ביקשה להרות מעוברים מוקפאים של הגרוש - ונדחתה

בת 43 דרשה להשלים את הליך ההפריה למרות הפרידה וחרף התנגדות הגרוש. אבל בית הדין הרבני קבע שלא ניתן להפוך אותו לאב בעל כורחו

עו"ד איתן קוהליפורסם: 15.05.17 , 23:07

האם ניתן להשתמש בעוברים מוקפאים אחרי הגירושים? בית הדין הרבני בחיפה דחה לאחרונה בקשה של אישה להרות מעוברים מוקפאים של בעלה לשעבר, שהתנגד להליך. הדיינים קבעו שלא ניתן לחייב את הגרוש להפוך לאב בעל כורחו.

בני הזוג נישאו ב-2006 ועברו טיפולי פוריות שבמסגרתם הוקפאו שני עוברים. בטרם הושלם תהליך ההפריה התערערו יחסיהם והם ביקשו להתגרש. במסגרת הליך הגירושים עתרה האישה לבית הדין הרבני בבקשה לאפשר לה להשלים את ההפריה ולעשות שימוש בעוברים. היא נימקה זאת בכך שבגילה (43) זוהי ההזדמנות האחרונה להפוך לאם. היא ציינה שהמדינה מממנת טיפולי פוריות לנשים עד גיל 45 בלבד, ובמידה שבית הדין לא ייעתר לבקשתה - לא תהיה לה אפשרות כלכלית לעבור טיפולים כאלה באופן פרטי.

תביעה

למרות האלמנה: זרע המנוח יפרה אישה אחרת

עו"ד לין קורזינר

כעשור לאחר מות בעלה, כשהיא נשואה בשנית ואם לילדים, התנגדה אישה לבקשת הוריו לשימוש בזרע שנשאב ממנו. בית המשפט דחה אותה

למרות האלמנה: זרע המנוח יפרה אישה אחרת

האישה הסתמכה על הלכת נחמני מ-1996, שקבעה כי הזכות להיות הורה גוברת על הזכות הגבר שלא להיות הורה, וכי בעל שהסכים להפריה בעת הנישואים לא יכול לחזור בו לאחר הפרידה.

הגרוש טען מנגד שלא ניתן לחייבו להיות הורה, במיוחד על רקע העובדה שהאישה היא זו שיזמה את הפירוד ואף הצהירה על כוונתה לחייב אותו במזונות הילד. הוא הוסיף שהלכת נחמני אינה רלבנטית למקרה זה, כיוון ששם מדובר היה באישה שמצבה הבריאותי מנע ממנה הריון טבעי, ואלמלא החלטת בית המשפט לא היה לה כל סיכוי להפוך לאם. לעומת זאת, לאשתו לשעבר אין כל בעיה להרות באופן טבעי שכן הבעיה בפוריות התגלתה אצלו ולא אצלה.

לצורך הכרעה סקרו הדיינים הרב אברהם מאיר שלוש, הרב שמואל אברהם חזן והרב רפאל זאב גלב את עמדת פוסקי ההלכה לאורך הדורות, ובסופו של דיון קבעו שלא ניתן לחייב את הבעל להסכים להפריה ולהפוך לאב בעל כורחו.

הם ציינו שאמנם לפי דעת הרמב"ם העובר הוא ישות עצמאית והמסקנה המתחייבת מכך היא שהגרוש לא יכול לחזור בו ולמנוע את התפתחותו. אולם הם מצאו שלפי דעת פוסקים אחרים רשאי הבעל לסרב מהסיבה שהעובר מטיל עליו נטל כלכלי.

הדיינים הסבירו שחיי הנישואים נועדו ליצור מסגרת משפחתית תקינה "שלתוכה ייוולדו ילדים ויחיו בה חיים בריאים בגוף ובנפש". כאשר שותפות זו מתפרקת, לא ניתן לחייב את הבעל להסכים להבאת ילדים לעולם מחוץ למסגרת המשפחתית ולתוך מציאות שאיש מבני הזוג לא היה מעוניין בה מלכתחילה.

נקבע שגם במבט צר על נישואים – כסטטוס שנועד לשם הבאת ילדים בלבד – לא ניתן לחייב את הבעל "למלא את חלקו בעסקה" ולהסכים להפריה, כיוון שגירושי הצדדים מהווים "שינוי נסיבות קיצוני" המאפשר לו להתחרט.

כמו כן הבהירו הדיינים שעל פי ההלכה אין בהחלטה לאסור את השימוש בעוברים כדי לעבור על הציווי "לא תרצח", כיוון שהם בני פחות מ-40 יום. הם הבהירו כי אין לבצע השמדה אקטיבית אלא להמתין עד למועד שבו לא ניתן יהיה להשתמש בהם יותר.