שתף קטע נבחר

אורי קופר

תיק מנהלים

בשנים האחרונות התקבע מעמד המנהל המקצועי כאחד הגורמים המרכזיים להצלחתו של מועדון כדורגל. איך זה עובד ברחבי העולם? מה כוללות סמכויות התפקיד? ולמה בישראל נשארים מאחור?

לפני שבועיים ארסן ונגר נכנס שוב למגננה במסיבת עיתונאים. ארסנל, כך דיווחו בתקשורת, תמנה מנהל מקצועי לעונה הבאה, והשמות החמים שהוזכרו הם מיכאל צורק מדורטמונד ומארק אוברמארס מאיאקס. כולם רצו לדעת מה דעתו של הצרפתי. "אני מנג'ר ארסנל, וכל עוד אני בתפקיד - כל ההחלטות הן שלי", הוא קבע. "אני לא יודע מה זה אומר מנהל מקצועי, מישהו שעומד ומכוון תנועה?"

 

ונגר, כמו מאמנים אחרים, חושב שמנהל מקצועי יפגע בסמכויות שלו ובעבודתו, אבל ברוב העולם כבר מבינים שמדובר בתפקיד הכרחי למועדון כדורגל. אפילו באנגליה, שם למנג'ר תמיד היו תחומי אחריות נוספים, הפנימו את העובדה שקבוצת ספורט, כמו כל חברה גדולה, זקוקה לאיש מקצוע שיעסוק בכל האספקטים הספורטיביים. אם המאמן אחראי מקצועית על "הקבוצה", הרי שהמנהל המקצועי אחראי מקצועית על "המועדון". רק בחודש שעבר הייתה כותרת באחת הכתבות ב"טלגרף" הבריטי: "הכירו את המנהלים המקצועיים, האנשים שמשנים את הכדורגל באנגליה".

 

ארסן ונגר. מקובע (צילום: AFP) (צילום: AFP)
ארסן ונגר. מקובע(צילום: AFP)

 

לתפקיד קוראים בשמות שונים. ברוב העולם משתמשים במונח Sporting Director, אבל לשם נוחות נשתמש כאן תמיד בביטוי "מנהל מקצועי". התפקיד קיים כבר ברוב הקבוצות המסודרות, לא רק בליגות הגדולות. גם בישראל ראינו מינויים שונים תחת הכותרת "מנהל מקצועי", אבל ברוב המקרים הסמכויות לא תאמו להגדרת התפקיד. מכבי חיפה, כמובן, היא דוגמה מצוינת. נרחיב עליה בהמשך.

 

הגדרת התפקיד קצת שונה ממקום למקום (תלוי בעיקר בגודל המועדון ובמבנה ההיררכי שלו), אבל כך או כך, בעולם של היום, שבו מאמנים מתחלפים כמו גרביים, קבוצה זקוקה ליציבות מקצועית. מאמן רוצה להצליח כאן ועכשיו, אחרת יפוטר, בעוד שלמנהל המקצועי יכולה להיות חשיבה ארוכת טווח, כזו שנוגעת גם בזהות שחקני הרכש או האם כדאי להשקיע כלכלית במעטפת התנאים שמקבלים השחקנים, גם על חשבון שוק ההעברות. "לי כמאמן יש מספיק עבודה", אמר לאחרונה בהקשר זה מאמן טוטנהאם, מאוריסיו פוצ'טינו. "מנהל מקצועי עוזר לך להיות מאמן טוב יותר. בניגוד למה שמאמנים חשבו פעם, הוא חבר, לא אויב".

 

מאוריסיו פוצ'טינו. מקבל בברכה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
מאוריסיו פוצ'טינו. מקבל בברכה(צילום: EPA)

 

תחומי אחריות

יותר ויותר אנשי מקצוע לומדים להיות מנהלים מקצועיים. בישראל, למשל, נערך בווינגייט קורס כזה, בהשתתפות, בין היתר, אלי אוחנה (שלא אמור להחזיק בתפקיד הזה בבית"ר ירושלים), עומרי אפק, ניר דוידוביץ', עומר גולן (המנהל המקצועי של מכבי פ"ת), אורי אוזן, מיכאל זנדברג ואליניב ברדה (שאולי יקבל את התפקיד בבאר־שבע לאחר שיפרוש). במוסדות אקדמיים שונים בעולם, באוניברסיטת מנצ'סטר למשל, אפשר ללמוד היום תואר מלא להכשרה כמנהל המקצועי.

 

"עם מנהל מקצועי קבוצות מפתחות אסטרטגיה להצלחה בתוך ומחוץ למגרש", אמר ד"ר דן פרנל, מנהל התוכנית לתואר שני כמנהל מקצועי במנצ'סטר. "המנהל המקצועי אחראי על הקבוצה הבוגרת, המחלקות הצעירות, סקאוטינג וגיוס שחקנים, רפואה ומדע. הוא יציג למאמן את האפשרויות הטובות בכל עמדה עם וידיאו, סטטיסטיקה ועוד. לדעתי, ולדעת רוב התעשייה, המנהל המקצועי הנכון משמש עבור המאמן כבעל הברית הקרוב ביותר שלו. אסור לתפוס אותו כאדם שאחראי רק על רכש, כי התפקיד הרבה יותר משמעותי מזה".

 

אליניב ברדה. מכין את היסודות (צילום: ישראל יוסף) (צילום: ישראל יוסף)
אליניב ברדה. מכין את היסודות(צילום: ישראל יוסף)

 

איך זה מתבטא ומהם תחומי האחריות? לכל קבוצה יש סגנון ניהול משלה, אבל יש כמה נושאים שהופכים יחד לחבילה המושלמת.

 

הקבוצה הבוגרת. כל מה שקשור לסגל השחקנים והמאמנים, החל ממינוי מאמן ראשי (יחד עם הבעלים) ואנשי מקצוע נוספים, דרך קביעת הסגל (בשיתוף עם המאמן) באמצעות רכישה ושחרור של שחקנים במסגרת התקציב, ועד "כיבוי שריפות" בין גורמים שונים בקבוצה.

 

סקאוטינג. בניית מערך סקאוטינג במועדון ופיקוח עליו. לקבוצות שונות יש מדיניות שונה לגבי סוג השחקנים שהיא רוצה להחתים, כאלה שמתאימים לאופי ולסגנון הקבוצה. המנהל המקצועי עובד עם מחלקת הסקאוטינג לפי המדיניות הזו. למשל, יש קבוצות שמחפשות שחקנים צעירים שאפשר להשביח, ואילו אחרות מעדיפות שחקנים "מוכנים" יותר. בנוסף, מחלקת סקאוטינג גם מנתחת את היריבות הבאות של הקבוצה.

 

קבוצת הנוער והאקדמיה. אחראי על הקשר בין המחלקות השונות ואנשי הקבוצה הבוגרת. טרנד עולמי כיום הוא שהמנהל המקצועי מכניס שיטת משחק ועקרונות אימון דומים בין כל קבוצות המועדון.

 

מערך רפואי ומדע ספורט. זה לא רק אחריות על הצוות הרפואי והקשר איתו, אלא גם עם אנשי "המדע". אפשר לראות אנשים כאלה גם בכדורגל הישראלי, שאחראים, למשל, על ניתוח מערכות ה־GPS או כלים נוספים שמצביעים על שחיקת השחקן והתאוששותו.

 

אחריות על הצוות הרפואי ובין היתר על ניתוח מערכות ה-GPS (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
אחריות על הצוות הרפואי ובין היתר על ניתוח מערכות ה-GPS(צילום: אורן אהרוני)

 

מתקני אימונים. גם הדאגה שלמועדון יהיו התנאים הטובים ביותר, אבל לא רק. גודל מגרשי האימונים, למשל, יכול להשפיע על ביצועי השחקנים (לדוגמה, רק בשנים האחרונות דאגו במכבי ת"א שגודל המגרש בקריית־שלום יהיה שווה לזה שבבלומפילד). יש מקומות, בדרך כלל מדינות כדורגל קטנות יותר, שבהן המנהל המקצועי קובע למי יש גישה למתחם ומתי.

 

טכנולוגיה. עם אילו חברות חיצוניות הקבוצה עובדת ובאילו מערכות טכנולוגיות מתקדמות היא תשתמש. אלה יכולות להיות חברות סטטיסטיקה, איסוף נתונים, וידיאו, טכנולוגיה שעוזרת לריכוז השחקנים, ועוד.

 

הדרך לפני המאמן

כאמור, לא בכל קבוצה תחומי האחריות זהים, אבל הרעיון ברור. תפקידו העיקרי של המאמן הוא לאמן. לעבוד עם השחקנים ברמה האישית והקבוצתית, לקבוע ולהטמיע טקטיקה ואת עקרונות המשחק שלו. מובן שהוא מעורב גם בהיבטים אחרים, אבל האחריות לא עליו. כך שגם אם מתחלף מאמן, המעטפת נשארת. או כמו שאמר גארי נוויל לאחר שלמד את תפקידו של לס ריד, המנהל המקצועי של סאות'המפטון: "הימים של המאמן כפי שהכרנו באנגליה נגמרו".

 

ריד נחשב למנהל מקצועי מצליח במיוחד. הנה כמה דברים שאמר לנוויל באותה פגישה ביניהם: "אני אחראי לכל מה שקשור לכדורגל, מהאקדמיה בגיל 7 ועד לבוגרת. כל מה שקשור לפיתוח, למחקר ולתמיכה בכדורגל. ברכישת שחקנים המעורבים הם הסקאוט הראשי, המאמן ואני. מנתחים את הסגל, ואז מחלקת הסקאוטינג חוזרת למאמן עם רעיונות. אין דבר כזה שיבוא לפה מאמן ויגיד שהוא רוצה לעבוד בדרך שונה. המאמן לא יעשה לנו ראיון עבודה, אלא אנחנו נעשה לו ראיון עבודה. המועדון לא ישליך הצידה את הדרך שלו עבור אדם אחד.

 

גארי נוויל. העולם משתנה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
גארי נוויל. העולם משתנה(צילום: EPA)

 

"יש לנו חדר שקרוי 'הקופסה השחורה'. לקחנו את כל התוכנות שקיימות בנוגע למידע, סקאוטינג וניתוח, ופיתחנו תוכנה שמאגדת הכל יחד. לכל המגרשים במתחם האימונים יש מצלמות שמקרינות לקופסה השחורה, ממש מקבוצות הילדים. כשהסקאוטים שלנו מכינים דו"ח על יריבה, הוא משתלב אוטומטית עם המערכת. אני תמיד עוקב אחרי מאמנים, הסגנון שלהם והאישיות שלהם, ככה שאם צריך להחליף מאמן במפתיע - אנחנו מוכנים".

 

דבריו של ריד מציגים יפה את כל התחומים המדוברים, וזה לא היה קורה בסאות'המפטון ללא מנהל מקצועי. בעלי התפקיד הזה גם לאט־לאט צוברים לעצמם שם ותהילה. ראלף רנגניק פיתח בלייפציג הגרמנית אסטרטגיית רכישת שחקנים בגילאי 17 עד 23, והביא את הקבוצה לליגת האלופות. מיכאל צורק, כמו הרבה גרמנים אחרים, הכניס לדורטמונד מערכות מתקדמות ששיפרו - ומשפרות - שחקנים מסוימים שהקבוצה רכשה. צ'יקי בגיריסטיין היה מהאנשים שהפכו את ברצלונה לאימפריה גדולה עוד יותר, כשבין היתר התערב בטיפול הרפואי של ליונל מסי ובעיית ההתפתחות שלו. היום בגיריסטיין נמצא באותו תפקיד במנצ'סטר סיטי, ומנסה כעת להעתיק לשם את המודל הקטלאני, כולל במחלקות הצעירות. ספרדי אחר, רמון רודריגס ורדחו (המכונה מונצ'י), הוא אולי המנהל המקצועי המוערך ביותר כיום. ב־18 השנים שלו בסביליה הכניס שיטת איזון בין שחקנים שונים לפי אופיים וסוג כישוריהם - שיטה שהביאה לסביליה הצלחה מקצועית וכלכלית עצומה. בחודש שעבר עבר מונצ'י לרומא, ובאיטליה סוקר מעברו כמעט באותה עוצמה של החתמת שחקן־על.

 

מונצ'י. רכש משמעותי (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
מונצ'י. רכש משמעותי(צילום: gettyimages)

 

ההבדל בין קרויף לקרלסן

בעלי בית ישראלים התאהבו בשנים האחרונות באפשרות למנות מנהל מקצועי, אבל כמעט בכל המקרים לא מדובר בתפקיד שקראתם עליו עד עכשיו, אלא, כמו שאוהבים לומר אותם אנשים עצמם (והמאמנים תחתיהם עד שמפטרים אותם), ב"עוד זוג עיניים". ניר קלינגר, יוסי מזרחי ויצחק שום הם דוגמאות מהעונה שחלפה. רבים בעולם מאמינים שלמנהל המקצועי לא צריכות להיות שאיפות לאמן, בניגוד, למשל, לאנשים האלה.

 

גולן דווקא מחזיק מעמד יפה במכבי פ"ת, וקרויף סוגר שנה חמישית בישראל. ברור שההולנדי שינה לא מעט במכבי ת"א: החתמת מאמנים שלא היו מגיעים בלעדיו, מהפך במתחם האימונים, השקט היחסי סביב הקבוצה, מערך הכושר והרפואה, וגם מערכות טכנולוגיות שונות שהמועדון אימץ. דווקא בכל הקשור למערך הסקאוטינג נראה שקרויף עוד לא הצליח להוביל להתקדמות.

 

ג'ורדי קרויף. הביא שינוי (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
ג'ורדי קרויף. הביא שינוי(צילום: ראובן שוורץ)

 

כל זה לא אומר שאי אפשר להצליח כמו פעם, בלי סמכות מקצועית עליונה, אבל לטווח הארוך - החשיבות גדולה. בזמן שקבוצות אחרות מתפתחות, אחרות יכולות להישאר מאחור. כן, גם הפועל באר־שבע, שלקחה שתי אליפויות ופגעה בשחקנים הזרים שלה, זקוקה למנהל מקצועי. בטח ליום שאחרי ברק בכר.

 

מי שחייבת אחד כזה זו כמובן מכבי חיפה. לפני שנה הגיע טור קרלסן לקבוצה ואמנם הוגדר כמנהל מקצועי, אבל היום ברור שהוא שימש בעיקר כאיש סקאוטינג. קרלסן הגיע לחיפה כשרוני לוי היה המאמן, ומראיון שלו בנורווגיה לפני כשבועיים התברר כי בכלל לא הכיר את גיא לוזון, שהוחתם באמצע העונה.

 

טור קרלסן. איש סקאוטינג (צילום: ראובן כהן) (צילום: ראובן כהן)
טור קרלסן. איש סקאוטינג(צילום: ראובן כהן)

 

עכשיו יעקב שחר מביא דמות חדשה, ככל הנראה טוני מוניוס, שהעביר תשע שנים רצופות בחטאפה הספרדית, ועיתונאים שמסקרים את המועדון אומרים שהוא "הפך אותה למקצוענית יותר בתחומים שונים", אבל האם יקבל כלים וחופש לכך בחיפה? כרגע זה לא נראה מבטיח. מאמן כבר יש, וכמו במקרה קרלסן־לוי - לכו דעו אם הפילוסופיה שלהם תתאים. זר אחד נשאר, שניים נוספים סגרו, מה שמשאיר בסגל מקום רק לעוד שלושה. לפחות לפי דברים שלוזון אמר בשבוע האחרון, נראה שהוא מאמין שהוא הסמכות המקצועית העליונה.

 

אלה רק הדברים הבולטים לעין, שלא צריך לחפש מאחורי הקלעים כדי לראותם. סדרה ארוכה של טעויות השאירה את מכבי חיפה מאחור, וברור שהיא זקוקה לדמות מקצועית שתעשה סדר מערכתי עמוק. כעת שחר צריך להבין שלא מספיק להחתים "תואר" ולהגיד "הנה, הבאנו" - צריך לדאוג שיהיה בתואר הזה גם תוכן.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אריה מליניאק
מומלצים