שתף קטע נבחר

ביהמ"ש: אב רשאי לחזור בו מהתחייבות לתת לבנו דירה

תושב הצפון חתם על הסכם מתנה שמעניק את הנכס לבנו, אך לימים התחרט על כך. המחלוקת התגלגלה לבית המשפט המחוזי, שצידד בעמדתו של האב

בית המשפט המחוזי בנצרת קבע לאחרונה כי תושב הצפון שהתחייב בתצהיר להעניק דירה במתנה לבנו רשאי לחזור בו. בכך הפך השופט ערפאת טאהא החלטה קודמת של בית המשפט לענייני משפחה, שסבר שלא התקיימו התנאים המאפשרים את הפרת ההתחייבות.

 

ב-2012 חתם האב על תצהיר שלפיו הוא נותן במתנה לבנו 440 מ"ר בחלקה מאדמות הכפר שבו הוא מתגורר בצפון הארץ ועליה בנויה דירה. עם התצהיר הוא חתם גם על ייפוי כוח בלתי חוזר, שבו ייפה את כוחם של עורכי דין לרשום את הזכויות בקרקע על שם בנו. עסקת המתנה דווחה לשלטונות המס אולם העברת הבעלות לא בוצעה והזכויות נותרו רשומות על שם האב.

 

במקביל ביקש האב לבטל שלוש עסקאות מתנה נוספות שנערכו באותו אופן מול שלושת בניו האחרים. בשונה מן הבן הרביעי, השלושה והאב הגיעו להסכמות בנושא. באשר לבן הרביעי, בשנה שעברה דחה בית המשפט לענייני משפחה בנצרת את תביעת האב לביטול ההתחייבות להענקת המתנה וקבע שהוא ויתר על זכות החרטה.

 

בית המשפט קבע שהאב שמר לעצמו את הזכות לחזור בו רק בהתקיים אחד התנאים הקבועים בחוק המתנה – התנהלות מחפירה של הבן או הרעה במצבו הכלכלי – שני תנאים שלא התקיימו כאן.

 

בערעור שהגיש למחוזי בנצרת הפנה האב לכך שבתצהיר נכתב במפורש שהוא שומר על זכותו לבטל את המתנה. לגישתו, סעיף זה בתצהיר מאפשר לו לחזור בו גם אם לא הוכחה התנהגות מחפירה או הרעה במצבו הכלכלי. בנוגע לסתירה שבין סעיף זה לבין ייפוי הכוח טען האב שיש להעדיף את תצהיר המתנה, בין היתר משום שהוא מתייחס באופן מפורש לעניין זכות החזרה, בעוד שייפוי הכוח הוא מסמך סטנדרטי הכולל הוראות מובנות ואינו מעיד על כוונתו האמיתית.

 

הבן טען מנגד שבית המשפט לענייני משפחה צדק כשהחיל על המקרה את פסיקת העליון שלפיה חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מלמדת על ויתור מצד נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו.

 

השופט ערפאת טאהא ציין שלרוב חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מתפרשת כוויתור על זכות החרטה, אלא שלטעמו כלל זה אינו חל במקרה שבו הסכם המתנה קובע הוראות מפורשות לגבי זכות זו. הוא קבע כי "לא ניתן להסיק מעצם החתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור על זכות החזרה, מקום שנותן המתנה הצהיר בהסכם המתנה עצמו שהוא שומר על זכותו זו".

 

מעבר לכך, השופט התרשם שייפוי הכוח באמת לא נוסח במיוחד לצורכי העסקה והכיל נוסח סטנדרטי, ששימש את עורך הדין של האב לכלל העסקאות שהוא עורך.

 

לפיכך הערעור התקבל ובית המשפט הורה על ביטול המתנה. הבן חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
  • עו"ד איימן פרו עוסק בדיני מקרקעין
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים