אני נתקפת חרדה כשגבר רוצה לגעת בי
"לא משנה כמה אני מדברת לעצמי ומנסה להירגע, הלב דופק ואני מרגישה מחנק ופשוט חייבת לברוח". אימון אישי
את ההודעה "שכבנו! אני בשוק שזה קרה! אפילו הצלחתי לנשום תוך כדי", קיבלתי מדניאל בהתרגשות גדולה. היו הרבה רגעים לאורך התהליך שזה היה נראה עבורה כמו תסריט רחוק ובלתי אפשרי, וכדי להבין מדוע צריך לחזור אחורה בזמן.
דניאל הגיעה אליי אחרי שפנתה מספר פעמים, אך ברגע האמת כמו שבלול, היא נגעה במחושיה ונסוגה. היא היתה מתקשרת ומבקשת לחשוב, קובעת פגישה ולבסוף מבטלת. אבל כשכבר אזרה אומץ והגיעה, היא לא בזבזה זמן והניחה את הפצע הפנימי במין ייאוש וספקנות. "אני נתקפת חרדה בכל פעם שגבר מתקרב אליי בקטע פיזי", אמרה. "לא משנה כמה אני מדברת לעצמי ומנסה להירגע, הלב דופק ואני מרגישה מחנק ופשוט חייבת לברוח".
דניאל תיארה מצב של התקף חרדה מול האפשרות לאינטימיות פיזית, אבל ככל שהמשכנו בפגישה כדי להרחיב את סיפור היחסים שלה מול גברים ובכלל, התבהרה התמונה. מלבד המחסום הפיזי שהרגישה, קיים אצלה חלל רגשי שעליו היא מגינה מפני העולם. למרות שיש לה חברים, היא נוטה להיות "המקשיבה", זאת שתהיה שם עבור מי שצריך אבל לעולם לא תבקש עזרה, תמיכה או סתם מקום לשתף במה שעובר עליה. גם במקום העבודה היא לא מתערבבת. "אני כבר שנתיים שם, וכמעט ולא מדברת עם אנשים", אמרה. דניאל חווה בדידות חברתית בכל מיני רמות, וכשזה מגיע לגברים מינון הפחד עולה, והביטוי של מגע פיזי מקפיץ את מפלס החרדה עד כדי התקף שמשאיר אותה ללא אוויר וללא אפשרות להתגבר ולהתקרב.
המשאלה הפנימית של להרגיש אהובה, מתרחקת ממנה בכל פעם שהיא מנסה לחצות את ההר הפרטי שלה, ובמקומה מחלחלת ומתקבעת בה האמונה ש"משהו בה ממש לא בסדר וכנראה שגורלה הוא להישאר לבד". המצב של חוסר אונים מול משאלת הלב, של חרדה מול רצון להרגיש נוכחת, יכול להיות מייאש, אבל רגע לפני שמוותרים, חשוב לזכור שגם את הקיר הזה אפשר לשבור. איך עושים זאת?
1. מסתכלים לשד בעיניים
החרדה של דניאל היא לא לוגית. בראשה היא יודעת שהבחור שפגשה הוא לא האויב. אבל בתוכה מצוי איזה מנגנון חבוי ומשוכלל אשר מופעל בכל פעם שגבר מתקרב אליה. את הפגישות הראשונות שלנו הקדשנו לדיוק הפחד הזה. הסיפור של הילדה הקטנה שנתונה לאלימות מילולית ופיזית מצד אמה חרץ אצלה החלטה לא מודעת, לפיה "העולם אינו בטוח, ואי אפשר לסמוך על אף אחד". משם הכל כבר התגלגל כמו כרוניקה ידועה מראש, עד כדי בידוד חברתי ותחושה של זרות ושונות, שהפכה לזהות של דניאל. היא האמינה בכל נימי נפשה שהיא שונה, לא שווה ולא שייכת. דיוק הפחד מאינטימיות ופגיעה אפשרו לה להסתכל לתוך הלבן של עיני השד הפנימי שבה, ולהתחיל לפרק את השפעתו עליה.
2. מעדכנים את האמונה
השלב הבא היה ערעור כל האמונות שליוו אותה כל חייה על עצמה. כדי לאפשר למשהו חדש לקרות, יש לעדכן את כל אותן אמונות שמונעות מאתנו לפעול ולהגיע לתוצאות אחרות. שבירת הלופ של דניאל החלה כשהיא הייתה מוכנה לראות שאלו הן רק אמונות ולא האמת. המוכנות לשים סימן שאלה במקום סימן קריאה אחרי המשפט "אני לא שווה", התחיל תהליך של שיח פנימי אחר. דניאל הייתה רגילה לשמוע מבית קולות שופטים ומקטינים, והילדה שספגה את הקולות הפכה לנערה ואישה ששופטת וכותשת דק את מי שהיא. ההתמקדות בהצלחות הקטנות ובמה שטוב וקיים בה, בנתה גשר לחיזוק הדמוי העצמי שבה.
3. צעדים של שינוי
כחלק בלתי נפרד מתהליך השינוי והיציאה מהוואקום, דניאל לקחה על עצמה לפעול אחרת באומץ. בצעדים קטנים היא החלה תהליך של חשיפה מחודשת לעולם. היא הגדילה את מרחב האינטראקציות מול גברים באפליקציות ובכלל, התאמנה על הנוכחות שלה במקום העבודה, חידשה וחיזקה קשרים קיימים, הסכימה לשתף במה שקורה לה, והוכיחה לעצמה כל פעם בעוד סנטימטר קטן וחשוב שהיא מסוגלת להתמודד.
עד היום תהליך השינוי של דניאל דורש ממנה אומץ ובחירה מחודשת כל פעם מחדש. ומלבד שבירת מחסום החרדה ששיתק אותה, היא מבינה שכדי להמשיך ולצלוח את האתגרים הרגשיים העומדים בפניה, יש לה עכשיו, בפעם הראשונה, קול פנימי מיטיב מחד, אבל גם מצריך תחזוקה ובנייה בלתי נגמרת מאידך.
הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
