"עולם ההיכרויות עדיין נגוע באפליה עדתית"
הסיפורים והסרטים על האם האשכנזייה שמעקמת את האף למראה חתן או כלה ממוצא מזרחי אולי מזכירים לנו את שנות החמישים והשישים, אבל מסתבר שגם ב-2017 יש מי שעדיין מחפש אהבה בתוך העדה שלו בלבד. דבר השדכנית
ברור לכולנו כי נושא העדות שיחק בעבר תפקיד חשוב מאוד בזירת ההיכרויות. אשכנזים היו מתחתנים עם אשכנזים, ומזרחים היו מתחתנים עם מזרחים. לא היה דבר כזה שמישהי תעשה שידוך בין אשכנזים למזרחים. אבל זה היה פעם. השאלה היא - האם נושא המוצא משחק תפקיד גם בימינו? לכאורה, הוא בכלל לא אמור להיות עקרוני בימינו. הרי כל משפחה שנייה בישראל היא משפחה "מעורבת", והסיפורים והסרטים על האם האשכנזייה שמעקמת את האף למראה חתן או כלה ממוצא מזרחי מזכירים לנו את שנות החמישים והשישים. אך למען האמת, המציאות בשטח שונה, ולמרבה הצער, עדיין אפשר לראות שמוצאו של אדם משפיע עליו בתחום ההיכרויות, ועדיין משחק תפקיד מרכזי.
קחו לדוגמה את המקרה הבא, שממחיש בדיוק למה אני מתכוונת: הגיעה אליי נתי, אשכנזייה גרושה בת 35, בלונדינית עוצרת נשימה עם עיניים כחולות, שעובדת במשרד עורכי דין. היא סיפרה לי שאימא נפטרה כשהייתה ילדה קטנה ושאביה גידל אותה לבד, ושהוא היה כל עולמה והיא הייתה כל עולמו. מאז שהייתה נערה, הייתה לה חולשה למראה המזרחי, אבל אבא שלה לא אהב את זה בכלל. הוא לא חיבב מזרחים, התנשא עליהם ובשלב מסוים הוא החליט שהוא לוקח את ענייני הזוגיות של בתו לידיו והתחיל להכיר לה בחורים שהיו קצת יותר לטעמו. כך קרה שהיא יצאה עם עוד אשכנזי ועוד אשכנזי, אבל זה פשוט לא היה זה.
אביה לא ויתר והמשיך להכיר לה בחורים, עד שבסופו של דבר אחד מהם הצליח סוף-סוף לעורר בה רגשות. אביה לחץ לכיוון חתונה, היא לא הייתה שלמה עם זה אבל הוא עודד אותה והבטיח לה שהיא עושה את הצעד הנכון. נתי המסכנה רצתה לרצות את אביה ולכן עשתה צעד גורלי רק כדי שהוא יהיה מרוצה. אך תחושות הבטן שלה לא שיקרו, כי לאחר כמה שנים היא לא הייתה יכולה לחיות יותר בבועה שיצרה לעצמה. השניים התגרשו וכל אחד הלך לדרכו.
בפגישת ההיכרות שלי איתה, כשהגענו לשלב שבו שאלתי אותה מה היא מחפשת בגבר, היא ציינה בפניי שהיא פחות או יותר פתוחה לרעיונות, אבל פוסלת על הסף אנשים ממוצא מזרחי. למה? כמובן בגלל הנטייה שלה לרצות את אביה. כששמעתי את זה, הזדעזעתי! אני מעריכה ילדים שרוצים לרצות את הוריהם, אבל ממש לא בכל מחיר, ובטח לא בתחום הזוגיות. הסברתי לה שהיא זו שמנהלת את מערכת היחסים, שהיא זו שתחיה עם בן הזוג, היא זו שתישן לצדו כל לילה, ולכן היא ורק היא צריכה להחליט מי זה יהיה.
"לא מספיק לך שהתחתנת עם אדם שלא באמת אהבת רק כדי לרצות את אבא שלך... עכשיו את עוד ממשיכה עם הדפוס הזה?!", שאלתי והסברתי לה שעם כל הכבוד לאביה, היא עושה טעות מרה. אל לנו לפסול אדם רק בגלל המוצא שלו. לשמחתי, הצלחתי לטלטל אותה ולהוציא אותה מהעמדה שבה היא התבצרה. נתי הסכימה לזרום איתי ולצאת עם מי כל שאמליץ לה עליו. לא עשיתי "דווקא", באמת שניסיתי להכיר לה גברים בלי קשר לעדה שלהם, אך בסוף הכרתי לה גבר תימני מדהים. גבר נאה, גברי ומסוקס, וגם איש שיחה מרתק ובעל חוש הומור. שלחתי אותם לדייט וביקשתי ממנה שתבטיח לי שבשום פנים ואופן לא תשאל מאיזה מוצא הוא. היא עמדה בהבטחה.
אחרי כמה דייטים היא הודיעה לי שהיא מרגישה שהוא האחד שלה, ואי אפשר היה אפשר להוריד ממנה את החיוך. רק אז סיפרתי לה שהוא תימני וביקשתי שלא תציין זאת בפני אביה בשלב הזה. רציתי שהוא יכיר אותו קודם כול ולא יגיע עם דעות קדומות למפגש. ובכן, התוכנית שלי עבדה! האב מיד "נדלק" על הגבר והמוצא בכלל לא עניין אותו, כשם שהוא מלכתחילה לא היה אמור לעניין.
שמתי לב, כשדכנית, שאם הנושא העדתי עולה על הפרק, הדבר בדרך כלל קורה לא מפני שהוא באמת חשוב לאדם עצמו, אלא יותר משנה למשפחה שלו. יש עדות מסוימות שבהן המוצא חשוב מאוד, וההורים מעוניינים להמשיך את המסורת ואת השושלת הפנימית. אני מבינה את רצון המשפחה שהילדים שלהם יתחתנו עם מי שחולק איתם מנהגים ותרבות, אך אני חייבת להודות שמאוד חורה לי שיש אנשים שאינם מוכנים לתת סיכוי למישהו מתאים רק משום שהוא או היא אינם בני העדה "הנכונה".
אני רוצה לומר בנחרצות: עדה כלל לא צריכה להיות קריטריון בבחירת בן או בת זוג. גם אם קיים הבדל במנהגים או בתרבות, אין זה בהכרח דבר שלילי. אפשר לראות את הדברים מזווית חיובית של עושר תרבותי. נכון שאולי תהיינה מחלוקות, אך אם יש אהבה אמיתית ופתיחות ואם רוצים להצליח בזוגיות, אפשר להתגבר ביחד על כל הקשיים. החוכמה היא להגיע לעמק השווה.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
