שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עיצוב: איתן פלד
    כנערה לא הכרתי את המילה "ביסקסואלית"
    אבל את המילה "לסבית" הכרתי, אז הבנתי שזה העניין. עניין נורא. המחשבה שאני נמשכת ליותר ממגדר אחד הפכה לבלון גדול ומפחיד. בלון שאומר לי שאני מוזרה, שעדיף לי לשמור בסוד את הסטיות שלי. טור אורח

    בשבוע שעבר הלכתי להוציא תעודת זהות חדשה. היה לי חשוב להוציא תעודה רגילה, כך שתור של 500 איש עוד היה נראה לי סביר. שבועיים קודם לכן התחתנתי. זה היה אחד האירועים הכי מרגשים בשבילי (טוב, אולי אני משוחדת באמת). הייתה חתונה אישית ויפה, עם מלא אהבה באוויר וכמה עיניים דומעות. של הקהל, שלנו, של מי לא?! אבל בתעודת הזהות החדשה שלי עודני רווקה. למה? כי התחתנתי עם אלונה, בת הזוג שלי בשנתיים האחרונות.

     

    כשהייתי בתיכון היה לי בן זוג שמאד אהבתי. הוא היה רגיש וחכם ומצחיק, וחשבתי שהוא ואני זה לנצח נצחים. אבל אז, בלי שתכננתי או הבנתי רגע קודם, אחת החברות הכי טובות שלי ואני גילינו יחד איך 'קיצי' אחד ביד יכול להידרדר אל תוך הלילה. אני זוכרת את עצמי קמה בבוקר, מנסה להבין אם זה היה חלום או מה קרה פה לעזאזל?

     

    היא עוד ישנה, אבל אני קמתי מבוהלת. הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר איתי ושאני חייבת להתאפס על עצמי ומהר. החברה ואני לא החלפנו מילה באותו יום. אני זוכרת איזה קשוח זה היה. איך הייתי בטוחה שנהרסו לי החיים, שעכשיו כולם יגידו שאני לסבית, ואני בכלל בזוגיות עם גבר. אבל אני לא לסבית וזאת בדיוק הבעיה. בתור נערה לא הכרתי את המילה "ביסקסואלית" בכלל. לא ידעתי שיש אפשרות כזאת. אבל את המילה "לסבית" הכרתי, אז הבנתי שזה העניין. עניין נורא. המחשבה שאני נמשכת ליותר ממגדר אחד הפכה לבלון גדול ומפחיד. בלון שאומר לי שאני מוזרה, שעדיף לי לשמור בסוד את הסטיות שלי.

    אורי ברוולד שאער. "המחשבה על משיכה ליותר ממגדר אחד הפכה לבלון גדול ומפחיד" (צילום: עמית לוי) (צילום: אוסף משפחתי)
    אורי ברוולד שאער. "המחשבה על משיכה ליותר ממגדר אחד הפכה לבלון גדול ומפחיד" (צילום: עמית לוי)
     

    כל המחשבות המעיקות האלו גרמו לי להבין שאני צריכה לפעול בשני צירים - הראשון: ארון. פשוט לסתום ת'פה, לא לגלות לאף אחד ולקוות שלא ישימו לב, כי במילא אני בזוגיות עם גבר. הציר השני - לנסות לטפל בזה כדי להיגמל או לקוות שזה כבר יעבור מעצמו. מול ההורים יצאתי מהארון כלסבית בימי הצבא, ועברנו שנים מורכבות וקשות מאד שכללו נתק שאת המחירים שלו אנחנו משלמים ומשלמות עד היום. לפעמים אני שואלת את עצמי מה היה קורה אם הייתי יוצאת מהארון כביסקסואלית ולא כלסבית. זה היה משנה משהו?

     

    את האפשרות הביסקסואלית שעשתה לי שקט בראש ונחת בלב, הכרתי רק בשנים האחרונות. כן כן, מסתבר שלא בכל השכונות בתל אביב מותר הכל, ויש דברים שמתגלים רק מאוחר יותר. היה בגילוי הזה רגע של אושר לדעת שיש עוד כמוני, שאני לא לבד בתוך הביסקסואליות הזאת, ושאנחנו מדברות את אותה השפה עם אותם הריקושטים הסביבתיים שמלווים אותנו.

     

    למה אני מתכוונת? אני אסביר: אם אני יוצאת למסיבה עם בת הזוג שלי, יכול להגיע איזה בחור שיבוא וישאל אם אנחנו ביחד, למרות שזה אמור להיות ברור. ואז מגיע הריטואל הקבוע: אחרי שהוא יקבל תשובה חיובית הוא יהיה המום, ויגיד שהוא היה בטוח שאני לא לסבית (ובכן, צודק), ומאותו רגע יתחיל משא ומתן קל על זה שלא פגשתי את הגבר הנכון, ושהוא הדבר האמיתי. כן כן, כל הקלישאות האלו שאנחנו מדברות עליהן כל הזמן? אז הן נכונות ומוכרות לכולנו.

     

    הטרדה מינית היא אחד הדברים הכי בולטים בקהילה שלנו. יש כאלו שבטוחים שאנחנו "זורמות" או סתם מיניות במיוחד. עכשיו, שיהיה ברור, אין לי שום כוונה להגיד "זה שטויות, אנחנו מיניות בדיוק כמו כולם", כי זה לא נכון. אני לא יודעת מי זה "כולם", ומותר לי להיות מינית במיוחד אם בא לי. זה לא אומר שאני מזמינה ורוצה כל אחד. ושם אנחנו חשופות.

    היה בגילוי הזה מן ההבנה שאנחנו מדברות את אותה שפה (צילום: עמית לוי) (צילום: אוסף משפחתי)
    היה בגילוי הזה מן ההבנה שאנחנו מדברות את אותה שפה (צילום: עמית לוי)
     

    אבל זה רק חלק קטן מאוד ממה שאנחנו עוברות בחוץ. אפילו טיפול שגרתי אצל רופאת נשים יכול להפוך לסיוט בין רגע. כי את נכנסת, היא מתשאלת ואז מסתפקת בתשובה "כן" לשאלה "האם את מקיימת יחסי מין", ומפספסת את כל הפואנטה. מאותו רגע שהשאלה נשאלה אין חזור. אני יודעת, הייתי שם. מאותה שנייה את רק מתפתלת על הכיסא, מנסה להבהיר לה את המצב. שאולי זה לא בדיוק מה שהיא חושבת, או רק חלק ממה שהיא חושבת. לפעמים את מצליחה להגיד איזה משהו, אבל רוב הפעמים את פשוט שותקת. שותקת כי הזהות שלך היא לא אפשרות בכלל. היא לא אחת מהקטגוריות המוצעות בשאלון האמריקאי שלה.

     

    אולי כמות ההטרדות והשתיקה סביב הזהות שלנו יכולות להסביר למה הקהילה הביסקסואלית היא אחת הקהילות המוחלשות ביותר. מחקרים מראים שביסקסואליות וביסקסואלים עלולים למצוא את עצמם במצבי סיכון של צריכת אלכוהול ובעיות נפשיות. אפילו בתחום העבודה אנחנו נמצאות בתחתית הסולם, כי כשמסתכלים על הנתונים, מגלים שלהחזיק עבודה לזמן ממושך זה דבר שקשה מאוד לרובנו. מי יודעת? אולי זה קשור לכך שהמיניות שלנו מוסתרת? שאורח החיים שלנו עדיין לא לגיטימי?

     

    והנה עכשיו, סוף-סוף מצעד ואירועי גאווה בסימן ביסקסואליות במרכז הבמה. וזה לא איזה שיגעון גדלות שאנחנו ניזונות ממנו, זה צורך קיומי לדעת שיש לך מקום בעולם. אומנם כבר היו הזדמנויות חדשות לשמוע על האפשרות הביסקסואלית, אבל המצעד הזה והאירועים האלו, הם לא רק בשביל הקהילה הביסקסואלית שלנו, הם בשביל כל אותן נערות ונערים שעדיין מנסים להבין מי הם ומה הם אוהבים ואוהבות. וזאת האחריות שלנו להראות להם שהם מהממים בדיוק כמו שהם, ושאהבה זה דבר נפלא, אז למה להגביל אותה?

     

    אז בואו נצעד יחד, חברות קהילה וגם אלו שלא, עד שכל נערה ונער ידעו שמותר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כנערה לא הכרתי את המילה "ביסקסואלית" "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוסף משפחתי
    אורי ברוולד שאער. קיצי ביד שהידרדר אל תוך הלילה (צילום: עמית לוי)
    צילום: אוסף משפחתי
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים