שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אין כאן מספיק מקום לכולנו
    מאחורי המונח "בריחת מוחות" עומדים אקדמאים שחיפשו את המעבדות המתקדמות בעולם, את המנחים הטובים ביותר וקריירה בינלאומית, אחר כך כבר היה קשה להם לחזור לארץ. כתבה ראשונה בסדרה: מחר – הנזק שגורמת בריחת המוחות לתעשייה בישראל

    בשיתוף חברת טבע

     

    "רוב המדענים שבאים לעשות דוקטורט או פוסט־דוקטורט בהארוורד היו רוצים מאוד לחזור לארץ, אבל החשבון פשוט: מספר הסטודנטים שמסיימים את התואר גדול בהרבה ממספר המשרות הפנויות".

     

    כתבות נוספות במתחם המורה של המדינה

     

    את האמת הפשוטה והכואבת הזאת מתארת ד"ר מיכל פרמינגר כבר בתחילת השיחה. ד"ר פרמינגר למדה רפואה באוניברסיטה העברית, עשתה דוקטורט במכון ויצמן, ואז נסעה לעשות תואר במינהל עסקים ב־INSEAD בצרפת, ומשם התגלגלה לקריירה בתעשיית הביוטכנולוגיה. זו הובילה אותה בסופו של דבר לאוניברסיטת הרווארד הנחשבת בארה"ב, שם היא מנהלת ב־12 השנים האחרונות את פעילות היישום של בית הספר לרפואה ועובדת עם טובי החוקרים בעולם כדי להפוך את המחקרים שלהם למוצרים מעשיים.

     

    פרמינגר, שפוגשת בעבודתה חוקרים ישראלים רבים שבאו ללמוד בארה”ב אבל בחרו להישאר, סבורה שדווקא השכר אינו הסיבה העיקרית לכך, אלא דווקא האפשרות להתפתח מבחינה מקצועית. "המחקר בארץ ברמה גבוהה מאוד, אבל במדעי החיים החברות לא מצליחות להתקדם ולצמוח. חסרה פרספקטיבה על שוקי היעד בעולם, חסרים הקשרים וחסר הידע הניהולי והעסקי. בהיי־טק כל אלה קיימים בזכות נוכחות החברות הבינלאומיות בישראל, אבל במדעי החיים אין חברות כאלה בארץ, ולכן המומחיות והקשרים לא מתפתחים".

     

    "בריחת מוחות" מוגדרת כהגירת בעלי השכלה למדינות אחרות. לתופעה, המתרחבת בעידן הגלובליזציה, יש סיבות רבות, החל מהיעדר משרות פנויות בארץ המקור ועד רצון לשפר את השכר ואת תנאי ההעסקה.

     

    מחקר שפירסם מרכז טאוב ב־2013, בהמשך למחקר בנושא שערך פרופ' דן בן־דוד ב־2004, בדק את בריחת המוחות לארה"ב. אחרי שפרופ' בן־דוד מצא כי ממדי התופעה בישראל גדולים במיוחד באופן ש"אין להם אח ורע בעולם המערבי", כלשונו, מצא המחקר המשלים כי על כל 100 חברי סגל אקדמי שנשארים בישראל 29 עוזבים למוסדות אקדמיים בארה"ב. שיעור הישראלים בקרב הסגל האקדמי הזר בארה"ב הוא הגבוה ביותר.

     

    הסיבה העיקרית לכך, על פי המחקר של מרכז טאוב, היא היעדר תקנים מספיקים בארץ. כך, למשל, בעוד שמספר הסטודנטים במוסדות האקדמיים בישראל עלה בעשורים האחרונים במאות אחוזים, מספר אנשי הסגל בהם עלה באחוזים מעטים.

     

    ד"ר נעם סגל (34), חוקר תחום חוויית המשתמש בחברת Airbnb בסן־פרנסיסקו, חש את הבעיה על בשרו, ולכן הוא מסתייג מהשימוש במונח "בריחת מוחות". "זו לא 'בריחה'", הוא מסביר, "כי בארץ אפשר לספור בשתי ידיים את מוסדות האקדמיה ומכוני המחקר. פשוט אין מקום לכולנו".

     

    ד"ר סגל שירת בקבע בחיל האוויר, סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, וב־5 השנים האחרונות מתגורר עם אשתו בארה"ב. "הייתי במחזור הראשון שסיים את לימודי הפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי", הוא נזכר. "הרבה לפני שסיימתי את התואר החלטתי שאני רוצה לעשות דוקטורט, והמקום הטבעי ביותר לכך היה בארה"ב. אחרי שהתחתנתי נסענו לאילינוי, שם עשיתי את הדוקטורט שלי, בפסיכולוגיה".

     

    בדקת את האפשרות לעשות את הדוקטורט בישראל ולהשתלב בעבודה?

     

    "מי שרוצה כמוני להשתלב במעבדות המחקר המובילות בעולם, אלה שיש להן תקציבים, ולהיות בסביבת הנחיה מהשורה הראשונה בעולם, הגיוני בשבילו לעבור לארה"ב. חיפשתי את הטופ של מחקר הפסיכולוגיה בעולם, בדקתי היכן נמצאים המנחים הטובים ביותר בתחום שלי ומצאתי אותם באילינוי. לא עזבתי כי בארץ לא היה טוב. עשיתי בחירה רציונלית: איפה יהיו לי הזדמנויות טובות יותר".

     

    לאחר שסיים את הדוקטורט החליט סגל לא להישאר באקדמיה. הוא פנה לתעשיית ההייטק והשתלב ב־Airbnb, הפעילה ביותר מ־200 מדינות עם מאות מיליוני גולשים. כשהוא נשאל למה לא חזר לנסות ולהשתלב בשוק העבודה בישראל, הוא מהרהר רגע ואומר. "שאלה מצוינת. אני עוסק בתחום שנקרא מחקר חוויות משתמש, שכמעט לא קיים בארץ. הבחירה להישאר פה אחרי הדוקטורט נבעה משתי סיבות: האחת, שגם אם אני רוצה לחזור אין לי ממש לאן לחזור בתחום שלי, והשנייה – שאחרי שהשקעתי במחקר ובלימודים אני רוצה לעבוד בחברות המובילות בעולם, וכל התעשייה שנוגעת לתחום שלי נמצאת פה, בעמק הסיליקון. אצל מהנדסים הסיפור שונה, כי לגוגל או לפייסבוק יש משרדי פיתוח בארץ".

     

    מה היה צריך לקרות כדי שתחזור לכאן אחרי הדוקטורט?

     

    "אם התחום שבו אני עוסק היה מפותח בארץ והיו מציעים לי משרת מחקר בכירה בחברת טכנולוגיה מובילה, שבה הייתי יכול להוביל את המוצר קדימה – בהחלט הייתי שוקל לחזור. אני עובד ב־Airbnb בזכות האנשים המוכשרים בה וההשפעה של העבודה שלי על מיליוני בני אדם. במצב כיום בארץ לא הייתי מוצא הזדמנות כזאת".

     

    המחסור בהזדמנויות הוא בעיה ישראלית הנובעת מהיותנו מדינה קטנה, אך המחסור בתקנים באקדמיה מוכר גם באמריקה. "יש אנשים בארה"ב שרוצים להישאר באקדמיה, לא מצליחים ופונים לתעשייה", אומר ד"ר סגל. "הקולגות הישראליים שלמדו איתי באילינוי ורצו להשתלב בסגל האקדמי פה הגישו מועמדות ל־50 מוסדות בגלל מיעוט המשרות המוצעות".

     

    לדברי ד"ר פרמינגר, בהרווארד הבינו זה מכבר את הבעיה. "אצלנו, בבית הספר לרפואה של הרווארד, מתפתחת הבנה שהגישה צריכה להשתנות", היא אומרת. “לאחרונה צצות תוכניות להכשרה רחבה יותר, שמטרתן לחשוף את הסטודנטים לתעשייה ולהכשיר אותם בהתאם. זוהי תולדה של צמצום תקציבי המחקר".

     

    את מי הכי קשה להחזיר?

     

    "מדענים שהפוסט־דוקטורט כבר מאחוריהם. אלה שעובדים במשרות מפתח באקדמיה ובתעשייה במדינות אחרות ויכולים להביא לישראל ניסיון ייחודי במחקר, בפיתוח, ובניהול מו"פ ובניהול עסקי. רק לעיתים רחוקות הם לא חוזרים מסיבות כלכליות. לרוב אלה סיבות אישיות ומשפחתיות. אני מאמינה שגם שמירה על קשר עם 'המוחות הבורחים' לא פחות חשובה. לדעתי, הצמדת מתנדב לכל 'מוח' מטרה, שיעזור מפה להסיר את החסמים, יכולה לעשות את כל ההבדל”.

     

    מי יהיה המורה למדעים של המדינה?

    תחרות "המורה של המדינה" יצאה לדרך, זו השנה התשיעית, במטרה להוקיר ולתת כבוד למורים שלנו. גם השנה, בפעם השנייה, ייבחרו מורים במסלול המדעים ביוזמת חברת טבע.

     

    הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

     

    בשיתוף עם חברת טבע

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אין כאן מספיק מקום לכולנו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים