שתף קטע נבחר

המשפחתיות הרגה לי את הרומנטיקה

במשך 30 שנה אתה מנהל משפחה: טיפת חלב, רופאים, להוריד אותה בגן בזמן, לא לאסוף אותה אחרונה, מסיבות סיום, מסיבות התחלה, מסיבות אישיות, ואז אתה מגלה שמתישהו לאורך הדרך הלכה הזוגיות שלך ודהתה, לעתים אפילו התפוגגה

נפרדתי מאשתי. זהו, זה נגמר. עכשיו אני בזוגיות עם האימא של הבת שלי. אנחנו אוהבים אחד את השנייה ומצחיקים אחת את השני. לפעמים אפילו עושים סקס. לפעמים. אבל זה מרגיש כאילו עכשיו כמעט הכול נסוב סביב הקטנה שלנו. בפעם הבאה שניפגש ונהיה שוב זוג שלא נמצא במרדף, במרוץ, ברשימות ומטלות, נהיה בני 60-50. זה יקרה אחרי שהקטנה תעזוב את הבית, ואולי גם אחיה הקטן - אם יהיה כזה. רק אז אנחנו שוב נמצא את עצמנו בזוגיות. אבל זה יקרה עוד הרבה זמן, וסביר להניח שלא נהיה אותם אנשים שאנחנו היום. ואנשים שמתאימים כזוג בגיל 30 - לא בטוח שעדיין יישארו מתאימים כעבור רבע מאה.

 

כן, יש לנו כמה דקות של חסד ביחד כשהקטנה הולכת לישון ואנחנו מדברים על ענייני דיומא. ואז הרעב מכריע אותנו, או הצורך במקלחת מרגיעה, או הרצון פשוט לכבות את המוח ולא לדבר, וההפגנה מתפזרת. לאחרונה החלטנו לחזור ולקיים את ארוחת הערב לא מול הטלוויזיה, אלא אחד מול השני. זה נותן לנו עוד כמה דקות של ביחד, אבל בעשר וחצי, מקסימום באחת עשרה, העייפות המתבקשת לזוג הורים לפעוטה פעלתנית מנצחת ומפילה אותנו סופית.

 

פעם בכמה חודשים אנחנו יוצאים לדייט. לאחרונה התהדרנו לנו בבייביסיטר קבועה, אבל חייבים להכיר במציאות ולהודות בכך שזוגיות ותיקה שחבריה מעדכנים זה את זה על כל דבר בחייהם על בסיס ציוץ שעתי, עלולה להתקשות בתחזוק שיחה לאורכה של ארוחת ערב שלמה. כשאני חושב על זה, אני לא יכול שלא לתהות מה יקרה כשנחזור להיות זוג 24/7.

כבר לא בני זוג, הורים (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
כבר לא בני זוג, הורים(צילום: Shutterstock)
 

רבים מחבריהם של הוריי בחרו להיפרד כשאחרון הילדים עזב את הבית, ואני לא מתפלא. במשך 30-20 שנה אתה מנהל משפחה: טיפת חלב, רופאים, להוריד אותה בגן בזמן, לא לאסוף אותה אחרונה, לדאוג לארוחת צהריים כשהיא חוזרת מבית הספר, חוגים, מסיבות סיום, מסיבות התחלה, מסיבות אישיות - ואז אתה מגלה שמתישהו לאורך הדרך הלכה הזוגיות שלך ודהתה, לעתים אפילו התפוגגה. ואתה, כמו זוגתך, המשכת להתפתח, לחשוב ולחלום, אבל כל אחד מכם הלך לכיוון קצת אחר. הפסקתם לחלום ביחד. ואז, כשפוחת ונעלם רעש הרקע של ריב ילדים על צעצוע ושל דיוני הכרעה רמי קול לגבי צפייה בערוץ טלוויזיה כזה או אחר, מגלים פתאום שלא נותר עוד דבר שיחבר ביניכם.

 

בשנים האחרונות אני רואה את הוריי בונים את הזוגיות שלהם מחדש. הם רבים פה ושם ומשגעים אחד את השנייה במה שנראה כתחביב מוזר ולא מענג. הם רוצים לשנות דברים אחד אצל השני, שברור שכבר לא ניתנים לשינוי, אבל בתמונה הגדולה, הם כן זוכרים את הבסיס של הביחד שלהם - הם זוכרים שהם אוהבים קולנוע, הם זוכרים שהם אוהבים לטייל ולהתרועע עם חבריהם הטובים, והם מחפשים כל פעם יעד חדש על הגלובוס כדי לבקר בו. הם אפילו החליטו להתנסות ביחד בדברים חדשים כמו לינה בשטח והופעות. במבט מהצד זה לעתים נראה לי כאילו הם חזרו לשלב הדייטינג. דווקא עכשיו, כשהמפרקים חורקים, העיניים עייפות ושיערות השיבה מצהירות שלבן זה השחור החדש, דווקא עכשיו הם בתקופה של התלהבות ואנרגיה, של בדיקה ושל גילוי, כמו שעושים בהתחלה של כל מערכת יחסים.

 

יום אחד אני ואשתי נחזור להיות הזוג הזה. עד אז אני מנסה לשמור על הגחלת ולשלוח לה פרחים כל יום נישואים ויום הולדת. היא מזמינה לנו כרטיסים להופעות למרות שאני זקן מכדי לקפץ עם כמה עשרות אלפים בפארק ואילו היא נמוכה מכדי לראות את הבמה. אני מוצא לנו סרטים בקולנוע, והיא מוצאת לנו צימרים. אנחנו מתכננים טיולים שיתאימו גם לקטנה, אבל במקומות שעוד לא היינו בהם. אחרי שנה של מגורים בחדר אחד עם בתנו אנחנו משתדרגים לדירת שלושה חדרים שתחזיר לנו את הפרטיות בלילה, ואפילו החלטנו לרכוש סוף-סוף מדיח כלים (שזה לא קשור לזוגיות, ובכל זאת זה מאורע די משמח וראוי לציון).

 

בעיקר אנחנו עסוקים עכשיו בתכנון הגיחה הקרובה לחו"ל. אנחנו מחבבים את בתנו הקטנה, אבל אנחנו בהחלט מתכוונים לסנדל אותה לאיזו סבתא. בתור ממזרה בת שנה היא ממילא לא תדע שהלכנו. היא ודאי תשים לב לכך רק כשנחזור. זו הולכת להיות כנראה אחת ההזדמנויות האחרונות שלנו בשנים הקרובות להיות ביחד, רק שנינו. לטייל ביחד, להתלהב ביחד, להישאר ביחד ערים עד מאוחר - וביחד להתגעגע אליה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אוסף משפחתי
תומר און
צילום: אוסף משפחתי
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים