה ומיידית וכך גם תהיה יעילה.
התגובות משתנות בהתאם לגיל הילד אך חשוב שהתוצאה תהיה לא רצויה לילד כך שהוא ירצה להימנע ממנה בעתיד. עונש יעיל צריך להיות קצר ופרופורציונלי, כלומר אל תחפשו את העונש החמור ביותר. לעיתים תגובה מיידית ויעילה יכולה להיות פחות חריפה אך עדיין משמעותית.
חשוב ששני ההורים יגבו זה את זו כדי שהמסר יהיה ברור ואחיד. אל תראו לילד שאתם חלוקים בדעתכם לגבי ההשקפה החינוכית - זה יבלבל אותו. המטרה היא לא העונש עצמו ואין כל כוונה שתמצאו את עצמכם "כשוטר רע" במשך כל היום, אלא יש ללמד את הילדים מהי הדרך הנכונה ולשם כך נבחר בענישה שתפחית את הופעת ההתנהגות הלא נאותה.
תמר כהן לביא היא אמא לארבעה, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים וצוותי חינוך, בעלת "קסם של הורים"
לפנייה לכתב/ת 
