קצב, דראג קינג ושוטפת גופות עלו לבמה - והיפנטו את האולם

שוטפת גופות מירוחם, בעל קצביה משפחתית משוק התקווה ודראג קינג תל אביבי בעל מיניות פלואידית נפגשו אמש (א') בנמל תל אביב. לא, זאת לא התחלה של בדיחת קרש משונה וגם לא מדובר בקאסט החדש של בית "האח הגדול", כי אם בתקציר המאורעות של ערב ההרצאות המקומי, "אנשים שבדרך כלל לא מרצים".

זאת הפעם הרביעית שחברי קהילת ZE.ZE עורכים את הערב המיוחד הזה, סוג של TED מקומי הכולל פסיפס אינטליגנטי והטרוגני במיוחד של הרצאות קצרות וממוקדות בנות 10 דקות כל אחת. רק שבניגוד ל-TED או לערבים כמו "פצ'ה קוצ'ה", הדוברים - שבעה במספר, לא מנסים לשווק לכם רעיון או איזושהי תפיסה פילוסופית גדולה מהחיים שנבנתה כתוצאה מהעבודה או מהמחקר האקדמי שלהם, ומתמקדים בלהעניק לצופים הצצה אותנטית לסיפור חייהם.

מה הסיפור שלך? אבישג פישמן (צילום: דנה בר-און)

לא תראו כאן מנכ"לים של חברות ענק, יזמי הייטק מצליחנים וגם לא פרופסורים מדופלמים. האנשים שלוהקו לערב המיוחד הזה הם אנשים שבמבט ראשוני נראים רגילים להפליא, אבל מרגע שהם מתחילים לדבר ולספר על החיים שלהם, כל הסטיגמות נשברות והקסם הגדול מתחיל לקרות. והיה קסום אמש, ב"אנשים שבדרך כלל לא מרצים". האולם של ההאנגר 11 היה מלא עד אפס מקום בצעירים ומבוגרים כאחד, אשר ישבו מהופנטים והאזינו לסיפורים המרתקים של שבעת הדוברים שעלו בזה אחר זה, כמעט ללא הפסקות.

היכולת לספר סיפור היא אמנות שמלווה את בני האדם משחר התרבות האנושית. הסיפור הוא למעשה סוג הטקסט המוכר והמקובל ביותר על בני האדם באשר הם, והוא נחוץ לכולנו כדי שנוכל לארגן בנרטיב אחד את העולם שבו אנחנו חיים ולתאר את החוויות שאנחנו עוברים. אלא שלמרות שאמנות זאת מושרשת בנו מרגע שאנחנו מתחילים לדבר, היכולת לספר סיפור היא עדיין אמנות נרכשת שיש לעבד, לשכלל, ללטש ולאמן, וגם הדוברים עצמם ערכו לא מעט חזרות כדי שיוכלו לעמוד על הבמה ללא דף וללא מצגת בנויה, ולדקלם בעל פה את הטקסטים שלהם.

נצר לשושלת קצבים מפוארת. עוז אבער(צילום: דנה בר-און)

הראשונה לעלות על הבמה, ויש שיגידו שגם המסקרנת מכולם, הייתה ורד אסף (37) מירוחם, אימא לשישה ילדים אשר מתנדבת בחברת קדישא כשוטפת גופות. למרות הבלאק אאוט הקצר שחוותה בדקות הראשונות, הצליחה ורד בעזרת המון הומור שחור ויכולת סיפורית משובחת לשמור על קור רוח ולשתף את הקהל בבחירה שלה להתנדב בעולם המתים האפלולי. כך, למקרה שתהיתם, היא לא מגהצת קעקועים ולא חותכת איברים, אבל היא כן נאלצת להעביר כל אדם מת שמגיע אליה תהליך של רחיצה וניקיון, כולל ניקיון פנימי (החלק המגעיל ביותר במלאכה, ועדיף שלא נכנס כאן לפרטים).

תושבי "ירוחם סיטי", כפי שהיא מכנה את עיר מגוריה, כבר מכירים אותה, ונוהגים להתבדח איתה על עבודתה המוזרה. אחותה כבר השביעה אותה להעניק לה טיפול עשרת אלפים אם היא תמות לפניה, ובנותיה עדיין המומות מהעובדה שזאת העבודה שאימא שלהן בחרה לעצמה. "שואלים אותי איך אני לא מפחדת, אבל אני מפחדת מהחיים. המתים לא יכולים לעשות לי דבר", סיכמה בצדק.

קהל שבוי ומהופנט(צילום: דנה בר-און)

אחריה עלתה גלי כהן בראון (42), שעורכת את התוכנית של גיא פינס ב-13 השנים האחרונות, והצליחה לנפץ את הסטיגמה על עולם הזוהר כשהודתה שהיא עצמה לא יודעת להתלבש או להתאפר. היה מעניין מאוד להיחשף לעוז אבער (29), דור שני לבסטת בשרים וקצביה משוק התקווה, שלא היסס ללעוג לקהל על "שמאלניותו" (בכל זאת, כולם שם היו תל אביביים), ולשתף במעט מהתמודדותו עם מחלת המאניה-דפרסיה. הדובר הרביעי הוא דובר וגם דוברת, שירלי צ'ארלי קליינמן (32), שביקשה להסביר על מונחי המגדר החדשים, וכן על ההתמודדות שלה כמישהי שהיא גם מישהו, אישה וגם גבר. שתי זהויות מגדריות אשר מבקשות להילחם בנטייה של החברה לנסות ולהבין את העולם במונחים בינאריים של זכר מול נקבה.

מישהי, וגם מישהו. צ'ארלי קליינמן (צילום: דנה בר-און)

והיה גם את אורי פלודניק (47), חוקר פרטי שהסביר כיצד ניתן למצוא את המנוחה והנחלה בחיים ציניים שמוקפים בהונאות, גניבות ובגידות, וכן אבישג פישמן (32) מלאת הקסם האישי, שסיפרה כיצד דווקא ממעמקי הדיכאון שהציף אותה אחרי פרידה רומנטית שחוותה, היא הצליחה למצוא את הדרך ליצור תמונות קומיות באינסטגרם, שהפכו אותה בהמשך לכוכבת רשת מבוקשת, ולמרצה שאפילו ביבי מחזר אחריה.

אבל את הדוברת המרתקת מכולם שמרו כמובן לסוף הערב. מדובר בשרונה בן אור (55), מי שהייתה אשתו השנייה של שמעון קופר אשר הורשע ברצח אשתו הראשונה והשלישית ובבימוי התאבדותן. מי שקרא את הספר "לתפוס רוצח" של עמרי אסנהיים, תחקירן "עובדה", כבר מכיר ומיודע עם הפרשייה, אולם גם מי שלא מכיר ונחשף אליה לראשונה דרך הרצאתה של בן אור, לא יכול היה להישאר אדיש נוכח הכנות המצמררת שדרכה שיתפה את הדברים. בין היתר, סיפרה שרונה על ההיכרות שלה עם שמעון, על התכונות שגרמו לה להתאהב בו, ועל היום הנורא מכל שבו מצאה כדורי שינה במגירה ולמעשה הבינה את הגורל האיום שהוא ניסה לסדר לה.

(צילום: דנה בר-און)

ואף על פי שעברו מאז הרבה מאוד שנים, ניכר על בן אור שהפרשייה האיומה עדיין מכאיבה לה, בייחוד כשהיא נאלצת להזיז את האבן ולחשוף את הבור הטראומתי לעיני הציבור ההמום. "אני לא יודעת איך אני הולכת לספר על כך שוב גם בסבב השני", הודתה אמש לקול תרועות ההמון. "אבל כמו שבחרתי בחיים ובחרתי להאמין מחדש לבני האדם, כך אני מקווה לטוב גם הפעם".