כיפת הסלע היא "מקדש שלמה": כך נראו המפות של ירושלים
נזיר שצייר את מסלולי העלייה לרגל של הנוצרים תחת הגבלות השלטון הממלוכי. מרגל שצייר מפה מדויקת מבלי להזכיר אפילו אתר מוסלמי אחד, מלומד ישועי שידע לצייר אלמנטים שאושרו מאוחר יותר במחקר ארכיאולוגי - ומפה של ירושלים הלא בנויה: החוקרת ד"ר מילכה לוי-רובין מהספרייה הלאומית, משחזרת את גלגוליה של העיר שחוברה לה יחדיו (במפות)
אנשים בכל העולם חלמו את ירושלים ונכספו לראות אותה. בדרך לשם שורטטו מפות, לא פעם בלי כל ידע גיאוגרפי או טופוגרפי ממשי. ד"ר מילכה לוי-רובין, אוצרת אוסף כללי ומדעי הרוח בספרייה הלאומית, משחזרת את גלגוליה של העיר שחוברה לה יחדיו דרך המפות הכי עתיקות של העיר.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
"טווח הזמן שממנו יש לנו מפות של ירושלים הוא רחב ביותר", אומרת ד"ר לוי-רובין, רגע לפני שהיא שולפת את אחת העתיקות והמיוחדות שבהן - מפת הנזיר. "יש מפות מסוגים שונים, ומטרותיהן עשויות להיות שונות בתכלית. מפה היא לחלוטין לא דבר אובייקטיבי. לעיתים יש ניסיון להציג את העיר 'כפי שהיא', ולעיתים בכלל מוותרים על זה לטובת ירושלים מדומיינת".
היכנסו לעמוד יום ירושלים המיוחד שלנו:
- חידון ירושלים הענק: חושבים שתדעו מה שהילדים יודעים?
- ירושלים אחת: שלא תהא חומה בלבה - ולא בלבנו/ הרב דוד סתיו
- סעודת מצווה, תפילה חגיגית: הלכות יום ירושלים
"המחויבות שיש היום לקנה מידה, הכיוון שממנו מציירים את המפה ועוד - כל זה לא היה קיים עד לפני מאתיים שנה. לכן בחלק גדול מהמקרים, אנשים מביטים על המפות ואומרים: זה לא מפה, זה ציור, כי נקודת המבט היא פנורמית".
אז מי צייר את מפות העיר ירושלים בזמנים עברו? התשובה היא חד-משמעית: נוצרים בכלל וקתולים בפרט. "התפתחה בעולם הנוצרי מסורת חזקה של ציור מפות", כך ד"ר לוי-רובין. "חלק מהמציירים היו עולי רגל שאכן ביקרו בירושלים, וחלקם חוקרים ומלומדים שהשקיעו בלימוד המבנה של ירושלים בימי המקרא ובימי ישו, ומכאן הניסיון לשחזר אותה. אין מפות יהודיות של ירושלים בכלל", היא מדגישה. "יש אמנם ציורים שונים של העיר, אבל לא מפה. בעולם המוסלמי יש בעיקר איורים של הר הבית עצמו, אך שוב - לא של העיר".
הנזיר שצייר את ירושלים
מרכזיותה של ירושלים בנצרות, לדברי ד"ר לוי-רובין, עצומה - במיוחד נוכח תיאורי השבוע האחרון בחייו של ישו, שמתרחשים כולם במקומות שונים ברחבי העיר. "ירושלים היא במת ההתרחשות החשובה ביותר שיש בנצרות. ואת השיא הזה כל נוצרי טוב היה רוצה לדמיין לעצמו. כך נכנסו לתמונה המפות".
"מפת הנזיר" - איור מ-1590 לערך - היא הראשונה שפורסת לוי-רובין, ונחשבת לאחת המפות העתיקות באוסף הספרייה. החוקרים סבורים כי למרות שהמאייר נשאר אנונימי, הוא היה ככל הנראה נזיר פרנציסקני שהתגורר בירושלים.
"היא צוירה מכיוון מזרח, ממבט פנורמי מכיוון הר הזיתים, האזור שממנו הגיעו עולי הרגל הנוצרים והביטו אל העיר. בתקופה הממלוכית, זמן ציור המפה, העיר נתונה תחת שלטון מוסלמי ונוצרים לא יכולים להסתובב בה בחופשיות. מהמאה ה-14 ואליך הפרנציסקנים הם שמקבלים את תפקיד 'שומרי ארץ הקודש', ולוקחים אחריות על קבוצות עולי הרגל, מארחים אותם ומוליכים אותם בנתיבים מאוד סגורים שסוכמו מראש".
לוי-רובין מוסיפה כי "מצד אחד זו מפה מאוד נאיבית. זה ציור פשוט וכובש לב, ובשוליו רואים עולי רגל. המפה מציגה סדרה של אתרים חשובים, ובקִוְוקוּוִים האדומים היא מסמנת את הדרכים שהוליכו בהם את עולי הרגל מאתר לאתר. כנסיית הקבר מסובבת לכיוון מזרח כמו בהרבה מפות, כדי שיראו את החזית שהייתה בכיוון אחר במפה. אפשר לראות את המתחם של הפרנציסקנים בצפון העיר, שממנו ככל הנראה הגיע המאייר".
החוקרת מצביעה על סהרונים (סמל האסלאם) המסומנים בה בכל מקום: "זה לכאורה מובן מאליו, אבל לרוב המפות הנוצריות אין עניין להציג את הנוכחות המוסלמית בעיר, אלא להציג לעולי הרגל הווירטואלים שמעיינים בספר, את ירושלים כפי שהם היו רוצים לראות אותה. לכן ברוב המפות מעלימים את האופי המוסלמי של העיר. לכיפת הסלע קוראים 'מקדש שלמה' ולמסגד אל-אקצה – 'המקום בו הוצגה הבתולה במקדש' (מתוך המסורת הנוצרית). פה בצורה נדירה זה לא קרה, למרות שזו מפה מאוד נוצרית שמביאה את כל האתרים החשובים לנצרות. גם המראה של העיר הוא לא אירופי, והמבנים נראים אותנטיים ביחס להרבה מפות אחרות".
מפה? יותר חיזיון נוצרי של ירושלים בביאת המשיח
מפה מיוחדת נוספת באוסף הספרייה מיוחסת לדיפלומט צרפתי מחצר המלך לואי ה-13, בשם דס האי: "הוא נשלח בסודית למזרח, ולאחר מכן כתב תיאור של מסעותיו, ובין היתר צייר מפה של ירושלים. תיאור המסע והמפה יצאו בהמשך כספר בפריז בשנת 1621. מה שמיוחד במפה הזו, היא שהיא נראית כמו המפות שאנחנו מכירים; כלומר מציגה את העיר 'מלמעלה'. בנוסף, היא מאוד נאמנה למציאות. אי אפשר לקרוא למפה הזו 'מפה מדויקת', אבל היא מאוד מדויקת. מצד שני, בניגוד ל'מפת הנזיר', במפה הזו לא נראה ולו סהרון אחד, וכל האתרים מוצגים רק בשמם הנוצרי, במעין התעלמות או הולכת שולל של הצופה".
בניגוד לדיוק של מפת הדיפלומט הצרפתי שאף ביקר בעיר, אחת המפות העתיקות באוסף היא של מלומד נוצרי בשם ניקולס דה לירה, שחי בסוף המאה ה-13 - אמצע המאה ה-14. מדובר באחת המפות הראשונות שנדפסו בנירנברג בשנת 1487.
אותו מלומד בוגר סורבון היה מפרשני התנ"ך הנוצריים החשובים ביותר, והיה חשוב לו הדיוק המילולי בפרשנות. לדברי לוי-רובין הוא השתמש לא מעט בפרשנות של רש"י כדי לפרש את התנ"ך, והמפה המדוברת נמצאה בסוף כרך פרשנות שלו לספר יחזקאל, שבו תיאור מפורט של המקדש לעתיד לבוא.
"התיאור הזה הצית את דמיונם של הרבה אנשים, והם ניסו לשחזר על פיו את המקדש. עם זאת, המפה מתאימה יותר לתיאור של ירושלים בברית החדשה, ומתמקדת בתיאור כלל ירושלים ולא של המקדש. אנחנו רואים עיר סימטרית עם שנים-עשר שערים, אחד לכל שבטי ישראל. אין שום מבנה המתאר מקדש כמו בחזון יוחנן, אלא רק עיר יפה עם בניינים מפוארים. המראה של העיר אירופי מאוד, אך מאחר ומדובר במפה מדומיינת של ירושלים בביאת המשיח, אין פה ניסיון לשקף את המציאות".
המבט האלוהי על ירושלים
מפה "מודרנית" יותר, משנת 1734, נוצרה על ידי מוציא לאור בשם סויטר, שהשתמש במודל שציירו שני מלומדים אחרים של העיר ירושלים. "מדובר בעצם בשתי מפות על גיליון אחד. העליונה מציגה את ירושלים בעת העתיקה; 'ירושלים של ישו' באופן דמיוני לחלוטין, מלמעלה. השנייה - ממבט פנורמי".
רוב הגיליון מוקדש למפה העתיקה שיצר מלומד ספרדי בשם ויללפנדו. "לא היו אז ענייני זכויות יוצרים", צוחקת לוי-רובין, "לכן רוב המפות הן למעשה העתק נאמן יותר או פחות של עבודתו של משהו אחר. מתוך 1,300 מפות שיש לנו באוסף, מחציתן העתק של אותם מקורות.
"ויללפנדו היה חוקר ומלומד ישועי ספרדי וגם ארכיטקט, והוא כתב פירוש מפורסם לספר יחזקאל ועסק רבות בשחזור המקדש. לכן יש במפה ציור מאוד מיוחד של המקדש. למשל, האופן שבו תיאר את הר הבית כיושב על תומכות ענקיות. היום אנחנו יודעים מבחינה ארכיאולוגית שזה תיאור נכון. כל המבט על המפה הוא מלמעלה, אבל במעין מבט אורתוגרפי; לא שטוח אלא תלת מֵמדי".
"מצד שני, יש במפה עירוב של תקופות תנ"כיות שונות. למשל מצודת החקרא היוונית שנבנתה לפקח על המלוכה החשמונאית, יחד עם כותרת 'שלם עירו של מלכיצדק', יחד עם עיר דוד. הוא הקים לתחייה את העיר המקראית בערבוב של זמנים ומקומות. עוד מעניין במפה הזו, שהוא צייר אות ירושלים והמקדש מנקודת מבטו של האל שיושב בשמים, שזה מֵמד מסקרן. ראוי לציין שויללפנדו נעצר על ידי האינקוויזיציה על 'פירוש שגוי של כתבי הקודש', ויצא זכאי".
"זה לא חוסר הדיוק היחיד כמובן", לוי-רובין מצביעה על המפה שבתחתית הדף, הנחשבת למדויקת אפילו פחות. "היא נעשתה ככל הנראה על פי מודל של מריאן או יאסון, המתאר את נחל קידרון כנהר אירופי שוצף עם גשר רחב שמפריד בינו לבין העיר. כמובן, אין כל קשר בין הדמיון האירופי לבין המציאות של הקידרון - נחל אכזב עם מים מעטים, אם בכלל, בעונת החורף.
"החלק התחתון של המפה מוצג כפי שתיארנו במפת הנזיר, מנקודת מבט נוצרית, כשבמרכז יש את גת שמנים, עמק יהושפט וקבר מרים - ומימין את עיר דוד, ועולי הרגל הולכים עם המקלות בידיהם לעברה. מעל כיפת הסלע אפשר לראות משהו שנראה כמו ספק סהרון, אבל זהו הסהרון היחיד במפה, כשמנגד מעל כנסיית הקבר יש צלבים, דבר שבטוח לא היה בשטח בתקופה זו".
"פוליטקלי קורקט" בריטי
מפה בריטית משנת 1924 בשלוש שפות - אנגלית, ערבית ועברית - מציגה זהות כמעט מלאה בין שלושתן, לצד נאמנות למציאות. "הבריטים יודעים שהם שולטים בעיר שיש בה גם יהודים וגם מוסלמים. השמות שנבחרו הם בהתאם לאופן שבו הם מכונים בדתות השונות. למשל, במפה העברית כתוב הר הבית, מסגד עומר, מסגד אל-אקצא ואורוות שלמה - ושער הרחמים. במפה בערבית, במקום הר הבית כתוב חראם אל שריף, הכותל המערבי הופך לאל בורק, שער הרחמים בגרסה האנגלית והמוסלמית הוא שער הזהב (בהתאם לגרסה הנוצרית), וכל האתרים מצוינים במפה".
"המפה גם מאפשרת לראות את שמות הרחובות בתקופת המנדט: רחוב רמב"ן של היום ברחביה נקרא דרך עזה, כי רחוב עזה שהוביל לעזה עוד לא היה סלול. רחוב הלל לא היה קיים, אלא הוצג כהמשך של רחוב בצלאל. הבריטים נתנו במכוון שמות של כובשים צלבנים ומלכים נוצרים להרבה מאוד רחובות. רחוב ע"ח היה נקרא רחוב גוטפריד מבויון. רחוב יולניוס הפך לדוד המלך, ומליסנדה הפכה להלני המלכה".
במפה הזו מאוד מעניין גם לראות את גבולות העיר כפי שראו אותה הבריטים.
"אכן. דרום העיר לא מופיע כמעט במפה, אלא באופן חלקי בלבד. הגבול הצפוני היא האוניברסיטה העברית שנחנכה בשנת 1925, הגבול הצפון מזרחי הוא אוגוסטה ויקטוריה. דרום העיר מוצג כשטח ריק, אין שמות רחובות ואין ציור של מִבנים ובתים. זו מפה מאוד מעניינת מבחינה פוליטית. הבריטים פה 'משחקים את המשחק': מצד אחד, לא מעלימים שום אתר. מצד שני, מקפידים לכנות את כל האתרים בהתאם לרגישות הדתית והפוליטית של העיר באותם הימים".
- עוד מפות, תצלומים וסיפורים ליום ירושלים באתר הספרייה הלאומית
