שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך היה בבית ספר? בסדר
    אתם שואלים את הילדים איך עבר עליהם היום ומקבלים בדרך כלל את אותה תשובה אבל עדיין ממשיכים לשאול. אולי הגיע הזמן לשנות משהו בהתנהלות ולגרום לילדים לשתף בחוויות שלהם? קיבצנו 8 עצות לשיפור התקשורת המשפחתית
    "הילד שלי לא מספר לי כלום!", אמרה האימא שישבה מולי בקליניקה. "לא משנה מתי אני שואלת, איך אני שואלת, מנסה כל מיני טריקים שהציעו לי, כמו למשל לשאול אותו עם מי הוא שיחק היום או מה הוא אכל אבל כלום. אם אני רוצה לדעת מה קרה היום בגן אני מדברת עם השכנה שלי. הילדה שלה בדיוק ההפך. היא מספרת לה הכול עוד לפני שהיא שואלת".

     

    בוודאי כבר הבנתם - יש ילדים שמשתפים ויש כאלה שלא. חלק מזה לגמרי מולד או נרכש בגיל צעיר ביותר בהתאם למיקום המשפחתי של הילד. חלק אחר קשור בנו, ההורים, ולמה שאנו מביאים (או לא מביאים) למשפחה שלנו. פה יש לנו אפשרות לבחור, לשנות ולהשפיע.

     (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
     

    להתנתק מהכול

    ילדים חיים את ה"כאן ועכשיו", לכן כשהם חוזרים מהגן כל מה שקרה שם הוא מבחינת נחלת העבר, אי שם מעבר להררי החושך, ושם הם משאירים אותו. במיוחד כשברגע זה ממש קורים דברים חדשים, כל כך מרתקים, הסוחפים אותם לגמרי. אתם בוודאי מכירים את זה - הילד שלכם עסוק במשחק (מכוניות, לגו, בובות), בונה עולמות דמיוניים וחי בהם. לגמרי בתוך בועה. אתם מנסים להסב את תשומת ליבו והוא לא רואה ולא שומע דבר.

     

    לפעמים זה מוציא מהדעת, אבל מצד שני איזו יכולת מופלאה יש כאן - להתנתק מהכול ולהיות מחובר למה שאתה עושה באופן טוטאלי. פשוט לקנא. איפה זה ואיפה אנחנו? אז בואו נכבד את זה ולא נקלקל. אבל רגע, למה בכלל כל כך חשוב לנו לקבל את הדו"ח היומי הזה? מה זה נותן לנו? תחשבו על זה. כל יום מחדש: "איך היה היום בגן?" והתשובה האוטומטית - "כיף".

     

    אולי יעניין אותך גם:

    - הוא מפונק? 5 צעדים שיביאו לשינוי - ומהר

    - חדר לבד או ביחד: מה עדיף לילדים?

    - הוא לא רוצה להמשיך בחוג: להכריח או לא?

     

    ואיך היה לכם בעבודה?

    עם יד על הלב - מה היה קורה אם הייתם נדרשים למלא "יומן קריאה" יומי שכזה: איך היה בעבודה היום? מי הרגיז אתכם? מה אכלתם? עם מי יצאתם להפסקת צהריים? איך אתם הייתם מרגישים? בואו נהיה כנים ונודה שהשאלה הזו באה לעשות לנו סוג של "וי". להחזיר את תחושת השליטה המתערערת כשהילדים יוצאים לנו מהפריים, וכך גם נבטיח לעצמנו שאנחנו הורים טובים ואחראיים שצריכים לדעת הכל.

     

    צריכים? הכל? אז זהו שלא. הורות זה (גם) שיעור בשחרור. שחרור איטי כמובן אבל שחרור. ככל שהם גדלים, הילדים שלנו מתחילים לבלות גם זמן בלעדינו. יותר ויותר. זה לא פשוט, אבל המשימה שלנו היא דווקא ללמוד לוותר על התפקיד הזה של ההורה-היודע-הכל, ובמקום זאת - לבנות אמון בילד שלנו, ביכולותיו ובעולם סביבנו.

    לשחרר לאט לאט (צילום: shutterstock)
    לשחרר לאט לאט(צילום: shutterstock)
     

    לגרום להם לשתף

    "אוקיי... הבנו", אני שומעת אתכם אומרים בקוצר רוח. "אבל בכל זאת אנחנו רוצים לדעת מה עובר על הילדים שלנו, גם אם לא תמיד ולא הכל. איך גורמים להם לשתף אותנו יותר? שמונה דברים שכדאי לדעת:

     

    1. אין מועד קבוע: שיתוף לא מגיע בלחיצת כפתור. תנו להם את המרחב הדרוש ואל תצפו מהם לעשות זאת בהכרח בזמן ובמקום המתאים לכם.

     

    2. הביטו בהם: ילדים מדברים דרך ההתנהגות שלהם. האם יש משהו חריג בהתנהגותם? במצב רוחם? היו קשובים למה שהם אומרים. לפעמים הם גם יפלטו מילה שהיא קצה חוט למשהו שקרה. שימו לב. תרתי משמע.

     

    3. מתי כן מתאים לילד שלכם לשתף אתכם? אתם מוזמנים לבדוק. כל הורה מכיר את הילד הגדל אצלו בבית, ולכל ילד העדפה משלו. מהו הזמן המועדף על שלכם? באמבטיה, כשאתם מסיעים אותו לחוג, בערב לפני השינה?

     

    4. שיחת לילה טוב: כשזה קורה לפני השינה (וזה הזמן המועדף על רוב הילדים), בבקשה אל תתייחסו לזה רק כמניפולציה שלו להרחיק את שעת השינה. מדובר פה בזמן של קסם לשני הצדדים. זה הרגע בו גם ההגנות מתעייפות ופתאום התיקיות של כל היום נפתחות. הילד מציע לכם כרטיס כניסה חינמי לנבכי נפשו. לא תקחו? יש כאן מומנטום וחבל מאוד לפספס אותו. פשוט עשו הכול על מנת שהוא ייכנס למיטה מוקדם יותר ויהיה מספיק זמן לשיחה הנהדרת הזו.

     

    לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    5. להקשיב באמת: כשהם כבר משתפים, עד כמה אתם באמת שם? כמה אתם מתעניינים ושואלים שאלות? כמה אתם באמת קשובים? אנשים וגם ילדים אוהבים לשתף את אלו שבאמת יודעים להקשיב. זה מה שיעשה להם חשק לעשות זאת שוב.

     

    6. הימנעו משיפוטיות: האם יש לכם נטייה להפוך את השיתוף של ילדיכם לסיפור עם מוסר השכל, להזדמנות להטפה או לתוכחה? במידה וכן, ברגע זה הרחקתם את הפעם הבאה שישתפו אתכם במשהו. כשילד משתף אתכם בחוויה אישית הוא מייחל לפגוש אוזן המחוברת ללב. בודאי לא מוסד מחנך או שופט.

     

    7. דוגמה אישית: כמה אתם משתפים את ילדיכם, בני זוגכם, אנשים אחרים בסביבתכם במה שקרה לכם במהלך היום? עד כמה אתם מדברים על רגשותיכם? ברור שכשאתם תעשו את זה יותר, זה יגיע יותר גם מהם.

     

    8. משחקי שיתוף: שלבו במפגשים המשפחתיים שלכם משחקי שיתוף - סבב של כל אחד מבני המשפחה בו כל אחד מספר על משהו מצחיק/מרגיז/מעניין שקרה לו במהלך היום.

     

    במשפחות לילדים גדולים יותר אפשר שכל אחד ירשום את הסיפור שלו על פתק, כל הפתקים ייכנסו לקופסה ואז כל אחד בתורו מוציא פתק אחד, מקריא ומנסה לנחש מי כתב.

     

    זה בר-שינוי. נסו את זה בבית.


    הכותבת היא יועצת משפחתית בקליניקה פרטית בתל אביב, מומחית ליחסים בין הורים וילדים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "איך היה בבית ספר? בסדר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים