מרקש: כל החושים מתעוררים

מרקש מהאוויר

הנחיתה עצמה קצת פחות רכה וגם הטיסה למען האמת. ההגעה לעיר היא מסע די מפרך עם בילוי של פלוס מינוס עשר שעות בטיסות ובשדות תעופה (לא ניתן להגיע למרוקו בטיסה ישירה). אם לא די בכך, ישראלים לא מורשים להיכנס לבדם למדינה ולכן ישנה המתנה ארוכה בשדה התעופה בזמן שנציג הוויזות שלהם נכנס לקצין המשטרה שצריך לאשרן. ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך גם ההמתנה ארוכה יותר. ישראלים בעלי דרכונים זרים - ירוויחו פה זמן יקר.

כל אורח סלב

האוטובוס לקלאב מד חיכה לנו ביציאה מהשדה וכבר אז מרקש התגלתה במלוא תפארתה. המבנים האדומים, האוכלוסייה, התרבות. די ברור שמרקש היא אחרת. כאילו נלקחה מהסט של אלאדין, בלטו בחסרונם רק השטיחים המעופפים.

קלאב מד מרקש(צילום: יח"צ)

בהגעה לקלאב האורח הופך לסלב. עובדים מלאומים מגוונים מקבלים את פניך ולוקחים אותך לחדר, לבריכה, לחדר האוכל. אותם העובדים גם ישמרו על הילדים במסגרות הקיימות פה כך שחופשה משפחתית תוכל בקלות להפוך לחופשה רומנטית. באופן כללי, מלון מהסוג הזה, כמו שרבים מכירים מהריזורטים של תאילנד, יכול להתאים לכל סוג של תיירים ויש כאלה שאין להם ממש סיבה לצאת ממנו. 

בבוקר היום השני כבר נורא מתחשק לחרוש את העיר. בשביל הטעימה הראשונית לקחנו טיול מטעם הקלאב. האטרקציה הראשונה שביקרנו בה הייתה גני מז'ורל. גנים שטופחו על ידי הצייר הצרפתי ז'ק מז'ורל ולאחר מכן נרכשו על ידי איב סן לורן, שאנדרטה לזכרו מצויה במקום. המקום מקסים והביקור היה נחמד מאוד, במיוחד לחובבי הז'אנר. הגנים מלאים בצמחייה מדהימה, ציפורים ומזרקות. אגב, כמה וכמה מקומות במרקש עוצבו בהשראת גנים אלה.

גני מז'ורל המקסימים

בהמשך הגענו לארמון לה באהיה. מלך אמיתי מעולם לא חי בו אלא הווזיר הגדול, שליט מרוקו במאה ה-19. הוא חי באחוזה המפוארת עם ארבע נשותיו, עשרות הפילגשים שלו ועוד מספר לא ידוע של ילדיו. המקום מיוחד ואותנטי, מספק עשרות לוקיישנים נהדרים לסלפי ולמען האמת גם מספר סיפור על העיר המדהימה הזו.

ארמון לה באהיה

המשכנו לבית הכנסת שנמצא בקרבת מקום. הוא היה קטן ובאזור העני של העיר העתיקה אבל היה בו קסם שקשה להסביר במילים. אולי אלה המילים המוכרות בעברית או האדריכלות המיוחדת אבל היה די מדהים לראות את היהדות משתלבת בתרבות המרוקנית בכזו טבעיות וחן. למרות זאת, המחזה המרגש באמת באזור הזה הוא לראות את הישראלים שמסתובבים עם תמונות ישנות עליהן רשומות כתובות מגורים ומחפשים אחר בית ילדותם או ביתה הישן של משפחתם. והיו לא מעט כאלה בזמן בו היינו באזור, באמת חוויה מדהימה.

בית הכנסת בעיר העתיקה

משם נלקחנו לסוג של פארם מקומי. היה לי שברור שיש שם איזה דיל עם המדריך כשהמוכרת החלה לדבר עברית שוטפת אך טענה שהיא מקומית ולמדה מקבוצות. כשמקומיים בחו"ל מדברים עברית שוטפת זה תמיד מתקבל אצלי בסוג של דילמה. מצד אחד הם מבינים מה אני מנסה להגיד מבלי הפנטומימה המוכרת שתיירים נאלצים לבצע כדי להתגבר על פערי השפה. מצד שני, הם מבינים הכל! זה אומר שהתייר הוא חלק מההצגה ואין לאן לברוח. בכל מקרה הרבה מדריכים טענו שבמקום אפשר למצוא את קסם הרוקחות המרוקני וגם תבלינים מעולים, במיוחד כי אלה שבשוק הם ספק מזויפים ספק מהולים. אולי אני פתי ואולי זה נכון אבל אני די בטוחה שעשקו אותי שם, מרצון, ולא הייתי לבד. עשרות אם לא מאות תיירים רכשו במקום.

אל לב העיר

המשכנו סוף סוף לאטרקציה המרכזית – כיכר ג'מע אל פנא. קשה לתאר את המקום למי שטרם ביקר בו. כיכר ענקית וסביבה מאות דוכנים של מיצים טבעיים. התחרות שם כל כך גדולה שרוכלי המיצים יעבדו נורא קשה כדי שיהיה לכם טעים ותמליצו לחברים על מספר הדוכן שלהם, אותו הם ישביעו אתכם לזכור. במרכז הכיכר יושבים אנשי נחשי הקוברות, הקופים, החמורים והסוסים שלוקחים כסף עבור תמונה עם בעל החיים המבוקש.

ברגע שנוצר איתם קשר עין ולו הקל ביותר הם מפעילים את החצוצורות, הדרבוקות והחלילים ומאלצים את החיה לבצע פעלולים. העניין הזה הוא אמנם חלק בלתי נפרד מההוויה של המקום, אבל אני פחות מתחברת לקונספט מטעמים מובנים. בכל אופן נראה שגם בעל החיים וגם בעליו לא ממש נהנים מהמקצוע הנבחר.

רוכל בשוק ג'מע אל פנא

לצידה של הכיכר נמצא השוק העצום והמפורסם של העיר. ניתן למצוא בו ה-כ-ל. בגדים מסורתיים, בגדים מודרניים, תכשיטים ביוקר, תכשיטים בזול, מנורות, נעליים, גלביות, כפתנים, קישוטים לבית, ארנקים ומה לא. באמת שאין לתאר את כמות הדברים המיותרים שאתם יכולים לצאת איתם מהשוק. אני באתי בשביל תכשיטים וגם יצאתי עם כמה כאלה. אל תפספסו את השוק הזה בשום אופן והאמת - גם אל תצפו להתמצא בו.

נעצור רגע בשביל עצה חשובה שתשמעו מכל אחד שהיה במרקש (או בכל שוק אחר בכל העולם אבל פה זה קריטי!) - אם אתם באמת רוצים משהו - תשקיעו כמה דקות ותתמקחו. לפעמים הם יגיעו למחיר בשנייה ולפעמים תצטרכו להשקיע. בסוף המחיר ירד, והרבה.  

חגיגה לילית

חזרנו למלון למנוחה קצרה, קצת בטן גב בבריכה וארוחת ערב קלילה. בשעות הערב המאוחרות ציפתה לנו חוויה מדהימה של לילה במרוקו. החלטנו לדחות את הביקור בשוק הלילי ליום אחר והזמנו מקומות במסעדת compoir darna שממוקמת בעיר החדשה. קודם כל גילוי נאות - המקום לא זול. מחירי תל אביב פלוס פלוס. בערב המוקדם זו מסעדה מפונפנת ודי רגילה אבל החל מהשעה 22:30 המקום הופך לחגיגה של ריקודים שאי אפשר להישאר אדישים לה. הקומה העליונה מתמלאת בבליינים מכל העולם והמקום הופך לסוג של מועדון שמספק חוויה מקומית אך מודרנית עד שעות הלילה הקטנות. בהיותנו תיירים די מותשים חתכנו בסביבות חצות במה שהיה להערכתי די תחילת הערב של המקום.

הדרך האדומה והמדהימה להרי האטלס

ביום שלמחרת השכמנו קום ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו לסיור בהרי האטלס. גם הבוקר סיפק המלון את המדריך חסן שהיה הפעם גם הנהג. הוא לקח אותנו למסע מרתק בכפרים שמחוץ למרקש ולאחר נסיעה של כשעה הגענו לדרך האדומה להרי האטלס. מסלול יפהפה של נוף עוצר נשימה ובלתי נגמר כשברקע הרי האטלס המרשימים. בהמשך הגענו לכפר מולה איברהים. כל הדרך, שכבר ארכה כשעתיים (עם העצירה בדרך האדומה), נדנדנו שאנחנו חייבים קפה והפעם לחסן כבר לא הייתה ברירה והוא עצר לנו בכפר ושלח אותנו לדרכנו בזמן שהוא עצמו נשאר לשמור על הרכב (דרך נעימה להגיד לנו שדי נמאסנו עליו).

שום דבר שמכירים, חוץ מקוסקוס

נכנסנו למשהו שאגדיר אותו כבית קפה מקומי אבל הוא די שונה מהתמונה שיש לכם בראש. מכל מקום, העצירה הבאמת ספונטנית בו התבררה כאחת ההחלטות המוצלחות של היום. הקפה השחור היה לא פחות ממדהים ומיד בשלוק הראשון קיבלנו בוסט מדויק של אנרגיה. כשביקשנו איזו עוגיה לאכול עם הקפה, המלצר/מנהל/בעלים של המקום כנראה היה נורא מופתע שהוא רץ לחנות הסמוכה והגיש לנו מה שניתן לתאר כאוריאו מקומי. לא בדיוק הבקלוואה לה ייחלנו אבל באופן כללי מהר מאוד התברר לנו שרוב המאכלים שחשבנו שאנחנו מכירים מהבית לא ממש קיימים פה, חוץ מקוסקוס, כמובן.

(צילום: נועה גליקשטיין-קרן)

אחרי התמנגלות קצרה עם המקומיים חזרנו לרכב בדרכנו לביתה של משפחה מקומית ולעצירה האחרונה בטרם נשוב למרקש. בשלב הזה כבר היינו בגובה 1,500 מטרים בהרי האטלס. ראש המשפחה, איברהים, נראה כאדם די צנוע שמתפקד כראש הקואופורטיב של החקלאים. בין היתר, הוא הסביר לנו על המחסור במים שמרוקו מתמודדת עימו. הם מוצאים כל מיני שיטות להתגבר על העניין אבל ככל שהשנים חולפות הבעיה הולכת ומעמיקה עד כדי כך שבחורף האחרון היו באזור רק עשרה ימים של גשם. עניין שלא באמת מאפשר תעשיית חקלאות משגשגת. ועדיין, הם שורדים.

לאחר מכן הכניס אותנו איברהים אל ביתו, או לאזור מאולתר כלשהו בו הוא מארח. אתר בנייה, במילים אחרות. כשהגענו לגג הבית חיכתה לנו הפתעה נהדרת. נוף מדהים ומגש מפנק עם תה, לחם, זיתים, שמן זית ודבש, הכל תוצרת ביתית. את שמן הזית המדהים שלו הוא לא היה מוכן למכור לנו גם עבור מיטב כספנו. אין לו מספיק, הוא הסביר. אחרי הביקור שהתברר כדי מקסים חזרנו למלון. היום היה יום שישי וכמויות לא הגיוניות של אנשים יצאו מתפילות הצהריים במסגדים. מרקש נצבעה חג כשגברים לבושים בבגדים המסורתיים יצאו מכל עבר ומילאו את הרחובות.

רחוב טיפוסי בעיר העתיקה במרוקו

אחרי מנוחה קצרה, יצאנו שוב לדרכנו אל הכיכר המפורסמת. בשעות הערב המקום מקבל אופי שונה לחלוטין ולפתע כל החושים מתחדדים. בכיכר עשרות מופעי רחוב שונים ומשונים שנראו כאילו יצאו מאיזה צ'יזבט מהסרטים. אווירה הזויה ומרגשת כאחד. האטרקציה האמיתית בערב הם דוכני המזון. כל אחד ימצא פה משהו טוב לאכול, כולל הצמחוניים והטבעוניים. אנחנו הזמנו מקומות במסעדה אז החלטנו להגיע ביום אחר לארוחת הטעימות המיוחלת. במקום זה נסענו למסעדת Azar הלבנונית. למי שיש זמן, מומלץ לקפוץ לשם. אוכל טעים ולא יקר בכלל.

קצת אקסטרים, ועוד קצת אוכל

בבוקר למחרת חיכתה לנו חוויה קצת שונה. לקחנו טיול באגי וטרקטורונים מטעם המלון. אחרי נסיעה קצרה הגענו למדבר ועלינו על ההגה. הנסיעה במרחבים העצומים התבררה כדי משחררת. בדרך עברנו בין כפרים קטנטנים ואפילו עצרנו בבית אירוח מקומי לכוס תה. סך הכל חוויה מקסימה, במיוחד למשפחות עם ילדים בגילאי העשרה.

טרקטורונים במרחבים העצומים של מרקש

בהמשך היום קבענו שזהו, היום זה היום בו סוף סוף נאכל מדוכני האוכל המפורסמים בכיכר וגם נשלים קצת קניות (זה גם היה היום האחרון שלנו אז לא באמת הייתה ברירה). החלק הראשון של המשימה בוצע בהצלחה כבירה. למרות הגשם מאוד הכבד שירד (עשרה ימים של גשם אמרנו???), בעלי הדוכנים התמודדו איתו בגבורה והצליחו להמשיך ולשרת את הלקוחות. זה ראוי לציון במיוחד כי זו נראתה כמו משימה בלתי אפשרית ונדמה היה שבכל פעם שנסתם חור אחד ביריעת הפלסטיק המכסה את המקום, חור אחר, גדול יותר, נפער במקום אחר.

דוכן אוכל טיפוסי בכיכר ג'מע אל פנא

אחרי האוכל הגיע הזמן לקניות. הגשם רק הלך והחמיר ורחובות השוק הפכו לנהרות. שופינג כיפי וממצה כבר לא באמת היה אפשרי אבל בדרך החוצה בין נחלי השוק עוד הצלחתי לחטוף כמה מתנות זריזות אחרי מיקוחים קצרים ומאוד החלטיים.

אין ספק שבעיר הזו יש מירוץ משוגע להספיק ולראות כמה שיותר והכל תוך כדי הניסיון להכיל את המקום תרבותית. טיול חמשת החושים שקלאב מד מוציאים בספטמבר יכול לסגור את הפינה הזו, עם מחירים שנעים סביב ה-1,700 אירו לחבילה של שבעה לילות, שבגדול אמורים להספיק בעיר הזו. אנחנו שהינו בעיר ארבעה לילות. זה לא באמת היה מספיק ועדיין היה די מדהים. אין ספק שמרקש היא עיר מסעירה ומרתקת. הכל בה אחר, הכל בה שונה. בנוסף, למרות שמדובר במדינה מוסלמית, עניין הביטחון הוא לא ממש עניין שמתעסקים איתו ביום יום, אמנם כולם שם רוצים את הכסף שלך אבל זה כבר עיקרון כלל עולמי. למרות זאת, משהו בקצב שלה, בריחות שלה, משהו בה מעורר את כל החושים. אני למרקש אחזור ביום מן הימים, וכשזה יקרה אני גם אקנה את כל השוק.

הכותבת הייתה אורחת של קלאב מד מרקש