שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מניעת המצוקה ההומינטרית בעזה - אינטרס ישראלי
    פתגם ערבי אומר, בתרגום חופשי: "אם החלטת לקבל את אויבך, האכל אותו עד שישבע. אם החלטת להכות אותו, הכה עד שיכאב לו". זו הדרך שעל ישראל לנקוט ביחסה לשכנינו שמעבר לגדר ברצועת עזה

    את הדיון על המצוקה ההומנטירית הקשה בעזה יש להתחיל בקביעה הפשוטה: לא ישראל אחראית לה. אפשר להתווכח על מידת האחריות של ישראל לנעשה בעזה עד ההתנתקות ופינויי היישובים היהודיים מגוש קטיף, אבל מאז השתלטות חמאס על הרצועה, זוהי אחריותו המלאה להבטיח את הצרכים הבסיסיים של התושבים. אבל לאחר שאמרנו זאת יש להוסיף: אין זו אחריותה של ישראל, אבל יש לנו אינטרס ראשון במעלה למנוע את המצוקה ההומאנית שם.

     

    עוד דעות ב-ynet:

    בכיו של דמאס מלווה אותנו

    50 לכיבוש: מה בדיוק לא ברור פה?

    אקטיביזם שיפוטי ונפלאות הסטטיסטיקה

    פוטין מכיר בירושלים

     

    המצב ההומניטרי הקשה בעזה שב ועלה עכשיו לסדר היום בעקבות הודעתה של ישראל כי תצמצם את אספקת החשמל לעזה, בעקבות סירובה של הרשות הפלסטינית להמשיך ולשלם עבורו. משבר החשמל איננו חדש. אספקת החשמל לעזה איננה מלאה והתושבים שם נאלצים לחיות עם הפסקות ארוכות באספקת החשמל.

     

    והמשבר הזה איננו יחיד. לפני כמה שבועות פורסם כי הממשלה שוקלת לפתוח את מחסום ארז למעבר משאיות נושאות אספקה חיונית - מזון, תרופות וחומרי בנייה אל הרצועה. כיום עוברת אספקת המזון והמצרכים החיוניים לרצועה דרך מעבר כרם שלום ואילו מעבר ארז משמש להולכי רגל ואמבולנסים בלבד. העברת המזון והתרופות דרך מעבר אחד בלבד, יוצרת בעיות תעבורה קשות מאוד, המכבידות על תושבי חבל אשכול, יוצרות עומס בלתי נסבל בכביש ומפגעים המסכנים את חייהם של הנוהגים בו.

     

    במשבר ההומניטרי הזה ישראל איננה אשמה. הסגר שמטיל צה"ל על עזה אמנם גורם להחרפת המצוקה במזון ובאספקה חיונית לאזרחי הרצועה, אבל הוא חיוני כדי למנוע הברחת תחמושת וטילים אל תוככי עזה - אותם טילים הנורים משם אלינו, תושבי יישובי עוטף עזה. להאשים את ישראל במחסור בתרופות לבתי החולים ברצועה זה כמו להאשים אותה בפגיעה בחופש התנועה של תושבי הרצועה בגלל הרס המנהרות.

     

    ואחרי שאמרנו זאת - על ישראל לעשות הכל כדי להקל את מצוקת האזרחים מעבר לגדר.

     

    פתגם ערבי אומר, בתרגום חופשי: "אם החלטת לקבל את אויבך, האכל אותו עד שישבע. אם החלטת להכות אותו, הכה עד שיכאב לו". זו הדרך שעל ישראל לנקוט ביחסה לשכנינו שמעבר לגדר. אנשי עזה הם אויבים, אויבים מרים שאינם חדלים לנסות ולהכות בנו ולהכאיב. אויבים שאינם בוחלים בירי רקטות אל אזרחים ביישובי עוטף עזה. את האויב הזה צריך להרתיע וחובה להכות בו בכל במקום ובכל עת שהוא מפר את השקט ומנסה להרוג בנו.

     

    אבל, באותה עת, עלינו לזכור כי מעבר לגדר יש לא רק מחבלים צמאי דם, אלא גם אזרחים, גברים, נשים וילדים המבקשים פרנסה ומזון מים וחשמל. לפני שלוש שנים, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", הכריז שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון: "אילו היה ניתן מענה למצוקה של החמאס לפני מספר חודשים, אפשר שחמאס היה נמנע מההסלמה הנוכחית". אני הייתי מנסח את הדברים מעט אחרת: "אילו ניתן מענה למצוקת התושבים, אפשר שהיו מתנגדים להסלמה". והדברים האלה נכונים גם היום - אולי אף יותר.

     

    הפתגם הרומאי אומר, כידוע: "הרוצה בשלום, היכון למלחמה". אך לא פחות מכך, נכונה האמירה: "הרוצה להרחיק את המלחמה, ייכון לשלום". זהו אינטרס שלנו, של ממשלת ישראל ושל האזרחים, לעשות כל שביכולתנו כדי להקל את מצוקתם של שכנינו-אויבינו. "כל שביכולתנו", אין פירושה הגדלת הסיכון לנו וערעור הביטחון של תושבי עוטף עזה. "כל שביכולתנו" פירושו חיפוש דרכים להגביר את העברת הסחורות, לקלוט חולים, לסייע בתרופות ובכל הדרוש לקיום שגרת חיים מהעבר ההוא של הגדר.

     

    הכותב הוא ראש המועצה האזורית חוף אשקלון שבעוטף עזה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מניעת המצוקה ההומינטרית בעזה - אינטרס ישראלי "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים